על העיוורון?

עיבוד המידע על גירויים חזותיים המגיע למוח נעשה באזור קליפת המוח החזותיתvisual) cortex), הממוקם בחלק האחורי התחתון של האונה העורפית בכל המיספרה. ידוע כי אנשים הפגועים באזור קליפת המוח החזותית טוענים כי אינם מסוגלים לראות, אך כאשר הם מתבקשים לנחש את צורתו של עצם כלשהו, את מיקומו או את כיוון תנועתו, הם עושים זאת בהצלחה שמעבר למקריות.

הצליח להבחין בהבעות פנים

תופעה זו מכונה "ראייה עיוורת" (blindsight), המוגדרת כיכולת להגיב לגירויים חזותיים למרות היעדר התחושה וחוסר המודעות לכך. את האוקסימורון "ראייה עיוורת" טבע הפסיכולוג הבריטי לורנס וויסקרנץ(Weiskrantz) בשנת 1974. באותה שנה הראו ניקולס המפרי (Hamprhey) ועמיתיו מאוניברסיטת קיימברידג', כי קופת רזוס בשם הלן, אשר קליפת הראייה הראשונית שלה חסרה לאחר שהחוקרים הסירו אותה, ניחנה בראייה עיוורת.

בבני אדם דווחו כמה מקרים של ראייה עיוורת, אך בכל המקרים היה מדובר בנזק חלקי לקליפה הראייתית (בדרך כלל ניזוקה רק המיספרה אחת). בגיליון האחרון של כתב העת Current Biology החוקרת ביאטריס דה-גלדר (de Gelder), מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, מדווחת לראשונה על ראייה עיוורת אצל נבדק המכונה TN. נבדק זה חווה שני אירועים מוחיים עוקבים (בהפרש של 36 ימים), אשר הרסו לחלוטין את קליפת המוח החזותית הראשונית בשתי ההמיספרות. במאמר מוסגר נזכיר, כי הרס של קליפת המוח החזותית הראשונית מותיר ללא פגע את המסלול המוביל מידע מהעין למוח התיכון.

 

TN לא השמיע קול במהלך הניסוי [אילוסטרציה: Gettyimages/Imagebank]

דה-גלדר ועמיתיה מדווחים על ממצאי בדיקת דימות בתהודה מגנטית (MRI) ורישום גלים חשמליים (EEG) במוחו של TN, המצביעים על כך שקליפת המוח החזותית שלו אינה מתפקדת. לפיכך, יכולתו המרשימה של TN להבדיל בין הבעות פנים שונות (פחד, כעס ושמחה) הפתיעה מאוד את החוקרים. נוסף על כך, כאשר התבקש TN ללכת במסלול שכלל מכשולים שונים (קופסאות וכסאות) הצליח לעקוף אותם (ללא עזרת מקל או אדם נוסף), אף על פי שכלל לא היה מודע לקיומם, או לכך שעקף אותם במהלך ההליכה.

יש עיוורים המסוגלים להשתמש בהשמעת קול על מנת לזהות את המיקום והצורה של אובייקטים על פי ההד החוזר מהם, אולם יכולת זו (אֶקו-לוקציה) מאפשרת זיהוי עצמים גדולים בלבד, משום שאין בני האדם מסוגלים לייצר קולות בתדירות גבוהה (כדוגמת עטלפים או דולפינים). לפיכך, לא נראה סביר כי TN השתמש ביכולת זו, מאחר שהצליח להבחין גם בעצמים קטנים שפוזרו על מסלולו. בנוסף העידו הנסיינים שנכחו בניסוי כי TN לא השמיע קול במהלך הניסוי.

החוקרים לא כיסו את עיניו של TN ולא בדקו האם כיסוי כזה יפגע ביכולות שהציג. כמו כן, אין המאמר עוסק במנגנון אפשרי שיסביר את הממצאים. ובכל זאת, הנושא מסקרן מאוד ונוגע בשאלות הקשורות לקשר שבין תודעה להתנהגות (ובפרט התנהגות ללא תודעה), אשר מאתגרות את תחומי הפסיכולוגיה, הנוירוביולוגיה והפילוסופיה.

מתוך: מגזין גליליאו

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה