אילוסטרציה: Gettyimages/Imagebank
טובות השתיים
לצאת לחופשה עם בת הזוג לבד זו פנטזיה מקסימה, וכך גם לשכב במיטה עם כאב ראש ולנוח ללא הפרעה, אבל אסף למד שבשני המקרים הבנות שלו הוסיפו לו רק כיף
כל המשפחה המורחבת שלנו - סבא, סבתא, האחים, בני זוגם וילדיהם, דהיינו הנכדים - יצאה לחופשה המונית בת יומיים בצפון. מספר הנפשות: 20. הלוקיישן הנבחר: אחד מכפרי הנופש הקסומים הסמוכים לכנרת. מזג האוויר: מצוין. בשעה לא מאוד מוקדמת של הבוקר יצאנו לדרך עם בגאז' מפוצץ, עם הרבה מצב רוח טוב ועם תחושת חופש מתוקה אותה לא הרגשנו כבר זמן רב.
אמנם פרויקט הנופש שעליו אנחנו מפנטזים בתקופה האחרונה מתרכז דווקא בחופשה זוגית, שלא לומר רומנטית, בה נוכל לחזור לימים בהם פחות אמרנו אחד לשנייה: "למה לא הורדת את הזבל, חסר אחריות שכמוך!" ויותר: "איך התגעגעתי אלייך, מותק". אבל גם עם הילדות השמחה הייתה גדולה, מה גם שזו הייתה החופשה הראשונה הרצינית שעשינו עם שתיהן.
אין חוקים, רק כיף
הקטע הנחמד ביותר בחופשה היה דווקא ממש בהתחלה, ובו אתרכז.
מהחניה יצאנו אל אזור בקתות הנופש דרך מדשאות ושבילי קיבוץ צרים, כשממולנו, ממש קרוב, השתרעה הכנרת המסכנה שלנו, יפה ומזמינה כתמיד. כל משפחה קיבלה מפתח לבקתה משלה והחלה להתמקם בחדרים.
הילדים, לעומת זאת, החלו מיד להתרוצץ בין השבילים כשבכל פעם הם נכנסים לאחת הבקתות ושמחים לגלות בן משפחה אחר. מיכלי, למשל, נעלמה לנו מהעיניים מהר מאוד. חיפוש קצר גילה אותה רוקדת בשמחה על מיטתו של אחד מבני דודיה.
כשחזרתי לבקתה שלנו, גיליתי את ליהי פלוס שני אחיינים מתגלגלים על המיטה הזוגית. וזה מה שהיה כה נחמד. זהו חופש במיטבו. כל אחד עושה מה שבא לו. נכנס, יוצא, מתרוצץ, ההורים לא דואגים יותר מדי, הילדים מאושרים ומשחקים נון סטופ, הגבולות והמגבלות מיטשטשים לאזור המחייה החדש והמלבב, אין חובות וחוקים. רק כיף.
תהיתי: איך הילדים יודעים כיצד להתנהג במקום לא מוכר? איך הם מיד יודעים לאן לרוץ? למה הם מיד שמחים? למה הם לא חוששים כלל? מדוע הם לא שואלים אותנו: אבא, מה עושים עכשיו? או: למה אנחנו כאן? והתשובה היא: כי ככה זה ילדים. ברירת המחדל שלהם היא חופש. הם אמנם לא היו מעולם במקום כזה, אבל קוד ההתנהגות ברור להם כשמש, והם ישר שוחים כמו דגיגים במים (והם באמת היו הרבה זמן במים).
הגבולות והמגבלות מיטשטשים לאזור המחייה החדש והמלבב, אין חובות וחוקים. אילוסטרציה: Clipart | CDBank
חולה וטוב לו
יום אחד חזרתי הביתה מהעבודה מוקדם יותר, תשוש לגמרי. הראש היה כמו תחת פטישים, אפילו בעיניים ראיתי הכל בהיר מדי לדעתי. התקלחתי, בלעתי אקמול אחד ונכנסתי למיטה עוד לפני שהבנות והאמא שלהן הגיעו מהגן. לעצום, לעצום מהר עיניים.
עוברת רבע שעה בערך ואני שומע, בין נים לנים, את חבורת הנשים העליזה נכנסת הביתה. את הקולות הדקיקים של הילדות ששמחות לחזור הביתה, ואמא שמנסה מהר מאוד להכניס אותן לסדר ("לא לזרוק את התיקים על הרצפה, להיכנס למקלחת מיד"). ידעתי שיגיע הרגע בו הן יגלו אותי. והוא הגיע. קודם כל - מירי. היא נכנסת לחדר, ואז בבהלה קלה: "היי, מה אתה עושה פה?". אני מסמן לה על הראש. ליהי שמעה ראשונה את הקולות. "אבא", היא באה אליי בחיוך.
"מה, אתה חולה?". "קצת" - אני עונה אבל פורש את הידיים לקבל חיבוק. ליהי עולה על המיטה ומחבקת אותי חיבוק יותר ארוך מתמיד. איזה כיף. מירי דוחקת בה לצאת מהחדר ולתת לי לנוח. "מה יש לו?", שואלת ליהי כשהן סוגרות את הדלת. "כואב לו הראש", עונה לה אמה. אחרי כמה דקות, בעוד אני מנסה להירדם ללא הצלחה, הדלת נפתחת שוב. ליהי מופיעה. "אבא, קח את הנעים הזה ותשים על המצח". "הנעים הזה" זה מעין פאוצ' מפרווה נעימה וצמרירית של ילדים. אני צוחק ושם על המצח. הממ. זה באמת נעים. חמודה ליהי, איך היא דואגת לי ורוצה שיהיה לי נעים.
עוברות כמה דקות ושוב אני שומע מתוך תנומה את הדלת נפתחת. הפעם מיכלי עולה לרגל בלי שום סנטימנטים. אני מרגיש כמו קיסר על מיטת חוליו, כשבכל פעם נשלח אליו שליח או נציג אחר כדי לבדוק את מצבו. "אבא, מה זה? אתה הולך הביתה"? היא שואלת תוך הטיית ראש חמודה הצידה. בתרגום חופשי: "אבא, מה אתה עושה פה בבית"?. מיכלי ממשיכה: "מה ,אתה חולה"?. "קצת", אני עונה ומרים אותה בידיי תוך כדי שכיבה כמו אווירון קטן. היא צוחקת ואני מתמוגג. העובדה שאני קצת חלש, והבנות שלי באות לבקר אותי, מחבקות אותי ומצחיקות אותי - כבר עושה את זה שווה להחזיק אותן 9 חודשים בבטן, לא? (כלומר, מירי החזיקה ואני תמכתי).
אני לא ממש מצליח לישון, וגם הדלת שנפתחת ונסגרת כל הזמן (מירי לא ממש מצליחה להחזיק את הבנות אצלה) לא עוזרת לי. מתברר שאבא ששוכב במיטה בשעה לא מקובלת הוא מוקד משיכה אדיר עבור הילדים. בסוף אני מוצא את עצמי שוכב בין שתי הקטנות שלי, שמבקשות כל אחת בתורה "אווירון" בידיים וברגליים וגם לעשות "גילגולה" עליי.
איכשהו נדמה לי שכאב הראש מתפוגג לו. האם זה האקמול שהחל להשפיע או שמא זהו קסמן החמוד של ליהי ומיכלי?
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה