לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

מסע בארץ הבלוגים

יוצאים לטיול? כתבו בלוג תוך כדי, ותשתפו את החברים וכל העולם

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

מנוי שנתי לסטודיו סי במתנה

לפני 137 שנים, בשנת 1871, עקבו קוראיו הנאמנים של העיתון "ניו יורק הרלד" בשקיקה אחר מסעו הבלתי ייאמן של העיתונאי ההרפתקן הנרי מורטון סטנלי באפריקה. סטנלי יצא לחפש את דייוויד ליווינגסטון, מגלה ארצות ומיסיונר סקוטי שאבד בנבכי היבשת השחורה.

העיתון שמימן את המשלחת של סטנלי קיבל בדרך לא דרך סיפורים מהתקדמות המסע, ואלה פורסמו בהמשכים וזכו לקוראים רבים. כל מכתב שכזה עשה את דרכו ברחבי היבשת בכליו של שליח יחף שנאלץ להילחם באיתני הטבע, בשבטים עוינים ובחיות בר רעבות, עד שהגיע אל החוף. משם נשאה אוניית קיטור את המכתב למקום שבו היה אפשר למצוא את שיא הטכנולוגיה של אותם ימים - הטלגרף, ודרכו הועבר תוכן המכתב אל מערכת העיתון ואל הקוראים שחיכו לקרוא את המשך ההרפתקה.

גם אילו יצא סטנלי לדרך היום, יש להניח שהיה רוצה לספר על הקורות אותו, אלא שבימינו אין צורך לשלוח שליחים דרך נהרות שורצי תנינים. הוא כנראה היה נכנס לקפה אינטרנט (כן, גם בטנזניה, שבה ליווינגסטון אותר לבסוף, יש בתי קפה כאלה) לעדכן את הבלוג שלו, ואולי גם להעלות תמונה של ליווינגסטון הכחוש לפליקר ולהוסיף קטע וידאו מהפגישה הנרגשת ליוּ-טיובּ, ובכך להוכיח אחת ולתמיד שהמשפט האלמותי "Doctor Livingstone, I Presume?" אכן נאמר.

זרים משתתפים בשמחה

אין כל רע בניהול יומן מסע בפנקס קטן בכריכת עור הנשמר בכיס העליון של התרמיל, זה פשוט ונוח ולא מצריך חיבור לחשמל. אבל יש בהחלט יתרונות בשמירה על קשר באמצעות האינטרנט. עצם היכולת לחלוק את החוויה בו ברגע עם קהילה גדולה ולנהל דיאלוג עם אמא שנשארה מאחור, עם הדודה בלהה, עם החבר'ה מהעבודה וגם עם אנשים שמעולם לא פגשת מוסיפה המון.

לפני שנה החלטנו להגשים חלום של שנים ולצאת לטיול הגדול. לקחת את המשפחה ולנדוד ביבשת אמריקה. ידעתי שבמהלך הטיול אכתוב בלוג ואספר על מה שקורה לנו כדי שהמשפחה והחברים יקבלו תמונות וסיפורים מהדרך בזמן אמיתי. בין הבגדים, המשחקים והאוהל ארזנו גם מחשב נייד.

ההתחלה היתה מהוססת: בפוסטים קצרים שנכתבו עוד בארץ לקהילה קטנה של חברים ומשפחה, חיפשתי את הסגנון שלי, את הדרך שלי, בלי ממש לדעת איך זה יתגלגל. אחרי שיצאנו לדרך קרו שני דברים שהשפיעו על התפתחות הבלוג. ראשית, היו לנו המון הרפתקאות - מנסיעת שטח מטורפת בדיונות החול של אורגון, דרך מפגש עם לווייתנים קטלנים באוקיינוס השקט ועד הפתעות בג'ונגלים של גואטמלה. פגשנו מקומיים שפתחו לפנינו את לבם ואת ביתם ורצינו לספר על כל אלה. הדבר האחר שקרה הוא שעוד ועוד גולשים גילו את הבלוג, והתחלנו לקבל תגובות מאנשים שמעולם לא פגשנו. כשכתבתי שלנורית, אשתי, יש יום הולדת, היא קיבלה ברכות מזרים מוחלטים שביקשו להשתתף בשמחתה.

במדינת וושינגטון בצפון-מערב ארצות הברית התארחנו בביתה של משפחה מקומית, משפחת ממפורד (Mumford). נורית למדה בכיתה ב' עם אם המשפחה, ולמרות פרידה של שלושים שנה החיבור בינינו היה מהיר. הם אמרו שישמחו לעקוב אחר החוויות שלנו. לא היתה ברירה, התחלתי לכתוב גם באנגלית. התוצאות היו מיידיות: עוד ועוד אנשים שפגשנו על הדרך הצטרפו למעגל הקוראים והמגיבים, ואפילו מצאנו עוד חברת ילדוּת אבודה שהגיעה לבלוג שלנו דרך גוגל. עם עברית ואנגלית עוד איכשהו הסתדרתי, אבל כשהגענו למקסיקו החלטתי שלספרדית אני כבר לא מוכן לתרגם...

 

בטיול ארוך המחשב הוא כלי חיוני

אני מתעד, היא חוקרת

אנשים קראו את הבלוג, למדו להכיר אותנו, ועם הזמן הרגישו די בנוח לתקן ולהעביר ביקורת בונה ("זה לא היה ב-1847, והגובה הוא לא 123 מטר אלא 117!"). כדי לספק את הקהל התובעני מצאתי את עצמי משקיע זמן רב בבדיקת עובדות, ונורית ואני התחלנו לריב על המחשב. בטיול ארוך כל כך המחשב הוא כלי חיוני - אני מתעד את מה שקרה לנו, היא חוקרת ומתכננת מה מצפה לנו בהמשך הדרך. בסולט לייק סיטי שבמדינת יוטה הבעיה נפתרה: קנינו עוד מחשב נייד, ובא לציון גואל. אני בשלי והיא בשלה.

עם הזמן הפך הבלוג לחלק משגרת היום. בכל בוקר בדקנו מה היו התגובות על הפוסט של אמש, ובכל ערב כתבנו על החוויות של היום, משתפים את העולם בטיול הפרטי שלנו. אנשים שפגשנו בדרך שמחו לגלות את התמונות שלהם בפוסט של יום המחרת. כך היה הדבר עם מליסה ופול מקולורדו, שאותם פגשנו ברכבת שנסעה דרך קניון הנחושת בצפון מקסיקו, וכך היה גם עם משפחת ממפורד שאירחה אותנו במדינת וושינגטון ושנפגשנו איתם שוב ביוטה. הם חיכו לראות מה אכתוב על הפגישה השנייה (והיו להם גם הצעות).

בכל מקום, אפילו הנידח ביותר, אפילו בלב הג'ונגלים של מרכז אמריקה, הצלחנו להתחבר לאינטרנט. אבל החוויה לא תמיד היתה קלה. בעיירה נידחת במקסיקו, אל פוארטה (El Fuerte) שמה, מצאתי עצמי בחנות בכיכר המרכזית מוקף בבני נוער מקסיקנים שהתכתבו באיי.סי.קיו או גלשו לאתרים של כוכבי טלנובלות. שני מאווררים ערבלו את האוויר הלח והזיזו את הזבובים המתים, והמנהל, בחור צעיר ומחוטט, הסתכל בחשד בגרינגו שכותב בכיוון הלא נכון. בעיירה קטנה ליד טאוטיהואקן (Teotihuacán) במקסיקו ירד גשם, ואני חמקתי דרך הרחובות החשוכים אל קפה האינטרנט שראיתי קודם לכן, אלא שמצאתי אותו סגור. בתור שועל קרבות ותיק החלטתי לנסות את מזלי ברחוב. והנה, הפלא ופלא, פתאום הכל התחבר: עמדתי בגשם השוטף, החזקתי את המחשב באוויר והצלחתי לתפוס שביב של רשת אלחוטית שדלפה מבית סמוך.

בערב אחר, באתר קמפינג קנדי באמצע שומקום, כשיתושים מפלצתיים שותים את דמי (היתוש הוא החיה הנפוצה ביותר באביב הקנדי, כך גילינו), ברחתי למבנה המקלחות. היה שם כל מה שהייתי צריך: אור, חשמל למחשב והגנה מהיתושים. מדי פעם נאלצתי לתמרן בין המתקלחים, שלא כולם קיבלו את נוכחותי בהבנה (והיה גם העניין של חשמל ומים, שלא מוסיף בריאות), אבל העיקר שהצלחתי לספר את סיפור אותו היום.

כשחזרנו הביתה נשארה לנו מזכרת נפלאה מהטיול: כל הסיפורים הקטנים, המפגשים המרתקים, החוכמות של הילדים, ההגיגים הפילוסופיים - בקיצור, כל מה שתמיד נכתב ביומן המסע, באותו פנקס קטן שהיה נשכח במגרה לאחר הטיול, זמין בכל עת לקרוא, לחלוק ולהתגאות.

 

כשחזרנו הביתה נשארה לנו מזכרת נפלאה מהטיול: כל הסיפורים הקטנים, המפגשים המרתקים, החוכמות של הילדים, ההגיגים הפילוסופיים

טיול ברשת

עשרה טיפים שיעזרו לכם לפתוח בלוג ולתחזק אותו:

1. החליטו באיזו שפה תכתבו: קל יותר לכתוב בעברית, אבל בלוג בשפה זרה יפנה לקהל רחב יותר.
2. אחרי שבחרתם שם ונושא, פתחו בלוג. פתיחת בלוג אינה כרוכה בתשלום ותוכלו לעשות זאת במערכת בלוגים עולמית כמו בלוגר של גוגל או במערכת מקומית דוגמת בלוגלי. גם אתרי טיולים מספקים במה הולמת לבלוגרים. במערכות בלוגים רבות אפשר גם להוסיף מפות של מיקרוסופט או של גוגל.
3. אם אתם מתכננים להעלות תמונות רבות לרשת, כדאי לפתוח חשבון (בחינם) באתר אירוח תמונות כמו פליקר או פיקאסה של גוגל.
4. היעזרו בבלוגים קיימים כדי לגבש לעצמכם מבנה וסגנון: האם להעלות תמונות? עד כמה לפרט את הקורות אתכם? ומה בדבר אנקדוטות שרק קומץ יודעי ח"ן יבינו?
5. התחילו להעלות פוסטים עוד לפני שיצאתם לדרך, כשעוד אפשר להיעזר ביודעי דבר. כשהכל מסתדר, מעלים פוסט פותח ומספרים לכל החברים והקרובים על קיומו.
6. קל ונוח לטייל עם מחשב נייד, גם אם אתם מטיילים עם תרמיל גב. כדאי לקחת כבל תקשורת משלכם (יש כאלה שמתקפלים למידה קטנה) וכבל פלדה ייעודי לקשירת המחשב ונעילתו במקומות מסודרים פחות.
7. אם אין לכם מחשב נייד, קחו איתכם מקלדת סיליקון גמישה עם אותיות בעברית, שאותה תוכלו לחבר למחשב בקפה אינטרנט. זה הרבה יותר יעיל ונוח מהמקלדת העברית הווירטואלית שתמצאו ברשת.
8. השתמשו במחשב הנייד כדי לגבות את המצלמה הדיגיטלית, ודאגו לצורב די.וי.די כדי לצרוב גיבוי נוסף. המחשב הנייד יכול לשמש גם כטלפון זול בעזרת תוכנות כגון Skype.
9. אל תסמכו על מערכת הבלוגים שתשמור על הבלוג שלכם. שמרו עותק של כל מה שכתבתם יחד עם התמונות.
10. אל תהפכו את הבלוג לעיקר. אם אתם מגלים שרוב הטיול עובר בין קפה אינטרנט אחד למשנהו, עצרו בחנות, קנו פנקס קטן ועיפרון, וחזרו לגרסת התיעוד הישנה.

איתן אלקין - איש הייטק, חובב מסעות מעבר לים, אוכל וצילום, מתגורר ביהוד. לבלוג»

מתוך: מגזין מסע אחר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:

מינכן, משחק ילדים

מור עיקם את הפרצוף, שלי רצתה לדיסני, וסטיב אלן, אבא וחובב הרפתקאות, קיווה שמינכן תחשל את אופיים. ובכן, הוא טעה בגדול

סטיב אלן, מסע עולמי

העיר בין הגשרים

גמלה סטאן, העיר העתיקה של סטוקהולם, מציגה לתייר סמטאות צרות מימי הביניים, חנויות עתיקות, כנסיות, כיכרות ופסלים

טלי הרדאבל, מסע עולמי

רג'סטאן של המלכים

המטייל ברחבי רג'סטאן ובמערב הודו עומד נפעם מול שפע הארמונות והמבצרים המעטרים את הנוף, עדות לתקופה בה שלטו המלכים הגדולים. מסע בסגנון מלכותי

מוטי אפשטיין, מסע עולמי

תגובות

טוען הודעות