הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
בבוקר שבת, ה-23 במאי, יצאנו זוגתי ואני מביתנו לכיוון עמק יזרעאל, להשתתף באירוע "גלגלים של תקווה". השעה הייתה רבע לשש בבוקר, אך הכבישים נראו לנו עמוסים מבדרך כלל. שעות אלה מתאפיינות לרוב במיעוט רכבים על הכביש ובעומס קבוצות של רוכבי כביש, אבל משהו שונה קרה באותו היום...
העמותה מסייעת לאנשים בכל הגילאים ליהנות מפעילויות בטבע, מרכיבת
אופניים ועד צלילה בים, ומטיפוס סלעים ועד סקי מים
נסענו עם הרכב בכביש ואדי מילק, וכל מה שראינו סביבנו היה רכבים עמוסים לעייפה בזוגות אופניים. מאות רכבים עלו צפונה. עם אופניים על הגג, אופניים על מתקן אחורי, אופניים בולטים מתא המטען ואופניים בתוך הרכב. לא ראיתי מחזה כזה בחיי, מדהים. היה נראה שמשהו גדול עומד לקרות.
עמותת אתגרים הוקמה כדי לעזור לאנשים בעלי נכויות שונות שרוצים ליהנות מהחיים
ממשיכים ליהנות מהחיים
"עמותת אתגרים הוקמה בשנת 1995 על ידי קבוצה של נכי צה"ל ואנשי שיקום. מטרתה העיקרית היא לאפשר לילדים, לבני נוער ולבוגרים עם מגבלות פיזיות, חושיות ונפשיות לחזק את ביטחונם העצמי, למקסם ולממש את הפוטנציאל האישי הגלום בהם באמצעות פעילויות ספורט אתגרי בטבע". ציטוט מתוך אתר האינטרנט של עמותת אתגרים.
בשנים האחרונות מלווה אבי כמה רוכבי אופני יד מעמותת אתגרים, בסיבובם הקבוע בשישי בבוקר לאורך פארק הירקון, הטיילת בתל אביב, החומוס של עלי קראוון ביפו והקפה בחוף תל ברוך. מדי פעם אני מצטרף אליהם ונדהם כל פעם מחדש מהיכולות האדירות של החבר'ה האלו. אופני יד, למי שאינו בקיא בפרטים, הם אופניים בעלי שלושה גלגלים, כשהרוכב בהם ישוב במושב מונמך ודוחף את הדוושות בעזרת שתי ידיו.
אנשים בגילאי 50 ויותר, חלקם נכים מלידה וחלקם מתאונות מצערות כאלו ואחרות, רוכבים במהירות בין הולכי הטיילת התל אביבית, מתמרנים בין רוכבי אופניים אחרים, מחייכים ונהנים מהרוח על פניהם. הכל בכוחות עצמם, בכוחות ידיהם ומתוך כוח רצונם. הכל, בעצם, בעזרת עמותת אתגרים.
עמותת אתגרים הוקמה כדי לעזור לאנשים בעלי נכויות שונות שרוצים להמשיך וליהנות מהחיים ולהתנסות בחוויות אקטיביות וספורטיביות. העמותה מסייעת לאנשים בכל הגילאים ליהנות מפעילויות בטבע, מרכיבת אופניים ועד צלילה בים, ומטיפוס סלעים ועד סקי מים - הכל בעזרת מתנדבים ובעזרת כספי תרומות. אחת לשנה עורכת העמותה מסע אופניים עממי והמוני בעמק יזרעאל, ורוכבים רבים מכל רחבי ישראל מגיעים להשתתף ברכיבה וכך בעצם תורמים מכספם לעמותת אתגרים. עם העלייה במודעות לרכיבת אופניים בישראל ועם הרצון האנושי להתחבר לאנשים "שכמותך", עולה משנה לשנה גם כמות המשתתפים באירוע גלגלים של תקווה.
מעולם לא ראיתי כזו כמות של רוכבים
כביש הסרגל התמלא ברוכבים
האירוע היה מתוקתק להפליא. מאות מתנדבים כיוונו את התנועה וחילקו צמידי השתתפות ומים לאורך המסלול, ואלפי הרוכבים נהנו מחניה מסודרת ומשעות יציאה וסיום מדויקות. כבכל שנה, גם השנה חברת "צימוק" לקחה על עצמה את ההפקה המסובכת והצליחה באופן מעורר השתאות.
פקקי התנועה (ואני אומר זאת במובן החיובי ביותר) שיצרו משתתפי המסע היו אדירים. אלפי (!!) מכוניות עמוסות בילדים, נשים וגברים הגיעו למתחמי החניה. המשתתפים פרקו את אופניהם (כאן הכל הולך - BMX, אופני כביש, אופני הרים, טנדם, תלת אופן וחד אופן), מיהרו לעמדות ההרשמה, שילמו את דמי ההשתתפות, קיבלו צמיד ונעמדו בתור האדיר שנוצר לפני היציאה לדרך.
מעולם לא ראיתי כזו כמות של רוכבים. בליל הצבעים יצר פסיפס נע, ולאחר יריית הזינוק החל להזדחל באיטיות אל עבר כבישי העמק הפתוחים והארוכים. זוגתי ואני התמקמנו בערך בשליש האחרון של נחשול הרוכבים העצום (לאחר שפגשנו גם כמעט את כל בני משפחתי שבאו לרכוב במסע), ודקות ארוכות חלפו עד שיכולנו לצאת לדרך. כמות הרוכבים עלתה על כל ציפיות המארגנים, וכשהגענו לכביש הסרגל יכולתי לראות אותו פרוש עד האופק - כולו מלא ברוכבים. רוכבים מכל הסוגים הגיעו לאירוע - מרוכבי היד של העמותה, דרך רוכבים בעלי לקות ראייה, רוכבים על אופני טנדם עם מתנדבים של העמותה, רוכבי שטח מדופלמים (שבחרו במסלול השטח המעניין) ורוכבי כביש דקיקים, ילדים עם גלגלי עזר (שבחרו במסלול המקוצר) וכמה קבוצות כביש מאורגנות.
בנושא הזה, עליי לציין כי רק מעט קבוצות אופניים מוכרות וגדולות הגיעו לאירוע. בעיניי זהו פספוס, מכיוון שאין כמו התארגנות קבוצתית, בגדים תואמים ולכידות של דבוקה, בכדי להפגין קצת כוח, רושם ותרומה לקהילה. חבל שהקבוצות הגדולות בחרו לוותר על אירוע שכזה (מה הבעיה לשלב אותו באימון ארוך או קשה יותר?). המסלול לא היווה אתגר גדול במיוחד, וזו גם לא המטרה. המטרה היא להביא כמה שיותר אנשים בעלי עניין משותף להתאגד סביב מטרה אחת. בזאת הצליחה העמותה, ובזאת מצליח שנה אחרי שנה האירוע היפה הזה.
בסוף הרכיבה, לאחר כ-55 קילומטרים מהנים, הגיעו הרוכבים למתחם גדול, מלא בדוכני אוכל ובציוד אופניים ורכיבה. כשמוסיקה התנגנה לה באוויר, הם קיבלו חולצת משתתף באירוע, העמיסו את אופניהם על הרכב ונעלמו אל כבישי העמק שנפתחו לתנועה.
החוויה הזו, ששמה גלגלים של תקווה, רק מתעצמת משנה לשנה, מייצגת את ישראל היפה ואת הרצון לתרום לקהילה. היא מייצגת את הרצון החבוי בנו לפגוש עוד אנשים כמונו, אוהבי אופניים. לכן אני יודע שגם בשנה הבאה אני אהיה שם.
מתוך: מגזין MBA
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
