הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
ELECTRA, STRAIGHT8 3 BLACK
גי'אנו נולד לאב ה"חולה" על אופנועי הרלי דיווידסון. הוא גדל בתוך כתמי שמן, כתובות קעקע המנבאות את סוף העולם וצליל מפלט החזק מספיק כדי למוטט את חומת ברלין. אמו הייתה פליטת דור הפרחים ובילתה את שלושת העשורים הראשונים בחייה בריחוף קל, ההמלווה בעשן ובקולו של בוב דילן ברקע.
עם השנים הפך ג'יאנו מזאטוט נאה לילד צעיר ולגברבר לעניין. הוא העריץ את אביו, שהיה מכונאי צ'וֹפֵרים, ובמקביל לא ניתק את חבל הטבור מאמו, אשר הנחילה לו ערכי מוסר ירוקים (לא דולרים, אלא סביבתיים).
הוא החליט לממש את אהבתו לרכיבה על כלי עם גלגל המושט לפנים, וללכת בדרכי אמו ולהציל את העולם על ידי ניצול כוחו האנושי כדי להתקדם לאורך הדרכים בדיווש (או אולי הוא היה פשוט צעיר מדי מכדי לרכוב על אופנוע...).
חבריו מסביב רכבו על אופני BMX (אופני הרים היו עדיין בש"ש - בבטן של אמא שלהם) וצפו באי.טי, ואילו ג'יאנו הסתובב מתוסכל ממצאי האופניים העירוני שנמכר בחנות האופניים השכונתית, והחליט להשתמש בכישוריו ה"מולדים" כדי לייצר את האופניים שתמיד רצה.
נכון, אין היגיון בלרכוב על
אופניים עם מעיל עור וג'ינס ולעשן סיגריה אחרי כל סיבוב
הוא ידע להחזיק בידיו את הרתכת עוד בשלב החיתולים, כך שריתוך צינורות ארוכים ומעוקלים לצ'וֹפֵר מדווש וססגוני היה מבחינתו רק עניין של זמן פנוי (דבר שיש במצאי לילד בן 13) ודמיון פרוע. חלקי חילוף השיג מגרוטאות ומאופניים ישנים בחצר, ובסדנת הצביעה של אביו גייס את אחד מרבי האמנים לציור להבות ססגוני על חלקי המתכת שאותם לא דאג לצפות בכרום מבהיק. כך נולד לו הצ'וֹפֵר הראשון.
בעוד שכל חבריו הרוכבים היו מהירים יותר (הכבישונים מביניהם), קפצו גבוה יותר (רוכבי ה-BMX) ופנו מהר יותר בין סבך המכוניות, ג'יאנו היה היחיד שרכב על אופניים ולא מיהר לשום מקום. רק הוא הצליח לקחת את מלכת המחזור לסיבוב בשכונה על האופניים ("רק סיבוב", זה מה שהיא אמרה אחר כך לכולם...), כשהוא מדווש עם מעיל עור, כפפות עור, מגפיים שחורים וג'ינס משופשף - במראה ה-EASY RIDER המושלם.
ג'יאנו הבין כבר בגיל 13 שכדי לזכות במלכת הכיתה לא צריך להיות בנבחרת האתלטיקה או להצטיין במתמטיקה. כל מה שצריך זה פשוט להיות COOL. (כל העובדות בסיפור מצוצות מהאצבע. ג'יאנו הוא דמות פיקטיבית ומלכות הכיתה תמיד יוצאות עם אתלטים).
אין כל אפשרות לבחון את ה-ELECTRA STRIGHT8 שלפניכם באופן הגיוני. איך אפשר לבחון אופניים שבכל פרמטר אובייקטיבי הם פשוט עלובים? אופניים כבדים וארוכים הפונים כמו סמיטריילר, לא בדיוק יעילים לדיווש ולא נוחים לרכיבה למרחקים. במיוחד כאלו שדורשים ממך, הרוכב/ת, להתאים לקוד לבוש שאינו בדיוק מתאים לפעילות אירובית מאומצת. האופניים השחורים שלפניכם הם הזוג הראשון שאי פעם גרם לי לרצות לעשן סיגריה אחרי סיבוב (ואני בכלל לא מעשן).
ELECTRA STRAIGHT8 BLACK 3I
שלדה: אלומיניום 7005
מערכת הילוכים: שלושה הילוכים פנימיים SHIMANO NEXUS
צמיגים: FATTI 24X3
מעצורים: בלמי תוף - אחורי רגל, קדמי יד
מהלך מתלים: ???
משקל: מה זה משנה?
צבע: כתוב למעלה
בסיס גלגלים: ארוך
מרווח מפסע: הרבה
רוחב כידון: כמה שיותר
אורך צינור עליון: מה לא הבנת? מה כל השאלות האלה? תן גז ועוף מפה
מחיר מבצע: 3,600 שקלים
לאתר »
נכון, אין היגיון בלרכוב על אופניים עם מעיל עור וג'ינס ולעשן סיגריה אחרי כל סיבוב, אבל ה- STRIGHT8 האלו אינם אופניים הגיוניים. ואם אתם מחפשים היגיון, אז לכו וקנו אופני הרים כמו כולם, ותעזבו אותם בשקט.
אבל אם הם עושים לכם את זה עוד לפני שרכבתם עליהם, רק בגלל המראה, זה הזמן להוריד קובץ של שירי ACDC מהמחשב (She Shock Me All Night Long) לנגן ה-MP, לארגן מנשא לבקבוק בירה על הכידון (עם פותח בקבוקים, כי פחיות זה לחנונים) ולרכוב לחנות הקעקועים כדי לקעקע את הכתובת "אמא יש רק אחת" על הישבן.
סביר להניח שאף רוכב אופניים מסורתי לא יבין באיזו שפה אופניימית אתם מדברים (משהו דומה לעברית רגילה, אבל עם קללה בכל מילה שלישית), אבל גם ככה אתם לא סופרים אותו ממטר.
מבחינתכם, כל זוג אופניים אחר הקיים עלי אדמות הוא סתם זבל, ולכל רוכב שלא מצויד בצ'וֹפֵר וייפגש עמכם זאת הזדמנות פז לשחרר אגרסיות ולפתוח איתו בתיגרה....
אז זוזו להם מהדרך, אחרת הם ידרסו אתכם ללא רחמים. כי מבחינתם רוק כבד הוא לא רק מוזיקה, אלא דרך חיים. תמותאמן!!!
הכתבה התפרסמה במגזין MBA, דצמבר 2009
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: