חובתו של האדריכל היא לא להתייחס לבית כאל מעטפת חיצונית שאמורה לשמש מחסה, אלא לדאוג לכך שיחסוך אנרגיה ומים
"כאשר מדברים על בנייה 'ירוקה', מדובר על בדיקות ואנליזות מתוחכמות שיהפכו את הבנייה למשהו מדעי, ולא על פי גישה אינסטינקטיבית", אומר ד"ר יוסי קורי, אדריכל מסטודיו גיאוטקטורה. "מדובר בגישה הוליסטית שאומרת כי אדריכל אחראי צריך לחשוב על מכלול של מרכיבים כולל אסתטיקה ולא רק. היום הדגשים הם על הפן האסתטי, ואילו חובתו של האדריכל היא לא להתייחס לבית כאל מעטפת חיצונית שאמורה לשמש מחסה, אלא לדאוג לכך שיחסוך אנרגיה ומים".
ד"ר קורי, משרד "אקסלרוד-גרובמן אדריכלים" ו"חן אדריכלים", נבחרו כצוות שיתכנן את הבניין הירוק של בית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב. התכנון כולל תאים להפקת אנרגיה מהשמש, מערכת של "מים אפורים" המשתמשת במים לצורכי השקיה והדחה באסלות, וכמובן שימוש בתאורת לד.
"אני רואה שיש התקדמות בנושא הבנייה הירוקה בארץ, אומר ד"ר קורי. "לדוגמא, בחיפה נבנה בניין מגורים שהוא בניין ירוק המייצר את האנרגיה לדיירים, והצמחייה שלו היא חלק מהסביבה הירוקה. חשוב לציין שתהליך זה לא מייקר מאוד את הבנייה, ולטווח הארוך - אפילו מוזיל אותה משמעותית, אולם הבעיה היא שאנשים לא רואים ולא מתכננים תכניות ארוכות טווח".
בנייה מהירה והתחשבות בסביבה
ה"אדריכלות הירוקה" עוסקת ביחסי הגומלין שבין הסביבה לאדם, ולמרות הכוונות הטובות נראה לפי שעה שלפחות בארצנו הקטנטונת מילים לחוד ומעשים לחוד. פה ושם מוקמים מבנים שמיישמים הלכה למעשה תקנים ירוקים ועקרונות של ניצול המשאבים הטבעיים, אולם אלה הם בינתיים ניצוצות בודדים בלבד.
האדריכלית דנה פרנסיס ויונטה, ממשרדD.F. אדריכלים, בונה במושב בורגתא שבעמק חפר את הבית הראשון בארץ בשיטתQuadlock , שיטה ייחודית לבנייה מתבניות של חומר דמוי קל-קר, ידידותיות לסביבה, שביניהן יש יציקות בטון וברזל. "ראשית, אין צורך לכרות עצים כדי לבנות את הבית הזה", אומרת פרנסיס ויונטה. "אין פסולת בנייה והוא מספק 70 אחוזים יותר בידוד תרמי ואקוסטי. בנוסף, הבנייה נמשכת רק כחמישה חודשים, יתרון שאין להתעלם ממנו".
בתכנון הבית הזה הוקדשה תשומת לב מיוחדת לניצול מקסימלי של כל החלונות והפתחים כדי לעשות שימוש באוויר טבעי ולא במזגנים, כמו גם התקנת מערכת המים המייעדת 'מים אפורים' (מי מכונת כביסה ומקלחות) למאגר תת קרקעי שממנו הם נשאבים, מסוננים ומנותבים לניאגרות שבבית ולהשקיית הגינה. גם קולטי השמש מנצלים את אנרגיית השמש לחימום המים ולתאורה.
עד שלא יתחולל בארץ מהפך בחשיבה שיראה את התכנון הירוק כחלק בלתי נפרד מהמציאות – לא יהיה שינוי של ממש
העץ כסימן היכר של נוף מקומי
יישובים כפריים וקהילתיים עם בנייה צמודת קרקע צצים אמנם כפטריות אחר הגשם במקומות רבים בארץ, אולם נדמה שכל אחד רואה לנגד עיניו רק את הרדיוס המצומצם של מקום מגוריו, ואין תכנית אב שמגדירה למשל כמה שטחים ירוקים יישארו. הרשויות המקומיות משקיעות מעט מחשבה בטיפוח ושימור ריאות ירוקות, ובמקרה הטוב מתוכנן לאחר מעשה פארק כזה או אחר. אולם למרחב הפתוח יש חשיבות מעבר לצבע הירוק. מדובר במקום שמאפשר אינטראקציות חברתיות ומשמר מגוון ביולוגי וטבעי שהולך ונעלם.
אדריכלית הנוף תמר דראל פוספלד, יו"ר האיגוד הישראלי של אדריכלי נוף, מסבירה כי העיר מהווה למעשה נכס ציבורי. הרשות המקומית אמורה בכוח תפקידה לקבל החלטות תכנוניות שיעלו את ערך הנכס, יטפחו את המרחבים הפתוחים וישמרו על האינטרס הציבורי.
כולנו מכירים את המראה העצוב של שדרת עצים כרותה שבמקומה נבנה כביש רחב מסלול.
את הפסולת אנחנו הופכים לחפצים שימושיים: ספסלים, מגרש משחקים ואפילו שמורת ציפורים - הכול בנוי מצמיגים ממולאים בפסולת
אולם צריך לזכור כי בכוחו של עץ בוגר ומפותח להפוך לסימן היכר של נוף מקומי, לשפר את חזות המרחב, למתג עיר ואף לתרום ל"אקולוגיה אורבאנית". "עובדה מצערת היא שפעמים רבות עץ ניטע כנספח לתכנית ומהווה פריט קוסמטי בר החלפה על פי צו האופנה או לפי צורך הנדסי. העץ רחוק מלהיות סמל ל'קיימות' שדור מייסד מוריש לדורות הבאים, והתכנון רחוק מיצירת 'נוף' מכובד שניתן להעביר מדור לדור", אומרת דראל פוספלד.
אדריכלית הנוף איריס ברנשטיין, מספרת כי בלב סן פרנסיסקו, לדוגמא, שוחזרה שמורת טבע במקום מסלולי נחיתה והמראה מבוטנים של שדה תעופה צבאי שהוצא מתחומי העיר בשל לחץ ציבורי.
פתרונות יצירתיים לאתגרים הסביבתיים
גבולות העיקר כשטח הפקר
ובארץ? אין אף עיר אחת שיש בה שימור של מגוון ביולוגי הנכלל באסטרטגיה שלה, במדיניות העירונית או בתכנית המתאר. השטחים הפתוחים בעיר נחשבים ל"דרג ב", ורק לאחר שמוקמו כל הפונקציות האורבניות, כמו כבישים, מגורים ומסחר, משלימים את הפאזל העירוני עם שטחים שנותרו ללא פיתוח.
גרוע יותר הוא היחס לשטחים בגבול העיר, שרידים של נופי טבע ו/או חקלאות שמהם צמחה העיר, המהווים באופן בלתי רשמי נכס פוטנציאלי לבינוי. ועד שזה ימומש - אין לגביהם שום התייחסות תכנונית והם הופכים בדרך כלל למעזבות, שטחי הפקר, מקומות בלתי נעימים ולא בטוחים לשהייה. בנייני העיר מפנים אליהם את גבם והנגישות אליהם בלתי אפשרית. עד שלא יתחולל בארץ מהפך בחשיבה שיראה את התכנון הירוק כחלק בלתי נפרד מהמציאות - לא יהיה שינוי של ממש.
פסולת שימושית
יחד עם זאת, פה ושם צצים "משוגעים לדבר" שמיישמים את עקרונות התכנון והבנייה הירוקים. כך קרה בקיבוץ לוטן בערבה. לפני מספר שנים החליטו בקיבוץ לוטן לקחת אחריות על הפסולת שלהם, ובמקום לזרוק למזבלה העירונית - החליטו למצוא לה שימושים אחרים. "אני חושב שאנשים מחפשים שוב את הקשר חזרה לטבע ורוצים לקחת אחריות על עצמם ועל כדור הארץ", אומר מייק קפלין, מרכז פעילות המרכז לאקולוגיה יצירתית בלוטן.
"בלוטן החלו בזה לפני כעשר שנים, עוד לפני שהירוק היה טרנד אופנתי. הפסולת האורגנית הפכה לקומפוסט, וכל הפסולת האחרת שכללה עיתונים, קרטונים, פחיות ומכלים, שולבה בשיטת בנייה שפיתחנו עם בוץ ואדמה. את הפסולת אנחנו הופכים לחפצים שימושיים: ספסלים, מגרש משחקים ואפילו שמורת ציפורים - הכול בנוי מצמיגים ממולאים בפסולת".
אם שומרים על עקרונות של בנייה טבעית, אפשר לבנות גם באזורי גשם
קפלין, בוגר הקולג' הלונדוני לריהוט, מסביר כי בלוטן אוספים את כל שאריות האוכל מהמטבח ומשכונות המגורים, יחד עם גזם מהגינות בקיבוץ, קש, צואה של פרות ועזים, ומעבירים אותם תהליך של פירוק (קומפוסט) היוצר אדמה טרייה ובריאה לשימוש בגינון האורגני של הקיבוץ. הקיבוץ ממיין סוגים שונים של חומרים ממוחזרים (נייר, קרטונים, זכוכית, בקבוקי פלסטיק וקופסות פלסטיק) במרכז האיסוף אשר נבנה בסיוע המשרד לאיכות סביבה, ומשם הם נלקחים לעיבוד ב"מרכז לאקולוגיה יצירתית" של לוטן. כמעט כל החומרים הממוחזרים מנוצלים בפרויקטים של בנייה אלטרנטיבית.
קיבוץ לוטן החל לבנות בחבילות קש ובוץ במאמץ למצוא פתרונות יצירתיים לאתגרים הסביבתיים, כאשר החברים אימצו את הטכנולוגיה העתיקה/חדישה הזאת כאמצעי בידוד בבתים ובמבנים ציבוריים ומשתדלים להתאים אותה לסביבתם המדברית הספציפית. החומרים הטבעיים הלא רעילים מאפשרים לכל המשפחה להשתתף בבניית פרויקטים, כשהשיטות הן פשוטות וידידותיות לכל מי שרוצה להצטרף.
"אם שומרים על עקרונות של בנייה טבעית, אפשר לבנות גם באזורי גשם", אומר מייק קפלין. "יסודות טובים וגג רחב שמגן על הקירות הם הסוד המקצועי של שיטת הבנייה הזו. יש לנו שכונה אקולוגית שבנינו לסטודנטים שלנו המורכבת מכיפות גיאודזיות הבנויות מחבילות קש מצופות בבוץ. מדובר בקירות עבים המבודדים בכל עונות השנה, וכמובן מדובר בחומר טבעי שאינו פולט רעלים". לפרטים נוספים באתר קיבוץ לוטן»
בחלק השני של הכתבה: עוד על עיצוב ירוק, וגם: שימוש בחומרים אקולוגיים בתחום עיצוב מוצר ובתחום הגרפיטי»
מתוך: מגזין נישה
לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
