לחלק א'»
על רגעים של ייאוש
לעומת אייש ואלזם, אילנית ר' גילתה גוש בשד בזמן שהיניקה את בנה השני, והוא רק בן חודש ימים. במהלך ההנקה היא לא הבינה מדוע היא אינה מצליחה להיפטר מהגוש שנוצר לה בשד - אותו פירשה כגודש. "אני פריקית של הנקה", היא מגדירה את עצמה. "היה לי ניסיון עם ההנקה מבני הבכור ולכן לא הבנתי מה קרה. הזמנתי יועצת הנקה והיא פתרה לי את הבעיה נקודתית. שאבתי כדי להקל על הגודש, אבל כשהתופעה חזרה על עצמה בדיוק באותה הנקודה הסקתי שמדובר בדלקת - תופעה מוכרת בהנקה. החלטתי ללכת לכירורג כדי שהוא ינקז לי את הדלקת, אך בבדיקה הידנית התברר שפשוט היה שם משהו שהפריע לחלב. מכאן הכל התגלגל לממוגרפיה וביופסיה, עד שהבנתי שבעצם יש לי סרטן".
מה עבר לך בראש ברגעים של הגילוי?
"זה הלם", מתארת אילנית, "הדבר האחרון שאת מתארת לעצמך שעלול לקרות לך. הייתי בסך הכל בת 31 וההתמודדות הייתה עבורי מאוד לא פשוטה. לאחר ההלם צצו השאלות של 'מה עושים'. כולם מסביב היו מעשיים ואמרו שצריך לטפל בלי לחכות, כי סרטן זה מבהיל ומלחיץ וצריך להיכנס בכל הכוח ולהילחם, ואילו אני לא הייתי במקום הזה בכלל. הייתי עסוקה בדברים כמו נשירת שיער ותופעות לוואי של הכימותרפיה, למרות שזה נשמע שולי ביחס למלחמה על החיים ולדאגה שלילדים שלי תהיה אמא. אבל המשפחה נרתמה לעניין בכל הכוח, ומחוסר ברירה יצאתי לדרך".
מה היה הקושי הכי גדול שלך בתהליך?
"יותר מכל היה לי קשה לוותר על ההנקה, כי מעבר להזנה אני רואה בה חשיבות עליונה לקשר עם התינוק. רגע לפני טיפול הכימותרפיה הראשון עוד הינקתי, כי הייתי מוכנה להתמודד עם גודש ביחד עם ההתמודדות עם הכימותרפיה למרות שהציעו לי לסיים עם הגמילה קודם. סבלתי מגודש אבל הינקתי עד הרגע האחרון. אחרי הוויתור על ההנקה התביישתי להוציא בקבוק של תחליף חלב ליד אנשים".
גם בחיים האמיתיים היה חשוב לאילנית לשדר, ככל שניתן, "עסקים כרגיל". היות והיא לא הייתה מוכנה להיתפס עם קרחת, היא הלכה למקום שמייצר פאות מיוחדות המודבקות על הקרקפת, בדומה לשיער טבעי. בהמשך היא גם בחרה לעבור כריתה מלאה של השד ושחזור. הכריתה המלאה אפשרה לה לחסוך את שלב ההקרנות, וכיום היא מאוד מרוצה מהבחירה.
ד"ר אשר שידלר, אונקולוג בכיר במרפאת השד במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון, מציין כי דרך הטיפול והאבחון אצל נשים מיניקות שונה מעט מאשר אצל נשים הרות. "בהנקה מבצעים טיפולים וניתוחים גם כאשר הדבר כרוך בדליפת חלב זמנית", הוא מסביר. "הפצעים נרפאים ויש נשים שממשיכות להיניק, כך שהנקה לא מבטלת את הטיפולים".
ניתן להמשיך ולהיניק במהלך הטיפולים?
