נכון להיום כאשר מתברר שאדם מסוים לוקה בנפשו ומהווה סכנה לעצמו או לציבור, ניתן לאשפז אותו בניגוד לרצונו בצורה חוקית לחלוטין.
אשפוז של אדם בניגוד לרצונו וללא הסכמתו המפורשת, נקרא אשפוז כפוי או אשפוז בכפייה. יש לציין כי על מנת שניתן יהיה לבצע אשפוז כפוי, אין בהכרח צורך בהצגת מסמכים רפואיים ומספיק שיש עדויות לכאורה שהוא מהווה סיכון לסביבתו או לעצמו.
לפי חוק טיפול בחולי נפש, הגוף בעל הסמכות להוציא צו אשפוז כפוי הוא הפסיכיאטר המחוזי ולכן אם אדם מסוים מעוניין שיאשפזו אדם אחר בכפייה באופן מידי, עליו לפנות לפסיכיאטר המחוזי.
בנוסף לכך, גם מנהל רפואי של בית חולים מחזיק בסמכות הייחודית להורות על אשפוז של מטופל בכפייה, אם במסגרת בדיקת המטופל עולה חשש לכך שהוא מסוכן לציבור או לעצמו.
התנאים המקדימים לאשפוז כפוי
לפי סעיף 9(א) לחוק טיפול בחולי נפש, הפסיכיאטר המחוזי יוכל לתת צו לאשפוז כפוי דחוף רק אם על סמך בדיקה פסיכיאטרית השתכנע שהתקיימו כל התנאים הבאים במצטבר:
- הנבדק סובל ממחלת נפש הגורמת לפגיעה בתפישת המציאות ולפגיעה ביכולת השיפוט כמו סכיזופרניה למשל.
- כושר ביקורת המציאות או כושר השיפוט של הנבדק אכן נפגע כתוצאה מהמחלה ממנה הוא סובל, כלומר אין באפשרותו להבחין בין דמיון למציאות, המחשבות שלו לא מבוססות על המציאות ואין דרך שניתן לשכנע אותו אחרת. כך לדוגמה ישנם אנשים שבשל מחלתם משוכנעים מעבר לכל צל של ספק שהם המשיח, שהם נרדפים על ידי חייזרים ועוד.
- הנבדק עלול להוות סכנה פיזית מידית לאדם אחר או לעצמו כשחשוב במיוחד להתבסס על עובדות, כלומר לא ניתן להסתפק בהשערות בלבד. אם לדוגמה מדובר באדם שאיים על הוריו עם סכין שלופה, הרי שתנאי זה מתמלא אוטומטית, אך אם מעולם לא השמיע איומים או נהג באגרסיביות פיזית או מילולית, ככול הנראה שלא ניתן יהיה לאשפזו.
- ישנו קשר סיבתי בין מחלת הנפש לבין הסכנה שמהווה הנבדק, כלומר צריך להוכיח שהסכנה היא תוצאה של מחלת הנפש הגורמת לפגיעה בביקורת המציאות או בכושר השיפוט. דוגמה טובה לכך היא למשל אדם המאמין שעוברי אורח הם שליחים של הממשלה שמנסים לרגל אחריו וכתוצאה מכך הוא מנסה לתקוף אזרחים תמימים ברחוב.
שלבי ההליך
אם הפסיכיאטר המחוזי אכן השתכנע שכל התנאים שהוזכרו לעיל מתקיימים, הוא יוציא הוראת אשפוז, כשתקופת האשפוז הראשונית לא תעלה על שבעה ימים.
יחד עם זאת, ניתן להאריך את התקופה הראשונית עד שלושה וחצי חודשים באמצעות פניה מנומקת של בית החולים שבו אשפזו את המטופל: לפסיכיאטר המחוזי נתונה הסמכות להאריך את האשפוז בתום שבעת הימים הראשונים בשבעה ימים נוספים לפי בקשת בית החולים (מנומקת בלבד) ואילו בתום שבעת הימים הנוספים, לאחר שהמטופל שהה כבר 14 ימים רצופים באשפוז, הסמכות להאריך את האשפוז הכפוי נתונה לוועדה הפסיכיאטרית.
הוועדה הפסיכיאטרית רשאית להאריך את האשפוז לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, גם כן לפי בקשה מנומקת בלבד של בית החולים.
הוועדה הפסיכיאטרית רשאית לאחר מכן להאריך את תקופת האשפוז מדי פעם לתקופות שכל אחת מהן לא תעלה על חצי שנה גם ללא בקשה מבית החולים ובכל מקרה של הארכת האשפוז הכפוי על ידי הוועדה לתקופה של יותר משלושה חודשים, עומדת למאושפז הזכות להגיש בקשה לוועדה לדיון נוסף בעניינו.
כפי שציינו, גם מנהל בית חולים יכול לקבל מטופל ללא צו אשפוז מהפסיכיאטר המחוזי לאשפוז כפוי דחוף, אך במקרה הזה משך האשפוז מוגבל ל-48 שעות בלבד. בתום 48 השעות, אלא כן הפסיכיאטר המחוזי הורה לאשפז אותו בכפייה, ישוחרר המטופל.
דברים שחשוב לדעת בנוגע לאשפוז בכפייה
הפסיכיאטר המחוזי שהוציא את ההוראה לבצע אשפוז בכפייה יכול לקבוע באיזה בית חולים יאשפזו את המטופל, למנות את הפסיכיאטר שיבצע את הבדיקה וכן לקבוע את מקום הבדיקה.
בנוסף לכך, הפסיכיאטר המחוזי רשאי גם להסמיך את מבצע הבדיקה ואת השוטר המסייע לו לעשות שימוש בכוח סביר על מנת לתפוס את החולה ולבצע את הבדיקה הפסיכיאטרית. מעבר לזה, הפסיכיאטר המחוזי רשאי להסמיך את מבצע הבדיקה והשוטר להיכנס לביתו הפרטי של החולה כדי לבצע את הבדיקה.
ההוראה לאשפז בכפייה הניתנת על ידי הפסיכיאטר המחוזי תקפה למשך סך הכול עשרה ימים ואם במסגרת זו היא לא בוצעה, הרי שלא ניתן יהיה לקיים אותה ועל מנת לאשפז בכפייה, יהיה צורך בהגשת בקשה חדשה למתן הוראה לאשפוז כפוי.
אם האשפוז בוצע בניגוד לחוק, המאושפז יוכל להגיש תביעה משפטית נגד הפסיכיאטר המחוזי ובית החולים שבו אושפז לצורך קבלת פיצויים בשל כליאת שווא (סעיף 26 לפקודת הנזיקין) ואילו אם האשפוז בוצע כדין אבל בשל האשפוז מצבו של המאושפז הורע ואף נגרמו לו נזקים נפשיים, מוחיים או גופניים, תעמוד לו הזכות להגיש תביעה משפטית בגין רשלנות רפואית (סעיף 35 לפקודת הנזיקין).
עוד בנושא: