לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

"אני אף פעם לא אעשה את זה שוב"

טעויות קלאסיות שעשו מפורסמים

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

אנחנו כמעט אף פעם לא לומדים מההצלחות שלנו. כשהכל מצליח, זה הטבע האנושי הגורם לנו להאמין שהמזל הטוב שלנו היה תוצאה ישירה של יכולותינו המדהימות. כלומר: נועדנו ללמוד את המרב דווקא מהצד האפל.

אתה יודע שעשית טעות נוראית כשהמילים הראשונות שעוברות לך בראש אחרי הן: "אני אף פעם לא אעשה את זה שוב."

סתם בשביל הכיף, ביקשנו מקומץ רוכבי הרים מפורסמים להתייחס לסיפור אחד או שניים על אירוע, תחרות, פעלול, רכיבה או כל שטות אחרת שגרמה להם לומר את המילים הידועות לשמצה האלו.

כריסטוף סאוסר

"קיבלתי את האופניים הראשונים שלי לפני יותר מ-16 שנים, ובאותה תקופה רכבתי עם חבורה של חברים שלי. המוטיבציה הייתה לרכוב למעלה על הר קרוב ואז לעשות תחרות דאון-היל מפחידה בירידה.

החוקים היו פשוטים: מי שחוצה את קו הסיום המוסכם ראשון יהיה הגיבור הגדול ויקבל גלידה חינם מכל השאר. לא היה חשוב איזו דרך בחרת כדי להגיע למטה, הנקודה הייתה רק קו הסיום. יכולת לבחור איזה קו רכיבה שחשבת שיהיה הכי מהיר. לפעמים הרכיבה הייתה לוקחת אותך דרך חווה שוויצרית או אפילו שדה מלא פרות!

בזמנים ההם לא היה מתלה אמיתי לאופניים. לא יכולנו להרשות לעצמנו את אלו שהוצעו בשוק, או להרשות לעצמנו לקנות קסדות, רפידות, בגדי רכיבה או אפילו כפפות. תמיד היו המון התרסקויות. אחד החברים שלי שבר את הראש והיה צריך לקחת אותו לבית חולים. למרבה המזל הוא התרסק קרוב לסיום כך שלא היינו צריכים לחזור הרבה אחורה כדי לאסוף אותו.

ההתרסקות הכי טובה הייתה של חבר שלי שלקח פנייה באספלט בצורה חדה מדי והתרסק ישר לתוך סיטרואן אדומה. זה היה המרוץ האחרון שלו איתנו, אבל אין מה לדאוג - חוץ מכמה צלקות ואופניים הרוסים לגמרי, הוא היה בסדר.

הסיבה שהוא לא התחרה איתנו יותר היא שנהגת הסיטרואן האדומה היתה אמא שלו! אני אף פעם לא ארכב דאון-היל בלי ציוד מגן..."

כריסטוף סוסר הוא אלוף גביע העולם החדש לשנת 2005 בקרוס-קאנטרי והאלוף היוצא של 2004. הוא רוכב בקבוצה החזקה סיאמנס/קנונדייל

קרן אלר

"השתתפתי במרוץ ה-TransAlp Challenge חמש פעמים: ארבע פעמים בקטגוריה של נשים ופעם אחת בקטגוריה מעורבת (בשנת 2003 עם כריסטוף ליסטמן). כריסטוף הוא מתחרה מרתון גרמני טוב מאד, ויחד זכינו במרוץ - אבל אלו היו בין הימים הכי קשים שעברו עלי על גב אופני הרים.

הדרך היחידה לזכות בקטגוריה מעורבת היא שהגבר (בדרך כלל חבר הצוות החזק) גורר את האישה עם חבל או, אפילו יותר גרוע - עם רצועה של כלב!

אחרי שבעה ימים מחוברת לרצועת כלב, כשאני רואה את אותו ישבן במשך שבוע, בלי שיכולתי אף פעם לרכוב בקצב שלי, וכשאני דוחפת את עצמי הרבה מעבר לגבול הפיזי שלי כל יום, השתכנעתי שזו הקטגוריה הכי מטומטמת שמישהו יכול היה לחשוב עליה.

אחרי המרוץ, נשבעתי שלא אעשה את זה שוב ובמשך הרבה זמן היה לי קשה לראות כלב מחובר לרצועה..."

קרן אלר זכתה שלוש פעמים במרוץ המרתון TrasAlp Challenge וזכתה באירוע המרתון TransRockies בשנת 2004 - אלו אולי שני מרוצי אופני ההרים הנוראיים ביותר שיש

 

"הדרך היחידה לזכות בקטגוריה מעורבת היא שהגבר גורר את האישה עם חבל".

ברנט ת'ומסון

עשינו את הקפיצה הראשונה שלנו מעל לשביל (gap jump) ורציתי להיות הראשון להצליח. הנחיתה היתה קצת קצרה (כלומר: "לא גמורה") והיה צריך להיות הרבה יותר עפר על שפת הדרך. עדיין, חשבתי שזה טוב מספיק כדי לבחון את זה, אז עליתי שוב ונתתי עוד סיבוב. הייתי צריך מספיק מהירות כדי לעבור קטע של 4.5 מטרים בקפיצה אז וידאתי שיהיה לי - ועברתי לגמרי את הנחיתה.

זה היה מכוער, עם נחיתה של הגלגל הקדמי. לא הצלחתי להוריד את הגלגל האחורי שלי, או להשתחרר מהפדלים ונחתתי על הראש. עד היום אני לא זוכר איך הגעתי לאוטו שלי. אחר כך אמרו לי שעשיתי את זה באמצעות רכיבה על האופניים שלי...

למחרת הלכתי והוספתי את העפר החסר וסיימתי את העבודה. אני אף פעם לא אעשה כזה דבר שוב!"

ברנט ת'ומסון הוא היוצר והממונה על פארק אופני ההרים המפורסם Bootleg Canyon שב-Boulder City, נבדה

קירט ווראיס

"כשהייתי קטן נהגתי לרכוב על האופניים שלי לבית ספר. חשבתי שהשלדה שלי התעקמה אז הסתכלתי עליה למטה, הרבה יותר מדי זמן. נכנסתי בחלק האחורי של מכונית והתרסקתי על מגן הרוח האחורי."

קירט ווראיס הוא רוכב גרביטי מקצועי בנבחרת של סנטה-קרוז מדרום קליפורניה שמבלה הרבה מהזמן שלו בקפיצות ובתחרויות קפיצות

הנרי אודונל

"אם אתה בן פחות מ-18 בקליפורניה, על אופניים, אתה חייב לחבוש קסדה, אבל בעבר התעלמתי מהפרט הזה בעיר. גרמתי לשוטר לרדוף אחרי בכיוון ההפוך ברחוב חד-סטרי כי לא חבשתי קסדה. הייתי על האופניים שלי. הוא לא הפעיל את האורות שלו או שום דבר, והוא פשוט עקב אחרי במכונית שלו. זה היה בזמן הפסקת הצהריים שלי בבית ספר, ככה שסתם התעסקתי איתו. המשכתי לרכוב בעיר ועברתי לידו וחתכתי אותו ברחובות ככה שהוא המשיך לראות אותי. הוא רדף אחרי ברחוב חד-סטרי ברכב המשטרה שלו, אבל אף פעם לא תפס אותי - באותו יום. בהמשך הוא עשה לי אמבוש ונתן לי דוח."

הנרי אודוניל הוא רוכב סנטה-קרוז שהגיע מ-Downieville, קליפורניה והוא אולי היחיד שעשוי יום אחד לעלות על הישגיו של מאק וויירס שם

 

"אני אף פעם לא ארכב דאון-היל בלי ציוד מגן..."

וון "וי-דאב" וויליאמס

באוגוסט 2002 טסתי ל-Rye, ניו-המפשיר, לתחרות ה-"BIG Wheels" והייתי אמור להיפגש עם ג'ון ג'סם בשדה התעופה. הגעתי לשדה התעופה אבל אי-אפשר היה למצוא את ג'סם בשום מקום. אחרי לילה מאד לא נוח על הכיסאות בשדה התעופה, מצאתי אותו. המשכתי הלאה והתחלתי להתמקד בתחרות.

במהלך החימומים בפארק ממש הרגשתי את זה. רכבתי על ה-Ellsworth Specialist שלי והצלחתי לבצע את כל התרגילים שלי בצורה חלקה אז התחלתי להשתמש בקווי רכיבה שאף אחד אחר לא השתמש בהם.

אחד הקווים שניסיתי גרם לי לעוף מהאופניים ולנחות בחדר המיון עם שברים ברגל. אחרי שעתיים של ניתוח, פלטה וחמישה ברגים הייתי במטוס חזרה הביתה, מפוצץ במשככי כאבים ומלא שנאה לחיים. אני לא אעשה את זה שוב."

וון "וי-דאב" וויליאמס הוא רוכב מקצועי בקבוצת Ellsworth וקופץ עפר שמגיע מRiverton, יוטה

מרק וויר

עשיתי את רכיבת ה-solstice של קיץ 2003 (היום הארוך ביותר בשנה). רכבנו מקו Sonoma County לגשר הגולדן גייט (100 מיילים עם טיפוס של כמעט 5,500 מטרים), וכדי שזה יהיה עוד יותר קשה השתמשנו באופני השבילים שלנו: שלי שקלו בערך 15.5 ק"ג, עם גלגל שיניים יחיד של 40 שיניים מלפנים וקסטה אחורית של 12 על 32 שיניים מאחור. ארבע שעות לפני הסיום (היינו חמישה) לא נשאר לנו אוכל או מים וכשהגענו לסוף הטמפרטורה צנחה מ-37.5 מעלות צלזיוס ל-7 מעלות. הערפל הגיע וזה היה הקש ששבר את גב הגמל.

הייתי כבר בעולם הרוחות בשלב הזה. הגוף שלי התחיל לקרוס. נראיתי כמו ברני: סגול כמו הזמר שהיה ידוע בשם פרינס. אני חושב שדבר אחד למדתי מהרכיבה הזאת והוא: לא לחלוק באוכל שלי עם חברים שמגיעים לא מוכנים למסע ייסורים של יום שלם.

עדיין לא קרה לי שעשיתי רכיבה או שהשתתפתי בתחרות שגרמו לי לא לרצות לנסות שוב. הקטע המצחיק הוא שהאירועים שהכי מכאיבים הם אלו שאני הכי רוצה לעשות שוב ושוב. אשמה זה יותר קטע בחיים שלי מכאב או סבל. אבא שלי תמיד אמר: אם אתה מחפש תירוצים, תמיד תמצא אותם."

מרק וויר הוא המלך הבלתי מעורער של הדאון היל ב-Downieville שהפך לאגדה בחייו בגלל רכיבות העומק שלו באורך של מעל 100 מייל על אופני גרביטי של 15.5 ק"ג

תגובות

טוען הודעות