כל אמא טרייה מכירה את ההתלבטות הזו: הגיע הזמן לחזור לעבוד ולהשאיר את התינוק בהשגחה של אדם אחר. אך איך תוכל להיות בטוחה שאישה אחרת תעניק לילד שלה את כל האהבה ותשומת הלב להן הוא זקוק? ובכלל, האם זה משתלם כלכלית לצאת לעבוד ולשלם משכורת למישהו שיטפל בילד? הסיפורים שהתפרסמו בשנים האחרונות על מטפלות מזניחות או אלימות רק מגבירים את החששות.
עכשיו יש לי סופסוף הזדמנות לראות את ההתפתחות היומיומית של הנכדות שלי
לאחרונה יותר ויותר משפחות מעדיפות לחזור לפתרון שהיה נפוץ בעבר, ולהשאיר את ילדיהן עם סבתא. לכאורה מדובר בפתרון אידיאלי, הילד נמצא במקום שבו הוא הכי אהוב ובטוח, ההורים יכולים לצאת לעבודה בלב שלם והסבתא חווה מקרוב את ההתפתחות של הנכד היקר. אך גם המצב הזה רווי קשיים, והרגישויות המהוות חלק בלתי נמנע מכל מבנה משפחתי מתעצמות כשהסבתא מועסקת על ידי ההורים כמטפלת של נכדיה.
אצל סבתא מהרגע הראשון
לפני שנתיים, כשילדה יערית זיידנר-ביטון את התאומות מיה ונועה, התגוררה המשפחה אצל הוריה, צביקה ומלכה זיידנר. מהרגע הראשון היו סבא וסבתא זיידנר פעילים מאוד בגידול התאומות, למרות שזיידנר עדיין עבדה.
"העובדה שמיה ונועה נולדו פגות הפכה את הטיפול בהן לאינטנסיבי מאוד", מסבירה זיידנר-ביטון. "כשהן הגיעו לגיל חצי שנה, חזרתי לעבודה. בהתחלה חילקנו את הטיפול בינינו - אני, בעלי ואמא שלי, אבל היה מאוד קשה לתמרן. באותה תקופה אמא חשבה רבות על פרישה מוקדמת, וזה היה עבורה טריגר להוציא את המחשבה לפועל ולעזור לנו. זה עשה טוב לכל הצדדים".
היום, הבית של סבא וסבתא זיידנר נראה כמו פעוטון של ממש: בסלון פרוש מזרון גדול ועליו צעצועים, בצד ניצב אורגן לילדים, והטלוויזיה פתוחה קבוע על ערוץ "הופ!". בחצר פזורים בית משחקים, בריכה, נדנדה זוגית ובימבות שונות.
"לא זכיתי לגדל את ילדיי כי יצאתי לעבודה כשהם עוד היו קטנטנים", מספרת זיידנר, "ומאז עבדתי לאורך כל השנים. לא נהניתי ולא חוויתי לגדל מקרוב את הילדים. הגעתי עייפה כל יום אחר הצהריים ולא היו לי סבלנות וכוח להשקיע. עכשיו יש לי סופסוף הזדמנות לראות את ההתפתחות היומיומית של הנכדות שלי. מבחינתי מדובר בכיף גדול לגלות איך כל יום הן עושות משהו חדש. אנחנו משחקות, שרות, רוקדות ונהנות ביחד. הטיפול בהן נותן לי כוחות לקום בבוקר. קיבלתי פוש חדש לחיים".
באותה תקופה אמא חשבה רבות על פרישה מוקדמת, וזה היה עבורה טריגר להוציא את המחשבה לפועל ולעזור לנו
ששים לשמור על הילדים
בשנה האחרונה עזבו בני משפחת זיידנר-ביטון את ביתם של סבא וסבתא ורכשו דירה סמוך מאוד לבית ההורים. המעבר לא שינה את מרקם היחסים, וגם היום מטפלת סבתא זיידנר במיה ובנועה בביתה.
מלבד בנותיה של יערית, יש לזיידנר שני נכדים נוספים. כאשר אני תוהה האם היחסים עם הנכדים האחרים מושפעים מהעובדה שהיא מטפלת בנועה ובמיה, ממהרת זיידנר להבהיר: "אין הבדל בין מיה ונועה לבין אלעד ועידן. אני אוהבת אותם באותה מידה. הם ילדים מוצלחים וחכמים, ובכל פעם שבני וכלתי צריכים עזרה, אנחנו ששים לשמור על ילדיהם. זה מדהים לראות את הקשר בין בני הדודים. כשאלעד מגיע אלינו הביתה, הוא מחפש מייד את מיה ונועה. הוא רוצה אותן יותר מאשר אותנו".
למעשה גם עכשיו, אחרי שפרשת לגמלאות, את עובדת למעשה במשרה מלאה. את לא זקוקה לקצת זמן לעצמך?
"יש הרבה דברים שאני עושה כשאני עם הילדות. בעלי ואני נוסעים איתן לקניות וסידורים ומטיילים איתן בעיר ובקניון. חוץ מזה, תמיד הייתי אדם פעיל בלילה, אז אחרי שהן הולכות הביתה אני מתחילה לסדר, לנקות ולארגן את הבית. אם אני מרגישה שאני צריכה חופש, אני מודיעה מראש ליערית, ובעלי ואני טסים לחו"ל".
לא אותה אנרגיה
עדי וקנין, אמא של שחר, בן שנתיים וחצי, ומאור, בן תשעה חודשים, מספרת שעוד לפני שילדה את בנה הבכור היה ברור לה שאמה תטפל בילד: "אמא שלי נורא רצתה נכדים. היא תמיד אמרה שכאשר יוולד לי ילד היא תעזור לי ותשמור עליו. כשחיפשנו דירה זה היה אחד השיקולים המרכזיים, ולכן העדפתי להתגורר בקרבת הוריי".
אחד היתרונות הגדולים בעובדה שהסבתא היא המטפלת, הוא הגמישות בשעות העבודה
כאשר היתה וקנין לקראת סוף ההריון עם שחר, וידאה עם אמא שלה בצורה פורמלית שאכן בכוונתה לטפל בתינוק. "לפני שחזרתי לעבודה ניהלתי שיחה עם אמא שלי", היא נזכרת. "הגענו להבנות לגבי השעות וכמה זמן היא תהיה עם הילד. קבענו שהכל יהיה פתוח בינינו ושאם יהיה לה קשה, היא תגיד לי".
עד גיל שנתיים בילה שחר בבית סבתו, ווקנין עצמה יכלה להתפנות לקריירה. הסידור היה כל כך מוצלח, ששלושה חודשים לאחר לידת בנה השני, מאור, חזרה וקנין לעבודתה ואמה חזרה לתפקיד המטפלת.
"עם מאור המצב קצת שונה ממה שהיה עם שחר", היא מספרת. "קודם כל, גיסתי ילדה חודשיים אחריי את בתה הבכורה, והיום אמא שלי מטפלת בשני התינוקות. היא הבהירה לי שבמאור היא לא תטפל עד גיל שנתיים כמו בשחר, ובהתאם לזאת, בספטמבר הכנסנו אותו למעון".
אבל ההבדל בין הטיפול בנכד הראשון לשני אינו מסתכם בפרק הזמן. וקנין מספרת כי הטיפול בשני התינוקות יחד מקשה על אמה. "אין לה את אותה אנרגיה כמו שהיתה לה עם שחר", היא אומרת. "כשהייתי חוזרת מהעבודה בזמן שטיפלה בשחר, היא עוד לא היתה מוכנה להיפרד ממנו, ועכשיו, ברגע שאני מגיעה היא חשה שסיימה את תפקידה ומעבירה אליי מייד את מאור. אני גם רואה שהיא יותר מותשת, היא יוצאת איתם פחות ממה שיצאה כששחר היה לבדו. אני מבינה אותה בסך הכל. היא כבר גידלה שני ילדים משל עצמה ועכשיו היא מגדלת עוד שלושה נכדים. כדי להישאר הוגנת כלפי אחי וגיסתי, היא הודיעה שאת האחיינית שלי תשאיר אצלה כמו את שחר, עד גיל שנתיים".
מלכה זיידנר: "אנחנו משחקות, שרות, רוקדות ונהנות ביחד. הטיפול בהן נותן לי כוחות לקום בבוקר"
היתרון הכלכלי
גם וקנין וגם זיידנר-ביטון מציינות כאחד היתרונות הגדולים בסבתא המטפלת את העניין הכלכלי - הן אינן משלמות לאמהותיהן, וכך חוסכות כסף רב שבמצב אחר היו מוציאות עבור מטפלת או משפחתון. שתיהן מספרות כי למען הנימוס הציעו כסף לאמהותיהן, אך הסבתות דחו את ההצעה מתוך הבנה שכך הן גם עוזרות כלכלית להורים הצעירים. "אמא שלי אומרת שהיא צריכה לשלם לי, כי עזרתי לה להתרענן", מוסיפה זיידנר-ביטון בחיוך.
אבל לא כל ההורים מרגישים בנוח עם העניין. ליאת מיכאלי, אמא של עמית בת 11 חודשים, משלמת לאמה משכורת עבור הטיפול בתינוקת. ההחלטה להעסיק את הסבתא נבעה מהחשש של מיכאלי לשלוח את עמית למשפחתון. "חיפשתי מטפלת, אבל לא מצאתי מישהי שהרגשתי שאני יכולה לסמוך עליה", היא מספרת. "ידעתי שאם אשלח אותה למשפחתון, אדאג כל הזמן ולא אהיה פנויה לעבודה".
"הצעתי לאמא שלי לטפל בעמית, והיא הסכימה. לצורך הטיפול בעמית, אמא שלי עזבה מקום עבודה והיה ברור שהיא צריכה את המשכורת הזו. החלטנו על שכר שמספק את שני הצדדים. ברור שאני משלמת לה פחות ממה שהייתי משלמת למטפלת אחרת. ברמה האישית לא הייתי מוכנה למצב שבו לא אשלם לה בכלל, זה נראה לי לא נכון".
מיכאלי, מעצבת פנים במקצועה, אומרת שאחד היתרונות הגדולים מבחינתה בעובדה שאמה היא המטפלת, הוא הגמישות בשעות העבודה: "כשיש מטפלת רגילה, חייבים להגיע בזמן כי המטפלת צריכה ללכת הביתה. בגלל שאמא שלי מטפלת בעמית בביתה הפרטי, שנמצא סמוך למקום העבודה שלי, אני אף פעם לא לחוצה מבחינת שעות העבודה".
בחלק השני של הכתבה: על הקשיים שעלולים להיווצר כשהסבתא הופכת למטפלת ועל דרכים להתמודד איתם»
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה