לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

האדום האדום, הלבן הלבן

כל מה שרציתם לדעת על יין והתביישתם לשאול

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

הידעתם שצבע היין מושפע אך ורק מקליפת הענב? הנוזל שבענבים האדומים והלבנים כאחד הינו שקוף לחלוטין והוא התירוש, מיץ הענבים שהילדים שותים בפסח. הקליפות של הענבים האדומים מושרות בתוך מיכלי היין מספר שבועות בתהליך התסיסה - שיטה שמקורה כבר בימי קדם. כיום, משאבות פנאומטיות דואגות שהקליפות תסתובבנה בתוך הנוזל ו"תצבענה" את הנוזל לאדום.

היין הינו האלכוהול הותיק ביותר בהיסטוריה ומקורו במזרח הקדום, בין פרס למצרים. ממצאים ארכיאולוגים ועדויות שונות קיימות כבר מהאלף החמישי לפנה"ס. גתות עתיקות, כדים של יין וקנקנים ובהם משקעים המכילים חומצה טרטרית המצויה בכמות זו רק בגפנים. בפריצת היין לעולם המערבי "אשמים" היוונים שלמדו כנראה את תורת עשיית היין מהפרסים ותיעדו את כל מעשיהם בכתב. אחריהם דאגו הרומאים לשבח את עשית היין ולהפיצה ולשרשה חזק בתרבות כל הארצות שכבשו.

בתנ"ך מוזכרת המלה יין כ200 פעם וניכרת חשיבותו הרבה בטקסי פולחן, שימוש לצרכים רפואיים, גסטרונומיים וסתם השתכרות. בתקופת בית ראשון צריכת היין הגיעה כמעט ל- 60 ליטר לנפש בשנה - כיום אנחנו צורכים בארץ כעשירית מזה. במשנה מצויין כי כל מי שגדל ענבים לעשית היין או עשה יין, היה משוחרר משירות סדיר ומילואים. ארץ ישראל היתה יצרנית ויצואנית יין בקנה מידה גבוה ובינלאומי. כל זאת עד לכיבוש המוסלמים. השלטון העותומאני הפסיק את סחר היין לחלוטין, יהודים רבים גלו מארצם ואתם גם עשית היין ותורתה. עד לסוף המאה ה- 19 לא עשו יותר יין בארץ.

 

"במשנה מצויין כי כל מי שגדל ענבים לעשית היין או עשה יין, היה משוחרר משירות סדיר ומילואים".
PHOTOS ASAP

מנהג הקשת הכוסות והברכה המצורפת אליו, לחיים, לבריאות וכדו', מסמל הרגל ומסורת של אלפי שנים אחורה בשתיית היין. בקרב האצילים, המלכים והאבירים בתקופת הרנסנס, היו נוהגים להרעיל אחד את השני כדי להתקדם בתפקיד. ההרעלה נעשתה כמעט תמיד בכוס היין, שגם ככה היה אז מר, חמוץ או תפל בצורה אחרת. אחד המלכים, יש טוענים שהמלך ארתור, האחראי לשולחן העגול, אחראי גם למנהג הקשת הכוסות זו בזו ולברכת הלחיים הבאה אחריה. הכוסות אז היו עשויות מתכת ולכן ההקשה יכולה היתה להיות חזקה והיין של האחד התערבב ביינו של האחר, שלא העז כמובן לשים בו רעל. בתוספת לכך באה ההצהרה לחיים בכוונה שהאחר ימשיך לחיות גם לאחר השתיה. סברה נוספת להקשה הינה הצורך לשתף את כל החושים בשתיית היין, וכך מצטרפים חוש השמיעה והמישוש אל הריח, הטעם והראיה.

 

"המלך ארתור אחראי למנהג הקשת הכוסות זו בזו ולברכת הלחיים הבאה אחריה".
PHOTOS ASAP

האם קורה לכם מפעם לפעם שאתם מזמינים יין במסעדה והמלצר החביב שואל מי טועם? מה רוצה מאתנו המלצר, למה צריך מישהו אחד לטעום? ואם היין לא טעים לנו האם אפשר להחליף אותו?

ובכן, מלצר היין רוצה רק תשובה אחת קצרה, האם היין אינו מקולקל. כל יתר תכונות היין, טעם, ריח, טיב ועוד תלויים במזמין ועל חשבונו. אם הזמנו יין מסויים האחריות נופלת עלינו, המסעדה אחראית רק לכך שהיין לא יהיה מקולקל. אם בעל המסעדה או המלצר הוא שימליץ לנו על היין, האחריות לטיב היין וטעמו עוברת אליו, אם היין מאד לא טעים בעינינו, אפשר אפילו להחזירו.

תגובות

טוען הודעות