במשך כל שנות המאה ה-20, התפישה בעולם המשפטי הייתה כי זיהוי אדם על סמך טביעת אצבע הוא זיהוי מוחלט. בהיעדר הסבר מניח את הדעת מצד הנאשם כיצד הגיעו טביעות אצבעותיו לזירת הפשע, די היה בכך כדי להרשיעו ללא צורך בראיות נוספות.
בתחילת המאה ה-21 הוברר כי טביעות אצבעות של אנשים שונים עשויות להיות דומות כל כך, עד כי מומחים יעידו בביטחון מלא שמדובר בהתאמה של 100%.
את ההשוואה בין טביעות אצבעות, בעיקר לצורכי זיהוי פלילי, עושה מומחה או מערכת ממוחשבת.
מהי סכנת השגיאה בזיהוי אדם על סמך טביעת אצבעותיו? כיצד יש להעריך נכונה התאמה בטביעות אצבעות, מתוך התייחסות לאפשרות השגיאה?
ייתכנו שני סוגי שגיאות בהתאמת טביעת אצבעות:
התאמה כוזבת: מערכת לזיהוי אוטומטי יכולה לקבוע בטעות כי טביעות אצבעות שמגיעות משני אנשים שונים, שייכות לאותו אדם.
אי התאמה כוזבת: זוגות של טביעות אצבעות השייכות לאדם אחד, ובכל זאת המערכת תקבע בטעות כי שתי טביעות אצבעות שייכות לשני אנשים שונים.
מערכת ממוחשבת יכולה לקבוע כי טביעות אצבעות שמגיעות משני אנשים שונים שייכות לאותו האדם (אילוסטרציה: Shutterstock)
שגיאות של מומחים אנושיים
מחקר מ-2002 הצביע על כך שאף על פי שלכל אדם יש טביעת אצבע הייחודית רק לו, אנשים שונים חולקים נקודות משותפות בטביעות אצבעותיהם. לכן, כבר ברמה התיאורטית, קיימת תמיד סבירות שבדיקת זיהוי לפי דגימה של טביעת אצבע תניב תוצאה שגויה.
יתר על כן: במקרים שבהם איכות התמונה של טביעת האצבע ירודה, דיוק הזיהוי פוחת בצורה חדה. מכיוון שאיכות התמונה של טביעות אצבע הנלקחות מזירת הפשע ירודה בדרך כלל, דיוק הבדיקה נפגע באופן אינהרנטי כמעט.
מומחים שונים מגיעים למסקנות שונות באשר לאותן נקודות השוואה ומגיעים למספרי נקודות השוואה שונים לחלוטין.
מקרה מפורסם של זיהוי שגוי הוא המקרה של ברנדון מייפילד ((Mayfield. לאחר הפיגועים במדריד בשנת 2004, נמצאה טביעת אצבע על תיק שבו היו נפצים, והיא שויכה לטרוריסט שביצע את הפיגוע. טביעת האצבע נשלחה גם ל-FBIשסרק אותה מול המאגר שלו. המערכת הוציאה פלט של 20 מועמדים שלהם ציון ההתאמה הגבוה ביותר וביניהם העו"ד האמריקני ברנדון מייפילד.
שלושה מומחי FBI קבעו כי מייפילד הוא המקור לטביעה ואף הצהירו בבקשת המעצר כי מדובר בזיהוי ודאי של 100%. גם מומחה שמינה בית המשפט האמריקני בהסכמת ההגנה קבע כי טביעות האצבעות שייכות למייפילד.
התמזל מזלו של מייפילד, ולאחר שבועיים עצרו הספרדים את הטרוריסט האמיתי. אז הסתבר כי טביעות האצבעות של מייפילד אמנם דומות מאוד לשל הטרוריסט, אך לא זהות.
בעקבות הפרשה נכתב דוח מקיף של המפקח הכללי במשרד המשפטים האמריקני. הדוח קבע כי טביעות אצבע משני אנשים שונים יכולות להיות דומות כל כך, עד שארבעה מומחים יתבלבלו ויקבעו בטעות שמדובר בטביעות מאדם אחד.
גם מומחים יכולים לשייך בטעות טביעת אצבע לאדם הלא נכון (אילוסטרציה: Shutterstock)
הסכנה להרשעת חפים מפשע
העובדה שבהשוואת טביעת אצבעות מתרחשות שגיאות אינה אומרת כי אי אפשר להשתמש בה יותר כראיה במשפט פלילי. לעומת זאת, כאשר משתמשים בראיה של השוואת טביעות אצבע, תמיד יש להביא בחשבון את הראָיות האחרות, כולל את "הראיות המזכות", הפועלות בכיוון של זיכוי הנאשם.
רק כשכמה ראיות, שאחת מהן היא טביעת אצבע, מצביעות על כך שאדם מסוים הוא העבריין, יש מקום להרשעת החשוד. לאור אפשרות הטעות, אין להרשיע אדם על בסיס טביעת האצבעות בלבד.
גם מידע חיצוני יכול להשפיע על ההרשעה או הזיכוי. לדוגמה, ידיעה כי החשוד הודה במהלך החקירה בביצוע העבירה או מידע שהחשוד היה במאסר או במעצר בזמן ביצוע העברה, יכולה לגרום למומחה לשנות את קביעתו הקודמת לגבי הטביעות.
בפרשת ברנדון מייפילד עצמה, מצביע דוח החקירה על כך שמומחי טביעות האצבעות ידעו שמייפילד מוסלמי, שאשתו מצרייה, שייצג טרוריסט בדיון שעסק במשמורת על ילד ושהתרועע עם אנשים החשודים כטרוריסטים. בשלבים מאוחרים יותר הובא המידע בחשבון ותרם לעיכוב בגילוי השגיאה.
בעשורים האחרונים הוכח כי קיימת תופעה רחבה של הרשעת חפים מפשע (אילוסטרציה: Photos to go)
עובדות בשטח
גישה נאותה בזיהוי טביעת אצבעות תהיה כאשר המומחים שבודקים ומשווים בין טביעות האצבעות לא יֵדעו דבר על הפשע עצמו ועל הראיות האחרות כנגד החשוד. למיטב ידיעתנו, מומחי טביעות אצבע בישראל יודעים את פרטי החקירה.
בעשורים האחרונים הוכח – בין היתר באמצעות בדיקות דנ"א − כי קיימת תופעה רחבה של הרשעת חפים מפשע. אין עוול גדול יותר שגורמת המדינה לפרט. זיהוי אדם על סמך טביעות האצבעות הוא שיטה מדעית. ואולם, כמו בכל שיטה מדעית, גם בה ייתכנו שגיאות. הכשל המדעי העיקרי בהתייחסות המשפט לראיה זו הוא בהתעלמות מוחלטת מאפשרות השגיאה ובמחשבה כי מדובר בשיטה נטולת שגיאות.
לצורך המשך השימוש בהשוואה בין טביעות אצבעות יש לערוך מחקרים לגבי שיעור השגיאות. לאחר מכן אפשר יהיה להשתמש בהסתברות השגיאות לצורך קבלת החלטות מושכלות בבתי המשפט. לבסוף, רק כאשר מכירים באפשרות השגיאה, אפשר לנקוט בצעדים הנדרשים כדי להפחית את שיעורה.
ד"ר מרדכי הלפרט הוא פיזיקאי העוסק במחקר ובפיתוח בתעשייה.
פרופ' בועז סנג'רו הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
גליליאו, פברואר 2010
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
