אילוסטרציה: GettyImages
סימני לידה
איך תדעי שהגיע הזמן להגיע לבית החולים
ד"ר אריה ישעיה
20/07/2006
לשאלה "מתי להגיע לחדר הלידה?" אין תשובה חד משמעית ואחידה, בגלל השונות והמורכבות של כל מקרה. בחדרי הלידה נערך מיון ראשוני של היולדות, כשחלקן מועברות ישירות לחדר הלידה, חלקן מתקבלות להשגחה ואשפוז עקב הריון רב סיכון, והשאר משתחררות הביתה, ובדרך כלל מוזמנות למעקב נוסף בבית החולים או אצל רופא הנשים המטפל.
תהליך הלידה
תהליך הלידה מתחלק לשלושה שלבים:
1. שלב הפתיחה. מתחיל בצירים סדירים ומסתיים בפתיחה מלאה של צוואר הרחם (פתיחה של 10 ס"מ). השלב הראשון של הלידה מתחלק לשניים:
- השלב הלטנטי - עד לפתיחה של 3 ס"מ, בשלב זה קיימים צירים סדירים ובדרך כלל כואבים.
- השלב האקטיבי - מפתיחה של 4 ס"מ עד לפתיחה של 10 ס"מ. בשלב זה הצירים נעשים צפופים יותר וחזקים, והוא מתאפיין בהתקדמות מהירה של הפתיחה הצווארית.
2. מתחיל בפתיחה מלאה של צוואר הרחם, ומסתיים ביציאת היילוד לאוויר העולם.
3. מתחיל עם צאת היילוד ומסתיים ביציאת השלייה.
להבדיל מצירי לידה, התכווצויות רחמיות בודדות מופיעות כבר בחודש החמישי להריון
אילוסטרציה:PHOTOS ASAP
מתי להגיע?
בכל אחד מהמצבים הבאים, מומלץ להגיע לחדר הלידה: צירים, דמם וגינלי, ירידת מים, מיעוט או היעדר תנועות עובר, צירים מוקדמים לפני מועד הלידה, והריון עודף (מעל 42 שבועות):
צירים. להבדיל מצירי לידה, התכווצויות רחמיות בודדות מופיעות כבר בחודש החמישי להריון, ונקראות התכווצויות ע"ש BRAXTON-HICKS. תכיפות ההתכווצויות האלה גוברת לקראת הלידה עד למצבים של לידה מדומה, המתאפיינת בצירים בלתי סדירים בתדירות ובעוצמה, ובאי נוחות בבטן התחתונה.
לעומתם, צירים אמיתיים מאופיינים בהתכווצות המתחילה בקרקעית הרחם, ומקרינה בהמשך לכל פני הרחם והגב התחתון. התכווצות הרחם בלידה מלווה בכאב חזק יותר ובלחץ.
דמם וגינלי. בכל מקרה של דמם וגינלי לקראת מועד הלידה, מומלץ להגיע לחדר הלידה מוקדם ככל האפשר, בכדי להימנע ממצבים קשים של מצוקה עוברית.
ירידת מים. בכל מקרה של חשד לירידת מים, צריך להגיע לבדיקת רופא, גם אם ירידת המים אינה מלווה בצירי לידה. ב12%- מהמקרים, ירידת המים מהווה את השלב המבשר הראשון על הלידה, והצירים מתפתחים רק בהמשך. הסיכון בירידת מים שאינה מאובחנת עלול להיות בזיהום של מי השפיר, עם זיהום עוברי ואימהי חריף ומסוכן.
מיעוט תנועות העובר. הפחתה בתנועות העובר היא בדרך כלל סימן מבשר ראשון למצוקה עוברית, ובמצבים אלו רצוי להגיע לחדר הלידה ולבצע ניטור לב העובר ופרופיל ביופיזיקלי.
לידה מוקדמת כ-5-10% מהלידות מתרחשות לפני השבוע ה37- להריון, ומוגדרות כ"לידה מוקדמת". הסיכון בלידה מוקדמת הינו פגות וחוסר בשלות מערכות העובר, ובעיקר המערכת הנשימתית. ככל שהלידה מתרחשת בשלב מוקדם יותר של ההריון, הסיכונים גדולים יותר.
במצבים בהם קיימים צירים סדירים בשלבי הריון מוקדמים, רצוי להגיע מוקדם ככל האפשר לחדר הלידה, במטרה לאבחן ולנסות לעצור את הלידה המוקדמת.
הריון עודף. הריון שנמשך אחרי השבוע ה-42 מוגדר כ"הריון עודף". במצבים אלו, שיעור תמותת ותחלואת הילודים גבוה יותר עקב "הזדקנות השלייה" והירידה בתפקוד השלייתי, והם עלולים להיות מלווים במיעוט מי שפיר ולחץ על חבל הטבור, וכן בשכיחות גבוהה של מי שפיר מקוניאליים ושאיפת מקוניום על ידי העובר. יולדת העוברת את מועד הלידה המשוער (שבוע 40), צריכה להיות במעקב וניטור של העובר כולל אולטראסאונד עד הלידה, ומומלץ לא לעבור 42 שבועות מלאים. במקרים בהם נצפה סבל עוברי או מיעוט מי שפיר, מומלץ כמובן לגרום ללידה קודם לכן.
