החיים ממאופיינים בעליות ומורדות רגשיים, אך לעיתים המורדות הם ארוכי טווח או פוגעים ביכולת התפקוד. מצב זה עשוי להעיד על דיכאון, שהוא מחלה נפוצה ורצינית.
דיכאון קליני משפיע על מצב הרוח, הנפש, הגוף וההתנהגות. טיפול מקל את התסמינים בלמעלה מ-80% מהמקרים. יחד עם זאת, אנשים רבים נמנעים מקבלת הטיפול הנחוץ, וממשיכים לסבול לשווא.
דיכאון הוא מחלה נפוצה הפוגעת ומשפיעה על נשים וגברים כאחד, אך נשים חוות דיכאון בשיעורים כפולים מגברים, וחוקים ממשיכים לחקור כיצד בעיות ביולוגיות ייחודיות לנשים, שינויים במעגל החיים ובעיות פסיכו-חברתיות, עשויות להיות קשורות לשיעורי הדיכאון הגבוהים של נשים.
נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לדיכאון בהשוואה לגברים
דיכאון משפיע כפליים על נשים בהשוואה לגברים. הפרעה דו קוטבית משפיעה ביחס שווה על גברים ונשים, אך נשים נוטות לחוות יותר התקפי דיכאון ופחות התקפי מאניה. בנוסף, מספר גדול יותר של נשים סובלות מתסמינים חמורים של הפרעה דו קוטבית, בתסמינים העמידים יותר בפני טיפולים תרופתיים.
מגוון גורמים ייחודיים לחיי נשים נחשדים כמשמעותיים בפיתוח דיכאון. מחקרים מתמקדים בהבנת גורמים אלו, לרבות בעיות רבייה, בעיות הורמונאליות, השפעות גנטיות או גורמים ביולוגיים אחרים; התעללות ודיכוי; גורמים בין אישיים; ומאפיינים פסיכולוגיים מסוימים הקשורים לאישיות.
ועדיין, הגורמים הפרטניים של דיכאון בקרב נשים עדיין אינם ברורים. נשים רבות החשופות לגורמים אלו אינן מפתחות דיכאון, מה שמעיד באופן ברור כי ללא קשר לגורמים התורמים, דיכאון ניתן היטב לטיפול.
הממדים הרבים של דיכאון בנשים
חוקרים מתמקדים בתחומים הבאים במחקר דיכאון בקרב נשים:
סוגיות גיל ההתבגרות
טרם גיל ההתבגרות, קיים הבדל קטן בשיעור הדיכאון בקרב בנים ובנות, אך בין הגילאים 11 ו-13, קיימת עלייה תלולה בשיעורי דיכאון אצל בנות. עד גיל 15, נשים נמצאות בסיכוי גבוה פי שניים לחוות התקף דיכאון בהשוואה לגברים.
התקפים אלו מגיעים בכל שלב בגיל ההתבגרות כאשר התפקידים והציפיות מנשים משתנים באופן משמעותי. לחצי גיל ההתבגרות כוללים הרכבת זהות, התעוררות מידית, הפרדה מההורים וקבלת החלטות בפעם הראשונה, בשילוב עם שינויים פיסיים, אינטלקטואליים והורמונאליים.
שינויים אלו מתרחשים באופן שונה בקרב בנים ובנות וקשורים לעיתים קרובות יתר עם דיכאון אצל נשים. מחקרים מראים שבקרב תלמידות תיכון קיים שיעור גבוה יותר באופן משמעותי של דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה והפרעות הסתגלות בהשוואה לבנים בתיכון, ויש להן שיעור גבוה יותר של הפרעות התנהגות.
בגרות: יחסים ותפקידי עבודה
מתח עלול לתרום לדיכאון בקרב אנשים פגיעים מבחינה ביולוגית למחלה. השכיחות הגבוהה יותר של דיכאון בקרב נשים אינה נובעת מפגיעות גדולה יותר, אלא נעוצה בעובדה שנשים משתנות באופנים רבים במעגל החיים. שינויים אלו כוללים תחומי אחריות עיקריים בבית ובעבודה, הורות יחידה וטיפול בילדים והורים מזדקנים. האופן בו גורמים אלו עשויים להשפיע באופן ייחודי על נשים, עדיין אינו מובן לחלוטין.
חוסר במערכת יחסים אינטימית, חוסר בשותף לחיים עימו ניתן להמתיק סוד, כמו גם מחלוקות משפחתיות גלויות, הוכחו כקשורות לדיכאון בקרב נשים. למעשה, שיעורי הדיכאון הוצגו כגבוהים ביותר בקרב נשים נשואות אך לא מאושרות.
בעיות פוריות
בעיות אלו כוללות בעיות במחזור החודשי, הריון, תקופת ההיריון, בעיות פוריות, גיל המעבר ולעיתים ההחלטה שלא להביא ילדים לעולם. אירועים אלו מובילים לתנודות במצב הרוח המתבטאות בדיכאון בקרב חלק מהנשים. חוקרים אישרו כי להורמונים קיימת השפעה על הכימיה של המוח בחלק השולט על רגשות ומצב הרוח, אך מנגנון ביולוגי פרטני המסביר את המעורבות ההורמונאלית אינו ידוע.
נשים רבות חוות שינויים התנהגותיים ופיזיים מסוימים הקשורים לשלבי המחזור החודשי שלהם. בקרב חלק מהנשים, שינויים אלו חמורים, מתרחשים באפון קבוע וכוללים רגשות מדוכאים, עצבנות, ושינויים רגשיים ופיסיים אחרים.
שינויים אלו מתחילים בדרך כלל לאחר הביוץ ומחמירים בהדרגה עד הופעת הווסת. מדענים וחוקרים בודקים כיצד עלייה מחזורית ונפילת אסטרוגן והורמונים אחרים משפיעים על הכימיה של המוח המזוהה עם מחלה דיכאונית.
שינויים במצב הרוח לאחר לידה. שינויים אלו עשויים לנוע בין עצבות חולפת מיד לאחר הלידה לבין התקף דיכאון מג'ורי עד דיכאון חמור ופסיכוטי, מחקרים מראים שנשים החוות דיכאון מג'ורי לאחר הלידה סבלו מהתקפי דיכאון לפני ההיריון והלידה, למרות שלא אובחנו וטופלו.
הריון שאינו רצוי תורם לדיכאון. הפלה מובילה לשכיחות גבוהה יותר של דיכאון. נשים עם בעיות פוריות עשויות לסבול מחרדה או עצב קיצוני. בנוסף, אימהות עשויות להיות בסיכון מוגבר לדיכאון בשל הלחץ ודרישות ההיריון והלידה.
גיל המעבר. מחקרים הוכיחו שמחלה דיכאונית בגיל המעבר אינה שונה מדיכאון בגילאים אחרים. הנשים הפגיעות יותר לדיכאון בגילאים אלו הן נשים בעלות היסטוריה של התקפי דיכאון בעבר.