הכל מתחיל כאשר הגבר מגלה שאשתו בהריון. רובנו רואים בכך הוכחה ניצחת לגבריותנו המתפרצת, אבל אחרי האופוריה הראשונית, החיים ממשיכים כרגיל. נכון, האישה סובלת מבחילות, אוכלת יותר, סובלת ממצבי רוח משתנים ובטנה מתחילה להתעגל, אבל אנחנו, מן הסתם, חווים את ההריון בצורה די פאסיבית. אל תבינו לא נכון: אנחנו קולטים שהשינוי יגיע, אבל מנסים להתעלם ממנו.
אלה שמוכנים יותר לדבר, לראות את הצדדים החיוביים והשליליים, מתמודדים יותר טוב. אלה שאומרים 'הכל יהיה ורוד, נפלא ונהדר', מגיבים יותר קשה
ויש להריון גם יתרונות בלתי מבוטלים עבורנו. בעיקר בשלבים המתקדמים שלו, יש לנו הזדמנות לשחק את האבירים: אנחנו תומכים, מבינים, מקשיבים, פותחים דלתות, חוזרים מוקדם מהעבודה, עוזרים לסחוב, מורידים חפצים מלמעלה ואף מעניקים מסאז'ים ברגליים ובגב. לפעמים אנחנו אפילו מכינים משהו לאכול ושוטפים כלים, ולחברים אנו מבשרים ש"אנחנו בהריון". הרגשה נפלאה.
אבל אז - מגיע התינוק. בדיקת המציאות האולטימטיבית נעשית מיד עם צאת הינוקא לאוויר העולם. פתאום אנחנו מבינים שנגמר הקוצ'י-מוצ'י, ושמים לב כי האם הטרייה - כלומר, בת הזוג שלנו - מחויבת לתינוק כבר מהרגע הראשון. היא מחבקת אותו, מדברת אליו, שרה לו שירים ומיניקה אותו 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
כאן מתחילות לפקוד את הגבר תחושות חדשות, אותן לא הכיר קודם לכן, ודאי שלא בהקשר הזוגי-משפחתי. במקום רוך, אהבה ושמחה - תחושות של נטישה, קנאה ובדידות מתחילות לאכול לו את הלב, ואליהן מצטרפת גם עייפות כרונית, מבהילה, שמובילה לעצבנות ולחוסר ריכוז. ויש גם דאגות כלכליות ומחשבות קודרות על העתיד ועל מהותך וייעודך כאב וכאדם. נשמע מוכר? תירגע, גבר. כמעט כולם חווים את התחושות האלה, בעוצמה זו או אחרת, כך שאתה בחברה טובה.
חרדה, עצבנות וחוסר תקווה
"דבר ראשון, הרגשתי ממש עלוב נפש אחרי שלא הצלחתי לתמוך בלידה במילימטר", אומר שחר, 38, מעצב ואנימטור ואב לשלושה. "כל הציפיות שהיו ממני כגבר, או שלי מעצמי, נמעכו כמו חרק. רציתי לתמוך באשתי, להילחם בצוות הרפואי, ובסוף מצאתי את עצמי יושב במסדרון מחוץ לחדר הלידה ולא רואה כלום".
פתאום האם הטרייה – כלומר, בת הזוג שלנו - מחויבת לתינוק כבר מהרגע הראשון
אילוסטרציה: ASAP | PHOTOS
עם לידת בתו הראשונה, שחר חש שעולמו השתנה לחלוטין, וזה הוביל אפילו לשינוי בהופעתו החיצונית. "קודם כל גילחתי את הראש, כדי להזדהות עם התינוקת... מצב די פסיכי", הוא מודה. "הייתי צריך לבנות את המבנה הנפשי שלי מחדש. בהתחלה פחדתי להחזיק אותה, היא התקשתה להיות איתי לבד עד גיל שנה וחצי, כי לא הצלחתי להרגיע אותה. לא סיפקתי לה תחליף מינימלי לאמא שלה, אפילו חצי שעה לא החזקתי מעמד".
קשיים אחרי לידה מוגדרים לעתים כ"דיכאון אחרי לידה", אך מקובל כי דיכאון כזה הוא בעיקר נחלת הנשים - הגדרת הדיכאון שנויה מאוד במחלוקת כשמדובר בגברים. במחקר שפורסם בארצות הברית ב-2004, דוווח על 13 אחוז מהנשים שלוקות בתופעה, אך לגבי גברים המחקר היה בחיתוליו והמספרים נעו בין 1.2 ל-26 אחוז (!), מה שמקשה על בניית תזה מסודרת. ב-2005 דיווח כתב העת "דה לאנסט" כי בקרב 8,430 גברים שהשתתפו במחקר בבריטניה, נמצא כי שמונה שבועות לאחר הלידה לקו 3.6 אחוז מהם בדיכאון. התסמינים היו חרדה, שינויים במצב הרוח, עצבנות ותחושת חוסר תקווה. חוקרים אחדים טוענים כי הדיכאון של האישה משפיע על הגבר, ולכן אחוזי הדיכאון אצל הגברים והנשים דומים.
אחר הלידה ההתייחסות של האישה עוברת לילד, והגבר – גם אם באופן בלתי מודע לחלוטין - חווה נטישה, הרגשה שעזבו אותו
"עדיף לדבר על מצוקה, ולא על דיכאון", מסביר ד"ר גילי גולדצויג, מרצה בכיר במכללה האקדמית תל אביב-יפו שחקר את נושא המצוקה בקרב גברים בזמן המעבר לאבהות. "מאחר שיש קושי להגדיר דיכאון. במחקרים המעטים שנערכו לא הצליחו למצוא דיכאון, בגלל שהמצוקות שאחרי לידה לא בהכרח מתבטאות בדיכאון. בנוסף, גברים לא מדברים על זה, הם נוטים לשתוק. במחקר שערכנו לפני כשלוש שנים, ראיינו גברים לפני ואחרי לידה ראשונה, ובדקנו סימפטומים התנהגותיים שמעידים על לחץ, כמו עצבנות, מעורבות בתאונות דרכים ותאונות בבית, ריבים, ויכוחים, שעות החזרה מהעבודה ואפילו בגידות. גילינו שאצל 15-20 אחוז מהנבדקים היתה קפיצה גדולה בסימפטומים, כלומר שיש קבוצה שמגיבה ללידה בסימנים התנהגותיים".
מה היו המאפיינים של הקבוצה?
"אלה היו גברים שלא ראו לפני הלידה את מה שהולך לקרות".
אבל אף גבר לא מבין באמת מה הולך להיות אחרי הלידה.
"זה נכון, אבל יש כאלה שמתכוננים מבחינה נפשית, ולעומתם יש כאלה שאומרים שאם לא נדבר על הקשיים, הם לא יהיו. אלה שמוכנים יותר לדבר, לראות את הצדדים החיוביים והשליליים, מתמודדים יותר טוב. אלה שאומרים 'הכל יהיה ורוד, נפלא ונהדר', מגיבים יותר קשה".
אנחנו קולטים שהשינוי יגיע, אבל מנסים להתעלם ממנו
אילוסטרציה: ASAP | PHOTOS
משלושה יוצא אחד
"לדיכאון או לדכדוך אחרי לידה יש מספר סיבות", אומרת ג'ודי כצמן, מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית ומנחת קבוצות. "אצל האישה, מדובר ראשית בסיבה ביולוגית - שינויים הורמונליים שעלולים לגרום למצבי רוח, התפרצויות בכי וכו'. אלה תופעות שאמורות לעבור אחרי כשישה חודשים. סיבה שנייה היא שינויים פיזיולוגיים בגוף, ביניהם עלייה במשקל. הסיבה השלישית היא פסיכולוגית - שינוי במבנה המשפחתי. פתאום הפכנו מזוג לשלישייה. כשיש משולש, מישהו נשאר בחוץ, ויש אפילו קונוטציה של בגידה. ומי שנשאר בחוץ זה תמיד הגבר".
פתאום הפכנו מזוג לשלישייה ומי שנשאר בחוץ זה תמיד הגבר
אילוסטרציה: ASAP | PHOTOS
כלומר, אצל הגברים הדכדוך אחרי הלידה נובע רק מהסיבה השלישית.
"נכון, כי אין את העניין ההורמונלי וגם הגוף לא משתנה. לאחר הלידה ההתייחסות של האישה עוברת לילד, והגבר - גם אם באופן בלתי מודע לחלוטין - חווה נטישה, הרגשה שעזבו אותו. אם יש לו בעיות בלתי פתורות מהעבר שקשורות לתחושות מסוג זה, זה זורק אותו חזרה לחוויות קשות קודמות".
לא מדברים על זה
כצמן מציינת כי הבעיות נעשות חמורות יותר, מכיוון שכאמור, הגבר לא נוטה לדבר על זה. "החברה לא לימדה את הגבר לדבר, רק להיות מעשי", אומרת כצמן. "הוא אמור לפרנס את המשפחה ולתקן את הפנצ'ר בגלגל. גברים יודעים שלא טוב להם, אבל לא יודעים להגיד מה לא טוב להם".
"כשאני שואלת גבר 'איך אתה מרגיש?', הוא עונה לי 'אני חושב ש...'. חושב, ולא מרגיש. הגברים לא מוציאים את הפחדים והחרדות. לנשים יש כאן יתרון מסוים. כשאישה מיניקה, מופרש אצלה ההורמון אוקסיטוצין, הגורם ליצירת הקשר ההדוק בינה לבין התינוק. ההורמון הזה גם מוריד או מעמעם תחושות של פחד ומסייע לרגיעה".
"מתברר שכאשר נשים יושבות יחד ומדברות, מופרש אצלן אותו הורמון. לכן החוקרים אומרים שייתכן שנשים מפרקות את המתח והלחץ על ידי דיבור. לעומתן, גבר שנמצא בלחץ או מתח מגיב באופן קבוע במה שמכונה Fight or Flight, כלומר 'נלחם או בורח'. כשלאישה יש בעיה - היא מדברת, אך הגבר לא משתף בבעיות שלו".
"אני בא ממסורת בריטית, יש שם מין גאווה שלא מאפשרת לדבר על רגשות", אומר אדי, 43, אב לשניים, מוסיקאי העובד לפרנסתו בחברה רפואית. "לא דיברתי הרבה על הבעיות שעלו עם הלידה הראשונה, כי הרגשתי שאין לי עם מי, אבל היום אני יודע שחשוב מאוד לדבר, זה מפחית את עוצמת התסכולים. אני לא אומר שהם ייעלמו, אבל לפחות אתה מרגיש שאתה לא לבד, זה מאוד מאזן ומחזק".
בחלק השני של הכתבה: עוד קשיים שחווים אבות טריים ודרכים לפתור אותם»
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
