לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

הצ'ופצ'יק של הקומקום

קומקומי תה - מנוקד, קלאסי או פרחוני?

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

קומקומי התה מקבלים את צורתם וגונם בהתאם לתקופה ולארץ שבה נוצרו. קומקום תה מהודר בכחול ולבן מעלה זיכרונות משנות ה־20. קומקום באדום עז משלב את הסגנון הסקנדינבי עם הפונקציונליות היפנית, וקומקום עתיק הוא דוגמה לסגנון הוויקטוריאני העשיר.

מקור המילה תה הוא במילה הסינית Kia. ככל הנראה, במאה ה־6 הפך השם ל־Cha. עם הגעת התה למערב, החליפה האות T את ההברה CH ויצרה את ההגייה TE, היא ההגייה המקובלת למילה תה במגוון שפות, ובכללן עברית.

"התה הוא אחד המשקאות העתיקים בעולם", מספר שלמה גני, הטכנולוג והמפתח הראשי של ויסוצקי. "גילוי התה מיוחס לקיסר סין שן נונג, בשנת 2737 לפני הספירה. האגדה מספרת כי הקיסר נהג להרתיח את מי השתייה שלו, ובאחת הפעמים נפלו לקנקן המים הרותחים עלי תה שהפיצו ניחוח עשיר ומשכר. הקיסר ששתה את המשקה גילה כי הוא מרענן, ממריץ וטעים, ומייד ציווה לשתול שיחי תה בגני ארמונו. כך התפשט הנוהג לחלוט עלי תה טריים במים חמים".

 

מימין: קומקום פורצלן יפני בבית התה של ויסוצקי [צילום: יח"צ]; קומקום בעיצוב שלומית מילר העשוי בטכניקה מיוחדת של זיגוג על פורצלן בחנות מוזיאון ארץ ישראל [צילום: סטודיו גרוס]; קומקום אמייל גדול בטורקיז בבית יצחק [צילום: שחר בר אדון]

מתנה אקסקלוסיבית

עד למאה ה־5 לספירה שימש התה בעיקר כתרופה, בשל סגולות המרפא שיוחסו לו. עשירי סין נהגו להעניק חבילות תה כמתנות יוקרתיות וליהנות ממנו כמשקה באירועים חברתיים ובבתים פרטיים. במקביל החל להתפתח טקס התה הסיני, ובשורת התה התפשטה והגיעה גם ליפן.

למרות שגילוי התה עתיק מאוד, קומקום התה הראשון נוצר רק לפני כ־500 שנה. לפני המאה ה־16 נהגו להרתיח עלי תה בסירים או לערבב אותם במים חמים בקערות. רק עם תחילת ייצוא התה לאירופה במאה ה־17 הצטרפו אליו הקומקומים, ועד מהרה עוררו סערה אסתטית באירופה.

 

מימין: קומקום פורצלן בחפצים [צילום: אורית ארנון]; וספל וקומקום משולבים ב-ENTER [צילום: יח"צ]; קומקום אמייל קטן עם איורי פרחים באתר העיצוב artlook [צילום: יח"צ]

קומקומי הקרמיקה השבירים אך הפונקציונליים הלהיבו את האוּמנים האירופיים. לאחר שנכשלו בניסיונותיהם לשכפל את הפורצלן הסיני העדין, חיפשו האומנים תחליפים מקומיים, ולבסוף יצרו קומקומי תה מברזל יצוק, פיוטר, נחושת, מתכת וכסף. בשנת 1710 הצליח אומן מהעיר מייסן שבגרמניה לפענח את סוד ייצור הפורצלן, וקומקומי התה הפכו לפריט עיקרי בקווי הייצור של חברות הכלים המובילות.

בתחילה היו קומקומי התה פונקציונליים בלבד: כמות מדודה של עלי תה הושמה בקומקומים נמוכים ומוצקים, והתה הגיר את טעמו למים הרותחים. מכיוון ששתיית תה הפכה פופולרית יותר ויותר ומסיבות תה נעשו דבר שבאופנה, הפכו הקומקומים לפריטים אופנתיים, ובמאה ה־19 כבר היו לאמנות בפני עצמה.

המעצבים אמנם דאגו לכך שהקומקומים יוכלו למלא את המשימה שלשמה נוצרו, אך העיצובים עלו על כל דמיון. כך נוצרו קומקומי תה דמויי קופים ודרקונים, כרובים וכרוביות, אגוזי קוקוס וקני ציפורים. אספנים נלהבים שקדו על איסוף קומקומי תה והצגתם לראווה במשך מאות בשנים. בשנים האחרונות עלו מכירות התה לסוגיו המיוחדים במאות אחוזים, וקומקומי התה השיבו לעצמם את הפופולריות והחשיבות כפריטים אמנותיים וראויים לאיסוף.

 

קומקום תה מברזל בהום סנטר [צילום: שחר תמיר]; קומקום יפני שחור במשביר החדש לצרכן [צילום: אריאל בשור]; קומקום פורצלן אדום של טייפון ברשת The cook store [צילום: יח"צ]

גם טעים וגם בריא

מאז ומעולם יוחסו לתה סגולות בריאותיות רבות. ברפואה העממית, סגולות המרפא של התה ידועות מזה 5,000 שנה. התה שימש לריפוי מחלות זיהומיות, הצטננות , להקלה על מערכת העיכול ומערכת העצבים. עם התרחבות היקף המחקר המדעי בתחום, הצטברו עדויות רבות על הקשר בין צריכת תה קבועה להקטנת הסיכויים ללקות במגוון מחלות, בכללן סרטן, מחלות לב וכלי דם.

מתוך: מגזין Living

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק

תגובות

טוען הודעות