אילוסטרציה: Photos to go
גאווה משפחתית
ממחקרים שונים עולה כי קיימים גורמים גנטיים המשפיעים על נטייה הומוסקסואלית. בהנחה כי גברים הומוסקסואלים מביאים פחות ילדים - כיצד נטייה זו ממשיכה להתקיים?
נעם לויתן ודינה וולודרסקי | גליליאו
23/08/2010
על פי תיאוריית האבולוציה, פרט המתאים לסביבתו שורד ומעמיד צאצאים, וכך מעביר את הגנים שלו הלאה. לאור זאת, דומה שקשה להסביר תכונה כגון הומוסקסואליות, המוכרת בקרב בעלי-חיים רבים - תמנונים, אווזים, איילים ועוד.
כיצד ייתכן כי הומוסקסואלים - שסביר כי יביאו לעולם פחות צאצאים, אם בכלל, ממקביליהם ההטרוסקסואלים - קיימים? הרי צפוי כי תכונה המונעת העמדת צאצאים תיעלם מהאוכלוסייה במהלך הברירה הטבעית. במחקר שפורסם בכתב-העת המקוון PLoS ONE, הציעו אנדראה קאמפריו צ'אני (Camperio Ciani) ועמיתיו מאוניברסיטת פדובה שבאיטליה מודל שנועד לענות על שאלה זו.
גנים ונטייה מינית
אף שעדיין לא זוהו גנים הקשורים ישירות להומוסקסואליות בגברים, ממחקרים שונים עולה כי קיימים גורמים גנטיים המשפיעים על תכונה זו. ממחקרים בתאומים, למשל, התברר כי לתאומים זהים יש סיכוי גדול יותר להיות בעלי נטייה מינית זהה מאשר לתאומים לא-זהים, ממצא המצביע על השפעה גנטית על הנטייה המינית. מאחר שקיימות כאמור עדויות כי הגנטיקה משחקת תפקיד בקביעת הנטייה המינית, פיתחו קאמפריו צ'אני ועמיתיו מודלים אחדים שנועדו לאפיין את הגורמים הגנטיים - הגן או הגנים - המשפיעים על הומוסקסואליות בגברים, תוך התייחסות לתכונות נוספות של הומוסקסואליות גברית.
החוקרים החלו בפיתוח המודלים תוך התייחסות לכך שגברים הומוסקסואלים אמנם מהווים רק אחוזים בודדים מהאוכלוסייה, אך אפשר למצאם במהלך כל ההיסטוריה האנושית, בכל מקום בעולם ובכל שכבות האוכלוסייה - מעצבי שיער, זמרים, לוחמי סיירת, כמרים ואחרים עשויים להיות הומוסקסואלים. התכונה מעולם לא נעלמה כליל, וכן לא התפשטה באוכלוסיית האדם. נוסף על כך, כאשר בוחנים אילנות יוחסין של גברים הומוסקסואלים, מוצאים שיש להם יותר קרובי משפחה הומוסקסואלים מצד האם מאשר מצד האב.
החוקרים התייחסו גם למחקרים אחדים, ובהם מחקר שנערך ב-2004 בראשות קאמפריו צ'אני, שעל פיהם לאמהות של גברים הומוסקסואלים ולדודות שלהם מצד האם יש יותר ילדים, כלומר הן פוריות יותר, מאשר הדודות מצד האב ונשים שאינן קרובות משפחה של הומוסקסואלים.
מרבית המודלים שהציעו החוקרים לא ענו על כל הדרישות - במקצת המודלים הגן או הגנים המשפיעים על הומוסקסואליות התפשטו באוכלוסייה או נעלמו כליל, ובמודלים אחרים ריבוי ההומוסקסואלים בצד האם של המשפחה לא בא לידי ביטוי.
הגנים מגבירים את המשיכה לגברים הן של נשים והן של גברים הנושאים אותם. אילוסטרציה: GettyImages/Imagebank
הגנים שמגבירים משיכה לגברים
המודל שתאם את הדרישות בצורה הטובה ביותר כלל שני גנים, שלפחות אחד מהם נמצא בכרומוזום X, כרומוזום שבגבר יש רק עותק אחד ממנו ומקורו באמו בלבד. גנים אלה, על פי המודל, הגבירו את פוריות הנשים, אך הקטינו את פוריות הגברים הנושאים אותם. תופעה זו, שבה תכונה מגבירה את ההצלחה הרבייתית של זוויג אחד על חשבון הזוויג האחר, קרויה sexually antagonistic selection, והיא ידועה זה כבר בחרקים, בעופות וביונקים.
קאמפריו צ'אני ועמיתיו טוענים כי על פי תוצאות מחקרם, סביר כי הגנים המשוערים מגבירים את המשיכה לגברים הן של נשים והן של גברים הנושאים אותם. תכונה זו מקטינה את סיכוייהם של הגברים להעמיד צאצאים ולהעביר את הגנים שלהם לדור הבא. לעומת זאת, בנשים הסיכוי לכך גדל, ומאפשר לגנים כאלו לשרוד באוכלוסייה בשיעור נמוך אך יציב.
מחקרם של קאמפריו צ'אני ועמיתיו מצביע על גורמים גנטיים המגדילים את הסיכוי של גבר הנושא אותם להיות הומוסקסואל, מבלי להתייחס להשפעה נוספת, הסביבתית, על הנטייה המינית - למשל, לסיכוי המוגבר של גבר להיות הומוסקסואל ככל שיש לו יותר אחים גדולים, שנולדו לפניו. עם זאת, המודל שנמצא במחקר מציג פתרון פשוט לשאלה כיצד קיימת הומוסקסואליות, וכן הסבר לכך שהתכונה נפוצה יותר בשושלת האימהית של הגבר ההומוסקסואל. על פי המודל, הגנים להומוסקסואליות שרדו מאחר שהם מקנים יתרון לנשים הנושאות גנים אלה, ואחוז הגברים ההומוסקסואלים באוכלוסייה עשוי לשקף את אחוז הנשים הפוריות-יותר באוכלוסייה.
יש לזכור כי מחקר זה מציג מודל אפשרי לתופעה קיימת, אך אין הוא מוכיח שהומוסקסואליות היא גנטית. כדי לבחון את המודל יש לבודד ולזהות את הגנים המדוברים.
מתוך: מגזין גליליאו
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
מתנות, עדכונים ועוד כתבות מחכים לכם בעמוד הפייסבוק של מגזין גליליאו »