Photos to go

לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

מציאות מדומה

האם אנו יכולים לדעת בוודאות שעולמנו איננו אשליה? ואם לא, מה מעמדן של שאר ידיעותינו על העולם, או שמא הן אמונות בלבד?

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

מנוי שנתי לסטודיו סי במתנה

חיינו מתנהלים מתוך הנחה שהזולת אינו זומבי, ושעולמם הנפשי של אנשים אחרים אכן דומה לזה שלנו, אך "בעיית הנפשות האחרות" מתעוררת לנוכח האופן שבו אנו תופשים את מושג הידיעה.

נוכחנו כבר שכדי שהאמונה מסוימת תיחשב לידיעה, עליה להיות אמיתית ומוצדקת. והנה, עובדת היותם של מצבי הנפש של הזולת בלתי נגישים לנו באופן ישיר מעלה את השאלה: מה מצדיק את אמונתנו שהזולת דומה לנו לא רק בגופו ובהתנהגותו אלא גם בנפשו?

העולם נגיש לנו דרך חושינו, ודרכם בלבד. אנו רואים, שומעים, חשים, מריחים וטועמים, ובאופן זה מגבשים את אמונותינו על העולם. אין לנו דרך ישירה לחוות את העולם בדומה לאופן שבו אנו חווים את מצבינו הנפשיים.

במידה מסוימת אנו כלואים בתוך גופנו, ותלויים בהתנסויותינו החושיות כדי להסיק לגבי העולם. אולם עד כמה מהימנים הם חושינו? האם הם באמת מציגים לנו את העולם כמו שהוא, או שמא מהותו של העולם שונה לגמרי מזו המוצגת לנו?

אנחנו והעולם

חוש הראייה, למשל, שמלמד אותנו על סביבתנו יותר מכל חוש אחר, מציג לפנינו עולם מואר וצבעוני. אולם האור אינו אלא חלקיקים זעירים הנפלטים ממקור אור, פוגעים בגופים שסביבנו ומוחזרים לעינינו, מה שמאפשר לנו לראות את סביבתנו. ביום העולם נראה לנו מואר, אולם הוא רק מוצג לנו כמואר על-ידי מוחנו בזכות הכמויות העצומות של פוטונים שמגיעים אל עינינו.

גם צבעוניותו של העולם היא בגדר אשליה. העולם עצמו נטול צבע. הצבעים שאנו רואים הם תוצר של מוחנו, שמשרה אותם בנו בהתאם לכמות האנרגיה של הפוטונים המגיעים לעינינו. כך גם חוש השמיעה שלנו, שמציג עולם עשיר בקולות וצלילים, אף על פי שהטבע דומם לחלוטין. הקולות שמוחנו משרה בנו תואמים את תנודות האוויר שמגיעות אלינו ממקורות שונים, אך תנודות האוויר עצמן חרישיות.

כל הקולות והצלילים שאנו שומעים נמצאים בנפשנו בלבד, לא בסביבתנו. אנו תופשים את העולם גם כעשיר בריחות, אולם את הריחות מייצר עבורנו מוחנו כאשר מולקולות של חומרים שונים מגיעות למערכת הקולטנים הממוקמת באפנו. העולם כשלעצמו נטול ריחות.

אם כן, מוחנו מציג לנו את העולם באופן השונה לחלוטין מ"מהותו האמיתית", ואין לנו כל דרך לחוות עולם זה ישירות, אלא באמצעות חושינו בלבד. עובדה זו מעלה את השאלה הספקנית האולטימטיבית: אם הממשות כה שונה מהעולם שחושינו מציגים בפנינו, מנין לנו שהעולם המוצג לנו אינו אלא אשליה, בין אם אשליה שמייצר מוחנו, ובין אם אשליה שמוזנת לנו באמצעים מלאכותיים על-ידי גורם לא ידוע, כדוגמת האשליה ההמונית המתוארת בסרט "מטריקס"?



 

הקולות והצלילים שאנו שומעים נמצאים בנפשנו בלבד [אילוסטרציה: Shutterstock]

עמדות סוליפסיסטיות

עמדה ספקנית כזו, שמפקפקת בכך שהעולם שאנו תופשים בחושינו הוא אכן העולם האמיתי, נקראת סוליפסיזם. יש שני סוגים עיקריים של סוליפסיזם: סוליפסיזם אפיסטמולוגי, שטוען שאין לנו כל דרך לדעת בוודאות שאין אנו חיים באשליה אחת גדולה, ועל כן אי אפשר לדעת דבר בוודאות, וסוליפסיזם אונטולוגי, שטוען שהעולם הוא אכן אשליה, אולי של אדם אחד בלבד (אתה או את), ומלבדו (מלבדך) לא קיים דבר.

מועטים הם הפילוסופים שבאמת מחזיקים בעמדות סוליפסיסטיות (תמיד תהיתי מדוע יטרח סוליפסיסט אונטולוגי לשכנע אדם אחר בצדקת עמדתו...), אולם העמדות האלו מוצעות לעתים כאתגר אפיסטמולוגי, שמטרתו להביא לחיפוש טיעונים משכנעים נגד האפשרות של היות עולמנו אשליה בלבד ואם אין בנמצא טיעון כזה, אזי אמונתנו שעולם זה הוא ממשי אינה מוצדקת, ועל-כן אין היא בבחינת ידיעה.

נקודות אחיזה

יש דבר אחד שאיננו יכולים לפקפק לגביו, וזהו עולמנו הנפשי. זו הייתה גם נקודת האחיזה של הפילוסוף בן המאה ה-17 רֶנֶה דקארט (Descartes) שניסח את המשפט: "אני חושב, משמע אני קיים". התנסויותינו הנפשיות חסינות מִטעוּת − אנו חווים אותן באופן ישיר, ללא תיווך חושי ועל-כן איננו יכולים לטעות לגביהן.

יש הטוענים שהעולם שלנו אינו יכול להיות אשליה (קולקטיבית או של אדם בודד) משום שלאשליות חסרה הלכידות והממשות של העולם המוחשי. אולם לעמדה זו יש שני קשיים: ראשית, במרבית המקרים כשאנשים הוזים, הם תופשים את העולם הדמיוני שנפרש לעיני רוחם כאמיתי. נחוצה נקודת מבט חיצונית כדי לזהות שמדובר באשליה.

הקושי השני הוא שלהניח שקיים הבדל מהותי בין סוגי האשליות המוכּרים לנו לבין העולם הממשי פירושו להניח את המבוקש: כל עוד איננו בטוחים שזהו אכן העולם הממשי, ההשוואה אינה מוכיחה דבר.

נראה שגם אם בוחרים שלא לקבל אותה, קשה לשלול לחלוטין את העמדה הסקפטית הסוליפסיסטית, מה שמבשר רעות לכל מה שאנו מחשיבים כיום כידע, אולם לאפיסטמולוגים (העוסקים בתורת הידיעה) יש עוד קלף אחד בשרוולם.



 

צבעוניותו של העולם היא בגדר אשליה [אילוסטרציה: photos to go]

ידע יחסי

האם שרלוק הולמס נהג לעשן מקטרת? האם הנחש פיתה את חווה לאכול מפרי עץ הדעת? האם סכום הזוויות במשולש גדול מ-180? כדי לענות על שאלות אלו עלינו לקחת בחשבון את ההקשר שבו הן נשאלות.

מעולם לא פעל בלונדון של המאה ה-19 בלש בשם שרלוק הולמס − לפחות לא אותו בלש המוכר כגיבור ספריו של סר ארתור קונן דויל − ועל כן בהקשר ההיסטורי התשובה לשאלה זו היא שלילית.

מתוך נקודת מוצא חילונית לגבי סיפור הבריאה התנ"כי, הרי שגם התשובה לשאלה השנייה היא שלילית. כמו כן, תחת הנחה שהגיאומטריה של עולמנו היא אוקלידית, סביר שגם על השאלה השלישית נשיב בשלילה.

אולם לכל שאלה כזו יש גם הקשר שבו התשובה לה היא חיובית: אם ההקשר הוא עולמו הבדיוני של קונן דויל, אזי שרלוק הולמס אכן נהג לעשן מקטרת; אם ההקשר הוא סיפורי התנ"ך, אזי התשובה לשאלה השנייה חיובית, ואם ההקשר הוא גיאומטריה אליפטית, אזי גם התשובה לשאלה השלישית חיובית.

מכאן שידע הוא יחסי להקשר מסוים, וגישה זו יכולה לחלץ אותנו מהבוץ הסוליפסיסטי: אין אנו חייבים לדעת בוודאות שעולמנו אמיתי כדי להניח שאמונותינו אמיתיות, ועל כן הרי שהן ידיעות ממש.

די לטעון שאמונותינו וידיעותינו על העולם הן אמונות וידיעות ביחס למציאות שאותה אנו חווים, בין אם מדובר בעולם הממשי או באשליה.

ד"ר מריוס כהן מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון.

מתוך: מגזין גליליאו

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:

אשרי המאמין

ברוח הסובלנות, יכולות קבוצות רוחניות רבות לחיות זו לצד זו. מדריך עדכני לקבוצות רוחניות, עיקרי אמונותיהן ופעילותן בארץ – חלק ראשון

תומר קרן

7 תגובות

ממשיכים להאמין

קבוצות רוחניות רבות קיימות בישראל זו לצד זו. רשימה חלקית בהחלט – חלק ב'

תומר קרן

4 תגובות

ארבע אמיתות, חמישה עקרונות

הבודהיזם נשען על חמישה עקרונות יסוד וארבע אמיתות נאצלות המנחים כל מאמין בודהיסטי, ונועדו לסייע לו עם הנטיות האפלות הטמונות בכל אחד מאיתנו

תגובות

טוען הודעות