"לא רצוי להיניק במהלך טיפולי כימותרפיה כי לא ידוע לנו איזה חלק עובר בחלב", קובע ד"ר שידלר. "לא הייתי רוצה לראות תינוק יונק את זה". בנוסף הוא מציין כי יש להביא בחשבון את החולשה המצטברת כתוצאה מהשילוב של ההנקה והטיפולים.
כמו אייש ואלזם, גם אילנית נאלצה להתמודד עם ילד נוסף בבית, שהיה בתקופת הטיפולים שלה כבן שלוש. לדבריה, העובדה שההתמודדות עם הסרטן התרחשה בעת שהיא ממילא שהתה בבית, במסגרת חופשת הלידה, היטיבה עימה. "זה היה נוח, כי בבוקר הילד היה בגן ואני התפניתי לטיפולים הכימותרפיים. השתדלנו לשמור על אורח חיים תקין ככל שניתן בסביבת הילד, ולמענו השתדלתי שלא לשכב במיטה ולתפקד ככל האפשר. אבל היו ימים שפשוט הסברנו לו שאני לא מרגישה טוב, ולכן צריכה לנוח וזקוקה לעזרה".
מה לדעתך היה לילד שלך הכי קשה בתהליך?
"לדעתי, עיקר הקושי שלו נבע מההתקהלות שנוצרה בתוך הבית, כי זה לא היה טבעי עבורו. אמרנו לו שבגלל שאני נמצאת הרבה בבית ואנשים רוצים לראות את התינוק, באים הרבה לבקר. רציתי לחסוך ממנו את ההסברים וההתעסקות במה שאני עוברת".
איך היתה ההתנהלות עם התינוק תוך כדי המחלה?
"זה היה החלק הכי קשה. הייתי חלשה מאוד ולכן התקשיתי לטפל בו. לקום בלילה היה בלתי אפשרי מבחינתי, ונאלצתי להתמודד עם המון רגשות אשם והשוואות בין איך שהתמסרתי לגידול אחיו לבין מה שקרה הפעם. לא ביליתי בכלל עם התינוק את החופשה שלי, למרות שזה היה אמור להיות זמן שמיועד עבורנו, כדי שאגדל אותו בהנאה. הסבתות, אחותי ובעלי התגייסו לעזור, ואני הרגשתי שאת הזמן שמוקדש לו ולי אנחנו חולקים עם אנשים נוספים".
אולם מעבר לחולה עצמה ולילדים, ישנה צלע נוספת החווה את התהליך מקרוב - בן הזוג. אילנית מספרת כי למרות העזרה האופרטיבית שהם קיבלו, בעלה התקשה מאוד להתמודד עם המעמסה. "אף אחד לא הבטיח שאצא מזה ואבריא, ולבעלי היו המון חרדות על הרקע הזה. הוא פחד שאשאיר אותו לבד, והזכיר לי כל הזמן שיש לנו שני ילדים שזקוקים לאמא ושהוא זקוק לבת זוג. האווירה היתה קשה, ולמעשה בכלל לא התמודדנו עם הצטרפות הגוזל החדש הביתה".
"רק במקרים בהם המחלה מתגלה במהלך השליש הראשון להריון נמליץ לאישה לוותר עליו, אבל מהשליש השני ואילך ניתן לטפל במחלה למרות ההריון, בעזרת ניתוח וטיפולי כימותרפיה" . אילוסטרציה: gettyimages\imagebank
בטיחות הטיפול בהריון
ההריון וההנקה אמנם לא משפיעים על הסרטן לחיוב או לשלילה, אך במקרים רבים השינויים ההורמונליים והפיזיים המתרחשים בתקופות אלה, מעכבים את גילוי המחלה או הטיפול בה.
ד"ר ריזל מבקשת שלא להזניח את בדיקת השד העצמית במהלך ההריון. "לעיתים קרובות אישה בהריון מרגישה משהו חריג שמתברר כגוש חלב. אבל למרות שרוב הגושים המתגלים במהלך התקופה הזו אכן נמצאים כשפירים, אינני ממליצה להמתין עם הממצא אלא למהר להיבדק ללא כל קשר להריון. צריך לזכור שהריון אינו מגן עלייך מפני המחלה, אך גם לא מחמיר אותה".
אם הממצא סרטני, באילו מקרים ממליצים לאישה לוותר על ההריון?
"רק במקרים בהם המחלה מתגלה במהלך השליש הראשון להריון נמליץ לאישה לוותר עליו, אבל מהשליש השני ואילך ניתן לטפל במחלה למרות ההריון, בעזרת ניתוח וטיפולי כימותרפיה. את ההקרנות, אם צריך, ימליצו הרופאים לדחות לאחרי הלידה, ולנשים מיניקות יומלץ להפסיק להיניק".
הבעיה העיקרית בטיפולים מתחילה כשמגיע שלב ההקרנות, שאינו מומלץ כלל לנשים הרות בשל הסכנות הצפויות לעובר מהחשיפה לקרינה. מה עושים? לדברי ד"ר ריזל, כל מקרה נבחן לגופו. "אם האישה נמצאת באמצע ההריון, נציע לה לעבור ניתוח כריתה כדי לא להגיע להקרנות. אם ההריון בשלב מתקדם, נקדים מעט את הלידה, בעצה אחת עם הרופאים המטפלים בהריון, כדי להרוויח גם את התינוק וגם את האישה".
האם הכימותרפיה הניתנת לנשים הרות בטוחה לעובר?
"הטיפול הכימותרפי בטוח לחלוטין לעובר", מרגיעה ד"ר ריזל. "אמנם יש תרופות שגורמות לשילייה להיספג, אבל אנחנו כבר יודעים מה מותר ומה אסור ולא נותנים תרופות מסכנות בהריון. יש נשים שכתגובה לכימותרפיה יורדת להן ספירת הדם, ובמצב כזה עלולה להתפתח לידה. כבר אשפזתי בחורה בהריון לעשרים וארבע שעות לאחר כימותרפיה, רק לצורך מעקב".
בזמן העבודה על הכתבה, לא יכולתי להימנע מלחשוב מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי. אייש, אלזם ואילנית הן שלוש נשים רגילות, שקיבלו את הבשורה הקשה בזמן שציפו לה פחות מכל. את ההתמודדות המורכבת והרצופה בקשיים שהן עברו, אין לי ספק שבלתי אפשרי להכיל בכתבה אחת. אולם המכנה המשותף לשלושתן הוא שהיום הן בבית, חובקות את ילדיהן ויודעות להעריך יותר מכל את החיים בהם זכו.
מה לספר לילדים?
האם רצוי להסתיר את עניין המחלה מילדים קטנים או דווקא לשוחח עליה יחד איתם?
ד"ר שלומית פרי, עובדת סוציאלית ומנהלת השירות הפסיכואונקולוגי במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון בפתח-תקווה, מייעצת לנשים שחלו בסרטן השד לשוחח עם ילדיהן, ומדגישה כי חשוב לאפשר להם להביע את רגשותיהם באשר למחלה.
להורים החוששים מתגובת ילדיהם היא ממליצה לפנות להדרכה מקצועית. ניתן להיעזר גם בחוברת הדרכה מקיפה בנושא שיצאה מטעם האגודה למלחמה בסרטן, ובחוברת הפעלה שהוציא הצוות הפסיכואונקולוגי בבית החולים הדסה עין כרם ומהווה השלמה לחוברת הראשונה.
"המשפחה צריכה להתמודד עם המשימה הזו כשהיא משוחחת עליה במילים", מסבירה ד"ר פרי. "כשמקבלים טיפולים כימותרפיים אי אפשר להסתיר זאת מהילדים, ולכן חשוב שהם יבינו מה קורה סביבם. ההתמודדות היא תהליך. צריך לספר לילד ולראות איך הוא מגיב. העניין הוא ליצור דיאלוג קבוע. כשההורה יתמודד היטב מבחינה רגשית עם המחלה, גם הילד יחוש מוגן".
