אילוסטרציה: Photos to go
התשובה הנכונה
הילד שגה בשיעורי הבית - להעיר ולתקן או שהמורים יעשו את זה?
אלי שגיא | הורים וילדים
16/12/2009
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
המתוק חזר מבית הספר והסתער על הכנת השיעורים. אצלנו בבית קודם מסיימים את השיעורים ואחר כך מתפנים לטלוויזיה או למחשב. הדבר יוצר אצל המתוקים מוטיבציה גבוהה להתחיל (ובמיוחד לסיים) את השיעורים. באחד הימים האחרונים הכריז המתוק כי הוא סיים להכין את שיעוריו לאחר חמש דקות. מדי פעם אני מעיף מבט על שיעורי הבית, וכך עשיתי גם באותו יום.
שאלתי כמה שאלות מנחות כדי שיבין שתשובתו חלקית, אלא שפניו התעצבו. "מה קרה", שאלתי. "אתה מעצבן אותי", אמר
המשימה שלו הייתה להביט בתמונה שבה רואים רכב כיבוי אש ומתחתיה היה כתוב שהצופר מודיע לנהגים אחרים לפנות את הדרך. התלמיד היה צריך להשיב על ארבע שאלות המתייחסות לסיטואציה.
המתוק ענה נכון על שלוש מתוך ארבע השאלות והחמאתי לו על הבנתו. ביקשתי ממנו שיבדוק שוב את האיות של מילים מסוימות שאותן כתב עם שגיאה. הוא מצא את הטעויות ותיקן אותן. אחר כך התייחסתי לשאלה שעליה הוא ענה באופן שגוי. בשאלה זו הוא התבקש לכתוב מהו המידע הנמסר על ידי הצופר. תשובתו הייתה "הצופר מבקש מהאנשים".
שאלתי את המתוק כמה שאלות מנחות, כדי שיבין שתשובתו חלקית ולא עונה לנדרש, אלא שפניו התעצבו. "מה קרה", שאלתי. "אתה מעצבן אותי", אמר.
היה לי רושם שביקשתי ממנו לתקן יותר מדי טעויות, מה שאולי ערער את הביטחון העצמי שלו והקרין בצורה לא טובה על הדימוי העצמי שלו. "אני מצטער. לא התכוונתי לעצבן אותך", אמרתי. שאלתי אם הוא מבין שחסר משהו בתשובתו. "לא חסר כלום. זה בסדר ככה", אמר.
אופס. זה לא מבשר טובות, חשבתי לעצמי. "נראה לי שלא מתחשק לך למחוק ולכתוב מחדש את התשובה", אמרתי לו, מנסה לשקף לו את מה שעובר עליו. "אין לי מקום לכתוב פה וגם זה המון למחוק", אמר. הסתכלתי במחברת. היו שם ארבע מילים. הבנתי שבשבילו זה הרבה.
צריך לעזור לילד להבין את הטעויות מבלי לפגוע בדימוי העצמי שלו (אילוסטרציה: Photos to go)
"אתה רוצה שאני אמחק?", הצעתי. "לא" אמר. הוא קם ממקומו, יצא מחדרו ושמעתי קולות בכי מתפתח. זה היה בכי של כעס לא פחות מאשר של תסכול. ניסיתי לשוחח איתו ולנסות להבין מה עובר עליו אבל לא היה עם מי לדבר, אז עזבתי את הנושא והוא עזב את השיעורים.
כמה שעות מאוחר יותר ביקשתי שוב לשוחח על מה שהיה. הוא הסביר שלא רצה למחוק כל כך הרבה וגם שעיצבן אותו שהערתי לו יותר מדי. הגענו להסכם שכשאסתכל על השיעורים שלו, אני אומר מה נכון ומה צריך לתקן ושהוא יבחר אם הוא מתקן או לא. הוא גם ביקש שאעזור לו במחיקה.
אגב, לא הזכרתי יותר את השאלה שעליה הוא ענה לא נכון, וכל האירוע לא גרם לי לבדוק את שיעוריו לעיתים קרובות יותר. אחרי הכל, בשביל מה יש מורים?
משהו לחשוב עליו (מומלץ גם להפנים וליישם)
- תיקון טעויות: כשהם בכיתה א' או ב', המצב קצת טריקי: הם עושים הרבה טעויות כתיבה וכתיב. צריך לעזור לילד להבין את הטעויות, לתקן אותן - וכל זאת, בלי לפגוע בדימוי העצמי שלו.
- האחריות היא של הילדים והמורים: הפתרון הוא להבין שהאחריות על הכנת שיעורים היא על הילדים ועל המורים. ההורה צריך ללמד את הילד הרגלי למידה נכונים; לעזור, לכוון אך לא להילחם. חשוב שההורה לא ייכנס עם הילד למאבק על הכנת שיעורים, כי זה גורם מספר אחת ליצירת ריחוק וניתוק ביחסי הורים-ילדים.
- תפקידים ברורים: חשוב מאוד שהורה יישאר הורה וישאיר את תפקיד המורה למורים. ההורה צריך להחמיא לילד על ההשקעה, החריצות והנכונות. הוא גם יכול להעיר על טעויות. אם ילד ירצה לתקן אותן - בבקשה. אם הוא יבחר שלא לתקן אותן - זה גם בסדר. ההורה יכול להסתפק בזה שהילד יודע מה נכון. אם הילד לא רוצה לתקן את הטעות במחברת או בחוברת, שהמורים יתמודדו עם זה.
- להודות בטעות ולבקש עזרה: ילד שמתקשה להתמודד עם כך שטעה או לא מבקש עזרה כשהוא צריך, חווה קושי רגשי וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע כדי לתת לקושי זה מענה מבעוד מועד.
- כשההורה בתפקיד המורה: הורה שמתעקש להיות בתפקיד המורה, רב עם הילד על הכנת שיעורים או מוצא את עצמו כועס או מתעצבן בגין הנושא או על הילד, חווה בעצמו קושי רגשי או תפיסתי וכדאי שיתייעץ עם איש מקצוע כדי לתת לקושי זה מענה מבעוד מועד.
אלי שגיא - פסיכותרפיה (M.Sc). טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, הדרכת הורים והנחיית קבוצות.
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, דצמבר 2009
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
