לחלק א'»
מבנה הקבר ככס האלוהים
במורשת האסלאם מופיעים תיאורים מילוליים ואיקונוגרפיים של כס האלוהים, ואפשר למצוא גם בהם הקבלות לתוכנית מתחם הטאג' והתאמה לכיווניו. תיאורי כס האלוהים, המכונה בערבית ארש (Arsh), אמנם אינם נפוצים באסלאם, אבל הם אחידים למדי.
אנשי הפנג שואי בסין חיפשו אחר נקודות הקבורה האידיאליות. מטרתם היתה למצוא ניגודים משלימים, ואלה נמצאו לבסוף במתכונת הר ונהר
בדרך כלל מתואר הארש כשמעליו כיפה בצלית גדולה, והוא עצמו נמצא על מסד גדול הנקרא כורסי (Kursi). מתחתיו נמצא אוצר גדול ולמרגלותיו מתואר גן עדן שופע צמחייה, ארמונות ומנעמים חושיים. כל אלה, כמו גם האוצר הקבור תחת הכס, מוגנים על ידי שומר המקום, ריזוואן (Rizwan), הניצב בשער ומפקח על הנכנסים.
במבני קבר אחרים, הממוקמים תמיד במרכזו של גן, הקבר משול לשפע האלוהי המתפשט עלי אדמות. ייתכן כי בהצבת הקבר מצפון למערך הזה, ביצעו מתכנני הטאג' את רצונו של שאה ג'האן להציג את עצמו לא רק באופן שבו הוצגו קודמיו, כמקור השפע האלוהי המתפשט בארבע רוחות השמים והמרווה את הגן (המשול לעולם). שאה ג'האן הלך צעד אחד קדימה: הוא מוצג כמקור האלוהי עצמו, הוא המאציל בטובו את השפע הנצחי ומציף בו את גן עדן עלי אדמות.
עוד הקבלה קיימת בין תוכנית מתחם הטאג' למתכונת המקדש ההודי מהטיפוס הצפוני, הבנוי תמיד על מסד מוגבה ועליו כמה אלמנטים עם היררכיה ביניהם. המאמין העולה במדרגות והעובר את הסף נכנס אל בימת התכנסות ציבורית הקרויה מַנְדאפָּה (Mandapa). מעבר לה נמצא קודש הקודשים ובו צלם האל. כדי להדגיש את מקומו של האל ואת היותו קשור לעולמות העליונים, ניצב מעליו מגדל חרוטי גבוה המכונה שיקהארה (Shikhara).
בהקבלה בין הטאג' מהאל ובין מתכונת המקדש הקבר משול לקודש הקודשים, לכס האלוהים, והמבנה, על כיפתו הבצלית, משול לשיקהארה. את הגן עצמו אפשר לראות מנדאפה עצומה, כר ההתרחשות האנושית לפני האל. ארבעת המגדלים התוחמים את פינות המסד המוגבה של הטאג' מזכירים אלמנטים ארכיטקטוניים המופיעים ברביעיות והמקיפים מקדשים הינדואיים ובודהיסטיים רבים.
ידוע כי על מלאכת הקמת הטאג' עמלו יותר מעשרים אלף פועלים במשך 22 שנה
מבנה המתחם וכיווניו מצביעים גם על השפעה אפשרית של עקרונות תורת הפנג שואי הסינית, שהיתה מוכרת בהודו. הדאגה לאבות ולכבודם מתבטאת בסין בין השאר במנהגי הקבורה. אנשי הפנג שואי בסין חיפשו אחר נקודות הקבורה האידיאליות. מטרתם היתה למצוא ניגודים משלימים, ואלה נמצאו לבסוף במתכונת הר ונהר. ההר הוא קשה, סטטי ושואף מעלה, ואילו המים רכים וחדירים, מצויים תמיד בתנועה ושואפים מטה.
ההיפוכים הללו של הר ונהר נמצאו בדרך כלל יחדיו, בסמיכות גיאוגרפית. כך התפתחה תפישת העולם שלפיה המיקום האידיאלי של קבר המת צריך לכלול את שני האלמנטים הללו.
אויביה של סין תקפו אותה באופן מסורתי מצפון. שלא כמו בהודו, הצפון בסין היה במשך כל ההיסטוריה הכיוון שממנו היתה צפויה הרעה להיפתח, ולכן עליו היה צריך להגן. לפיכך, במסגרת הניסיון ללכד אלמנטים מנוגדים ומשלימים אגב התאמה לכיוונים "רעים" ו"טובים", המיקום הטוב ביותר לקבר נקבע מדרום להר, הסוגר ומגן עליו מצפון, ואילו האלמנט האחר, הנוזלי, מגיע מדרום. עקרונות הקבורה על פי תורת הפנג שואי תואמים היטב את מתכונתו של מתחם הטאג' מהאל: בצפון המתחם ניצב מבנה הקבר כהר גדול שלמרגלותיו חוסה הקבר.
מי העדן מול מי היאמונה
מאז הקמתו של קבר הומאיון בדלהי במאה ה-16, הוקמו מבני קבר חשובים בשולי נהר יאמונה (Yamuna), ובהם קברו של מירזה גהיאס, איש חצר בכיר האימפריה המוגולית, ולימים גם הטאג' מהאל. אחדים ממבני הקבר נבנו בלב אגמים מלאכותיים (כגון קברו של שר שאה, יריבו הגדול של הומאיון), כנראה מתוך השפעות מקומיות הנוגעות לקדושת המים.
הייתכן שהמבנה לא בא להנציח את האהובה, אלא דווקא לרומם את בעלה כמי שיכריע ביום הדין מי לחיי גיהינום ומי לחיי נצח?
הסיבות להצבת מבני הקבר לצד נהר יאמונה עשויות להיות טמונות בהיותו עורק תחבורה ומסחר ראשי שממנו יכלו השטים בספינות להשקיף על הקברים. אפשרות אחרת נוגעת לטיבו של נהר יאמונה, המקודש להינדואים משום שהוא יובל של הגנגס. על גדות הנהר נוהגים ההינדואים לשרוף את מתיהם ולאחר מכן להשליך אליו את אפרם מתוך הדגשת ארעיות הקיום.
במרחק 300 מטר מהטאג' נמצא גם היום גהאט השריפה העירוני של העיר אַגְרה, ומראה המוקדים הבוערים על שפת המים והאפר הנזרה על האדווה הוא תדיר.
הימצאותם של קברים מוסלמיים אדירים הניצבים בהתרסה על גדות הנהר יוצרת ניגוד אדיר למוכר ולמקובל בהינדואיזם, ועשויה להישמע כאמירה ברורה: "אנו איננו בני חלוף, וּודאי שאיננו מתכלים כבני הדתות האחרות".
אם נחזור לתפישת כס האלוהים, הרי שאפשר לראות בטאג' מהאל מבדיל בין מים חיים, מי עדן מרוסנים, המשועבדים לזרימה קבועה בתעלות מסוגננות ומשקים את הגן הפורה והמסודר מדרום, ובין מי המוות של נהר יאמונה, הנתפש במיתולוגיה כאחותו של יאמה, אל המוות, והם פראיים, פרוצים בזרימתם, נוטלים עמם את אפר המתים ועשויים להיות הרי אסון.
האם גם שאה ג'האן ראה באשתו את השאקטי שלו?
מבני קבר המשולים לטיפות נקטר
את סמיכות הקברים לנהר אפשר לקשור גם למיתוס הינדואי מוכר הקרוי "חיבוץ האוקיינוס". כששיטפון גדול הציף את העולם, שיתפו האלים פעולה עם הא-סורות (יצורים שמימיים שאינם אלים), ויחד, במאמצים רבים חצו את האוקיינוס כדי לחלץ מתוכו חלקים מהעולם ששקע.
בין השאר צף ועלה מן המצולות כד הנקטר - שיקוי האלמוות המעניק קיום נשגב ושליטה בעולם. עתה ניטש בין האלים לא-סורות מאבק איתנים, שבסופו זכו האלים בשיקוי האלמוות, שתו ממנו והשיגו שליטה בעולמנו. האגדה מספרת שארבע טיפות נקטר נשרו על הארץ במהלך המאבק, וכולן נחתו על גדת נהר. היום מזהים את אותן ארבע נקודות מפגש בין שיקוי האלמוות לאדמה ורואים בהן נקודות מקודשות ביותר. חגיגת הקומבה מלה (Kumbh Mela), כינוס ענקי המתקיים מדי שלוש שנים בסבב בין ארבע הנקודות האלה, מציין את אותו מיתוס של מאבק האלים וניצחונם.
לא מן הנמנע כי רעיון זה, המוטבע עמוק כל כך בתרבות ההודית, אומץ על ידי בוני מבני הקבר המוסלמיים. ייתכן שבהקימם את קבריהם בסמוך לנהר דימו אותם ל"טיפות" נוספות מאותו נקטר. מכל מקום מעניין לציין כי המקומות היחידים במתחם הטאג', המעוטר בראוותנות, שבהם מופיעים מוטיבים מגולפים של כדים, הם בפנים המבנה המרכזי ועל קיר התמך הגדול הפונה אל הנהר, כאילו כדי להדגיש את היותו של המבנה בבחינת כד גדול המכיל בתוכו את שאה ג'האן ואת מומטאז אשתו, המשולים בעצמם לנקטר האלמוות.
מבנה הקבר של שאה ג'האן
בספרי ההדרכה יודעים לספר כי שאה ג'האן התכוון לבנות מבנה דומה בגודלו ובצורתו, עשוי כולו שיש שחור, על הגדה הנגדית של הנהר, שישמש לו עצמו לקבר. ואולם נראה כי דברים אלה אינם אלא אגדה רומנטית מהמאה ה-19, המתבססת על תיאור קצר ויחיד של סוחר ונוסע צרפתי בשם טאבנייר, שביקר באזור בימי שאה ג'האן ובימי בנו אורנגזב.
בחפירות שנערכו על הגדה הנגדית של נהר היאמונה לא נמצא כל שריד למסד שהיה עשוי לשאת מבנה וגן בסדר גודל דומה למתחם הטאג'. זאת ועוד, בתיעוד מפעליו של שאה ג'האן, שלא חסך במילות פאר על עצמו ובתיאור מפעלי הבנייה שלו ואוצרותיו, אין כל אזכור לתוכנית ראוותנית מעין זו. ידוע כי על מלאכת הקמת הטאג' עמלו יותר מעשרים אלף פועלים במשך 22 שנה, והדעת נותנת שמפעל דומה היה משאיר אחריו תיעוד בכתובים.
מבנה המתחם וכיווניו מצביעים גם על השפעה אפשרית של עקרונות תורת הפנג שואי
יום הדין
כס אללה, שאותו הזכרנו קודם, מתואר תמיד בהקשר ליום הדין. זה המקום שבו יֵשב אללה וישפוט את הקמים לתחייה המתייצבים לפניו. רעיון זה מוצא הד בכתובות שצוינו לעיל, המופיעות על שער הכניסה של הטאג' מהאל.
תיאורים אלה מופיעים פעם אחר פעם בתפישה המוסלמית הימי-ביניימית, ובפרט בימי האימפריה המוגולית, שבה נעשתה לא אחת הקבלה בין כס השלטון לכס השמימי. הייתכן שהמבנה לא בא להנציח את האהובה, אלא דווקא לרומם את בעלה השליט (שפירוש כינויו, שאה ג'האן, הוא "שליט העולם"), כמי שיכריע ביום הדין מי לחיי גיהינום ומי לחיי נצח?
חיזוק לדבר אפשר למצוא במראה המצבות. בעוד מצבתה של מומטאז עשויה כשולחן קטן, על מצבתו של שאה ג'האן מופיעה תיבה קטנה שנועדה באופן סמלי לאחסן את הקלאם - העט שבו ייחתמו פסקי הדין המונחים על השולחן.
יש צורך לבחון לעומק את האופן שבו תפש שאה ג'האן את יחסיו עם אשתו. במיתולוגיה ההינדואית לנשות האלים כוח רב, הן מכונות שאקטי (Shakti, תמצית הכוח הנשי) ובלעדיהן אין האלים יכולים להוציא את שלטונם האלוהי מהכוח אל הפועל. האם גם שאה ג'האן ראה באשתו את השאקטי שלו?
כך או אחרת, גם אם גילינו שהטאג' מהאל לא נבנה רק בשם אהבת שליט לאשתו, גם אם מה שעמד מאחורי בנייתו היה רצונו של שליט מגלומני להציג עצמו כבא כוחו של אללה עלי אדמות, הוא עדיין ראוי להגדרה שהעניק לו המשורר והוגה הדעות ההודי רַבּינְדרַנַת טאגור: "דמעת שיש על לחי הזמן".
הכותב הוא מורה דרך בישראל ולאורך נתיבי הסחר הקדומים של אסיה, כותב, מצלם, מרצה ומלמד במסגרות שונות.
ליצירת קשר: Yotam.jac@gmail.com
מתוך: מגזין מסע אחר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
יש לכם סיפור מרתק מטיול בעולם? שתפו אותנו