איך מנהלים שיחה עם ילדים קטנים, שעדיין נעדרים שפה עשירה לדיאלוג?
"הבעיה היא שילדים קטנים אינם יכולים לתמלל רגשות. היות והם מתמודדים עם איום רגשי בזמן שאין להם עדיין שפה רגשית, עלינו לעזור להם לפתח שפה כזו. יש ללמד אותם לדבר עם רגשות. ילד מגיב למה שהוא רואה בבית, גם בגיל מוקדם יחסית, ולכן כשהוא נפגש עם המצוקות מבלי שיידע לדבר עליהן, ישנו יתרון רב לשימוש באמצעים שאינם וורבליים, כמו חיבוקים ומגע רב".
מהי המלצתך לגבי שיתוף הצוות החינוכי בתהליך?
"יש מקום ליידע את הגננת או המורה, אך להיזהר ממצבים בהם המערכת מציעה לשוחח עם הילד במקום שההורה יעשה זאת. מטפלים צריכים לעזור להורים לבצע את המשימה, אך לא לבצע אותה במקומם".
ומה לגבי האפשרות להסתיר את המחלה מהילד, כדי למנוע ממנו כאב וסבל?
ד"ר פרי אינה פוסלת את האפשרות הזו. "במקרים שבהם הוציאו גידול מגופה של האם ואין שגרת טיפולים, אפשר שלא לספר לילד. ככלל, עדיף לדבר, אבל לעיתים יש סיבות טובות שלא לדבר, ודי בכך שלא טוב לחולה לדבר על הנושא. אולם באפשרות כזו צריך לבחור מתוך מודעות ולא מתוך בהלה, כשמבינים את ההשלכות ויודעים איך ננהג בהמשך, אם הדבר ייוודע לילד".
"ההתמודדות היא תהליך. צריך לספר לילד ולראות איך הוא מגיב. כשההורה יתמודד היטב מבחינה רגשית עם המחלה, גם הילד יחוש מוגן"
אילוסטרציה: gettyimages\imagebank
בדיקה עצמית
אילו שינויים בשד צריכים להדליק אצלנו נורה אדומה, על אף ההריון וההנקה?
ד"ר אשר שינדל, רופא בכיר במרפאת שד במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון, מסביר כי במהלך ההריון ייתכנו שינויים שונים במבנה השד, אך ישנה דרך להבחין בין שינויים נורמטיביים לכאלה שצריכים להדליק נורת אזהרה אצל האישה.
"שינויים נורמטיביים מאופיינים בכך שהם סימטריים בשני השדיים. אם במהלך רחצה את עושה בדיקה עצמית ומרגישה משהו חריג, עלייך לוודא שהוא נמצא גם בשד השני. רק אם לא, יש צידוק להרחיב את הבדיקה על-ידי רופא מנוסה שייתן את התרשמותו".
אם אכן יתברר כי הממצא חשוד, ניתן יהיה להרחיב את הבירור על-ידי בדיקת אולטרה סאונד וביופסיה, הבטוחות גם במהלך ההריון. ממוגרפיה, לעומת זאת, אינה מומלצת בהריון.
קושי גדול יותר קיים בזיהוי הממצא החריג בשדיים במהלך תקופת ההנקה, כיוון שאז השד אינו חלק ויש בו לעיתים תחושות של חסימות או גושים היוצרים קושי בהתרוקנות אזור מסוים. "עלייך לעסות בעדינות את השד לכיוון הפטמה, כיוון שבדרך זו הממצא יכול להתרוקן כלעומת שבא, והמשמעות היא כי מדובר בגודש - תופעה טבעית ומוכרת בהנקה", מסביר ד"ר שינדל ומציין, מנגד, שני מקרים בהם אכן צריך להתעורר חשד ויש לפנות מיידית לבירור מקיף: אם הגוש אינו מצליח להשתחרר למרות העיסוי, ואם הגודש חוזר שוב ושוב באותו אזור בשד (גודש טבעי מתרחש בכל פעם באזור אחר).
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה