כמו דברים טובים רבים, גם הטיול הזה נבע ממשהו קצת פחות טוב. בינואר 2005 ארגנתי טיול מערד לעין גדי על פי מסלול שהוצע באינטרנט, ולחוויה הזו הגיעו לא פחות מ-17 חברים. הסינגלים המופלאים במסלול התבררו ברובם כסימוני שבילים שביניהם אבנים בגדלים שונים, ועליהם היינו צריכים לרכוב...
בקיצור, הלכנו הרבה. היום התארך והתחמם, המים אזלו לחלק מהחבר'ה ולבסוף, בלחץ זמן, ירדנו לנחל ערוגות דרך מעלה האיסיים (שסיפרו לי שהוא יחסית נוח, להליכה...). הירידה היתה סיוט מתמשך של כשעה וחצי, ובסופה נחתנו לזרועותיהם של הפקחים שחיכו לנו בכדי לתת לנו על הראש (ובצדק) על כניסה לשמורת נחל ערוגות עם אופניים ובשעת הדמדומים.
היו נופים מדהימים בדרך, אבל החברים זוכרים לי עד היום את התענוג המפוקפק במסלול, והבנתי שהאזור מרשים אבל שצריך לעשות משהו אחרת. הירידה המסויטת לכיוון עין גדי הבהירה שאין דרך מוצלחת לרדת לכיוון עין גדי, ושאם רוצים לטייל באזור חייבים ללון בשטח ולהמשיך למחרת ברכיבה עד למצוקי דרגות. הטראומה כנראה היתה עמוקה, מכיוון שלקח לי ארבע שנים ליישם את הלקח הזה, אבל לבסוף הרצון לחקור את האזורים הפחות מוכרים במדבר יהודה הביא לתפירת מסלול חוצה מדבר יהודה מצפון לדרום על פני שלושה ימים.
מטרת הטיול הייתה מחקר ופיתוח - לגלות מקומות חדשים ומעניינים, נופים מיוחדים, ואם אפשר להוסיף גם סינגלים רוויי אדרנלין זה בכלל טוב. חקרתי תיאורי מסלולים באינטרנט, מפות, ספרים ותצלומי לוויין באתר מפה וב-Google Earth, ניסיתי לבנות מסלול מוצלח, וכמובן שאספתי חבורת שרוטים שייהנו ביחד איתי מהסבל הזה.
בקניון עלינו על סינגל גבוה מעל הנחל
יום שישי - ממעלה אדומים למצוקי דרגות
לאחר התכנסות והתארגנות זריזה במעלה אדומים, יצאנו מזרחה לשטח. על פי המפה, יש שביל היורד מכאן לכיוון מישור אדומים, אך לא מצאתי ברשת עדויות לרכיבה עליו, כך שמאוד קיוויתי שהוא באמת קיים ורכיב ושלא נתחיל בפאשלה... למזלי, הסינגל קיים ומשובח, ופתח את הטיול בכיף עוד לפני שפצחנו בעלייה האימתנית להר מונטר.
חשוב לדעת
למעוניינים לרכוב בעקבות הטיול שלנו מצורף בחלק השני של הכתבה תיאור המסלול. הקיץ כבר מעבר לפינה ולכן מאוחר מדי לרכוב אותו השנה, אבל יש על מה לפנטז לחורף הבא. שימו לב שהיומיים הראשונים עוברים בשטחי אש ויש לתאם כניסה עם מתא"מ מרכז.
כמו כן, המסלול עובר בסמוך לשטחי הרשות הפלסטינית ובדרך פגשנו לא מעט מקומיים - יש לבדוק עם הגורמים המוסמכים את המצב בשטח ולהיערך בהתאם לפני שיוצאים לטיול. המסלול כולל קטעי רכיבה מאוד מסוכנים וטכניים על פי תהום, ומיועד לרוכבים מיומנים בלבד, כך מי שרוכב במסלול עושה זאת על אחריותו המלאה.
שימו לב שגם לרכב המלווה יהיו מספר מעברים הכרחיים קשים למעבר - חובה רכב 4X4 אמיתי וללא עגלה.
החלק הראשון בעלייה תלול מאוד ובקושי הליך, אך הוא לא מנע מזוג ילדים מקומיים על חמורים להתרוצץ סביבנו תוך שאנו דוחפים את האופניים ואף לרדת מהחמור ולעזור לדחוף.
העלייה לא היתה קלה, אך ככל שטפסנו הנוף הלך ונפתח יותר ויותר עד שבראש ההר זכינו לנוף מרהיב מ-360 מעלות - מדבר יהודה נפרש מלמטה וירושלים וסביבתה עוטפים ממערב.
מכאן המשכנו לעבר אחת האטרקציות המרשימות בארץ - מנזר מר סבא התלוי על המצוק מעל ערוצו הקניוני של נחל קדרון.
בקניון עלינו על סינגל גבוה מעל הנחל, הזורם לו מתחת (בעיקר במי ביוב...), ולפתע, מעבר לעיקול בשביל, התגלה המנזר במלוא הדרו מעברו השני של הנחל. ראיתי כבר תמונות שלו בעבר וידעתי לאן אני מגיע, ובכל זאת הנשימה נעתקת כשצופים בו במציאות. המנזר הוקם במאה החמישית על ידי הנזיר סבאס אשר נולד בקפדוקיה שבתורכיה. שמו יצא למרחוק, מאות נזירים הגיעו לשהות בו, וקשריו הטובים של סבאס אפשרו תרומות ובנייה של חלקים נוספים מן המנזר על המצוק.
המשכנו בדרכנו והפעם להורקניה - שרידי מבצר מימי אלכסנדר ינאי ויוחנן הורקנוס על ראש הר נישא. בדרך חיפשנו סינגל נוסף שראינו במפה העובר מעל נחל סככה. לאחר תפירה רגלית לא נעימה וייאוש קל הצלחנו למצוא את הסינגל והוא היה פשוט מדהים. נחל סככה הופך אף הוא לקניוני ובעברו השני עשרות מערות וכוכים, פשוט נוף יפהפה, וחשוב מכך הוא שהשילוב הזה בונה רצף סינגלים מהנים, מפחידים ובאורך כמה קילומטרים, עד לפסגת הורקניה. השרידים במקום אינם מרשימים, למעט אמת מים שהובילה מי גשמים מן הסביבה אל האוכף שלמרגלות המבצר, ללא ספק הישג טכנולוגי מרשים.
הדאבלים האלו הם הכל חוץ מ"משעממים"
סוכריה של סינגל
צנחנו לבקעת הורקניה והתקרבנו לחציית נחל קדרון. שמעתי רבות על חצייה "נוראית" זו של הביוב הזורם, אך כשהתקרבנו הזרימה נראתה די מינימלית, וידעתי שאם אני אמשיך ברכיבה ללא התרגשות כולם יעשו כך ונסיים את המעבר בזריזות. בחשש מה נכנסתי לנחל והנה הוא כבר מאחוריי, ואמנם הנעליים היו מעט רטובות אבל באמת לא משהו נורא. אך התברר שתיאוריה לחוד ומעשה לחוד - לאחר מאה מטרים העפתי מבט לאחור לוודא שכולם עברו, ורוב הרוכבים היו עדיין בצדו השני של הנחל, מחפשים נקודה שבה יוכלו לדלג מאבן לאבן ולעבור את הנחל מבלי להירטב...
התקרבנו לסיום והנה גמענו את הסינגל הידוע כ"צוקריה 4" מתוך מסלול ארבע הסוכריות של גימל ארבע - חמישה קילומטרים וחצי של סינגל המטפס לרמה וגולש לכיוון מצוק ההעתקים לתצפית נהדרת. כמה קילומטרים נוספים של תפירה, והגענו למצוקי דרגות בסיום יום מתיש מאוד שעמד בכל הציפיות, והרבה מעבר להן.
את הלילה בילינו בחדרים דמויי אכסניה במצוקי דרגות, והכנו לעצמנו ארוחת ערב משובחת באולם קטן שהעמידו לרשותנו. כשישבנו ופטפטנו מסביב לשולחן בחוץ, החתולים התרוצצו מסביבנו וחיפשו שאריות אוכל. פתאום שמנו לב שאחד החתולים מעט שונה - הראש שלו די מחודד והזנב עבה ופרוותי. המממ... החתול הזה היה בכלל שועל, ובכלל לא ביישן... זאת כמובן עד הרגע שניגשתי לחדר להביא את המצלמה והוא נעלם.
יום שבת - ממצוקי דרגות לחניון לילה נחל חבר
בבוקר יצאנו שוב לדרך, לחלק הכי "מסתורי" של המסלול, לאזור הכי פחות מתויר שעליו הכי התקשיתי למצוא מידע. התחלנו ברכיבה ארוכה בדרכי ג'יפים. ירדנו לנחל דרגה ועלינו בצדו השני. ירדנו שוב, הפעם לנחל תקוֹע היפהפה, בירידה מסחררת עם בֶּרמים גבוהים בסיבובים שאפשרו לאמיצים לטוס לתחתית הקניון, ושוב בעלייה ארוכה וקשה (אך לפחות רכיבה) בצדו השני. אם בסוף היום הראשון הרגשנו "רק" תשישות כללית, עכשיו השרירים החלו להתלונן, אך משום מה פעלו יותר טוב לאחר שהפנימו לאיזו צרה הכנסנו אותם.
לאחר הפסקה קצרה במפגש עם הטנדר, יצאנו לדרך אל ההימור הראשון של היום. על פי המפה נראה שרכס ראס א-מטירדה מתנשא גבוה מעל סביבתו, וניחשתי שיהיה סינגל באזור קו הרכס שלו שיספק אדרנלין ונופים מלוא העין. אכן זיהינו סינגל העולה אליו. רובנו ויתרנו מלכתחילה על הניסיון לעלות ברכיבה. ולמעלה? אוי, למעלה נפתח נוף מדהים לכיוון צפון והסינגל החל לעשות את דרכו על פי תהום מעל הנוף. היה שווה את הטיפוס. המשך הרכס לעומת זאת כבר נראה פחות סימפטי, ולכן המשכנו עם הסינגל שהחל לרדת לכיוון דרום-מערב להמשך המסלול.
שוב היינו על דאבלים "משעממים", ושוב הדאבלים האלו הם הכל חוץ מ"משעממים" - תצורות סלע מעוקלות ומרשימות, מערה עצומה, עדרי גמלים ושקט מדברי מבורך. לאורך הדרך פגשנו כל הזמן ברועי צאן ובגמלים פלסטינים, ואת כולם ברכנו לשלום והם ברכו אותנו בחזרה.
העלייה הרגלית לאחר חציית נחל ערוגות הוציאה לנו את המיץ
שלמות נופית מדהימה
בהמשך בניתי על עוד סינגל המופיע במפה, אך הפעם לא מצאנו אותו ולא נראה שיש לו פוטנציאל טוב במיוחד, כך שהחלטנו להמשיך בדאבל ושוב הסתבר שאיכשהו הכל תמיד מסתדר לטובה. עברנו למרגלות "חווה" בדואית מרשימה, הבנויה ממערות בחצי מעגל אי שם באמצע ההר, כשביניהן אזור סמי-מישורי, ומעט אחריה, פאטה מורגנה - בור מים עצום, ממש בריכה, מלא במים קרירים שנראו נקיים. בימים כתיקונם היינו מזנקים מיד לבריכה - זו חובה למטייל במדבר, אך הפעם לא היה ממש חם. לעומת זאת, פגשנו בשני נערים מקומיים ושיערנו שהמים משמשים אותם ואת משפחתם, כך שלא היה נעים לזנק להם לתוך המים. אגב, אחד הנהגים המלווים שלנו עבר במקום מוקדם יותר, נכנס למים ודיווח שהוא לא הצליח להגיע לקרקעית. וואו.
אם הופתענו לטובה מהבריכה, נדהמנו מרוג'ום א-נאקה, תחנת משטרה משמימה שהסתברה כאחת מנקודות הנוף המרשימות ביותר בארץ - מצלעות אדירות בשלל גוונים מעל עמקו של נחל ערוגות העליון, ויחד עם שמים כחולים זרועי עננים לבנים נוצרה שלמות נופית מדהימה. זרם ההנאות לא פסק עם הדרך היורדת מזרחה לכיוון מעבר נחל ערוגות, אמנם דאבל אבל בטיסה מהירה עם נוף לכל הכיוונים. מיד אחר כך הימרנו על סינגל לקיצור, שהשתלם ובגדול. אח, ברוך שעשני רוכב.
העלייה הרגלית לאחר חציית נחל ערוגות הוציאה לנו את המיץ וכמעט גרמה לנו לוותר על התצפית מהר צוריה, אך למזלנו לא ויתרנו על תצפית נהדרת זו על קניון נחל ערוגות, עין גדי וים המלח.
את הלילה בילינו באוהלים בשטח. לפנות בוקר התעוררתי לקול נקישות קלות על האוהל. פתחתי את רוכסן האוהל, הושטתי יד החוצה וחששותיי התממשו - ירד גשם. "שיט!", חשבתי, "כל ציוד הרכיבה שלי בחוץ!". מיד זינקתי החוצה וזרקתי את כל הציוד פנימה. מזל שהגשם היה קל והציוד לא נספג לגמרי...
בחלק השני של הכתבה: היום השלישי של המסלול, וגם: פירוט המסלול למעוניינים לחצות את מדבר יהודה על אופניים»
מתוך: מגזין MBA
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: