נתונים סטטיסטיים מצביעים על כך שמספר רב יותר של תקיפות מתבצע בחסות החשכה מאשר בשעות היום. האם הסיבה לכך מעשית בלבד, שהרי בחסות החשכה אפשר להסתתר טוב יותר ולהסתיר מעשים, או שמא לחושך עצמו יש השפעה פסיכולוגית מתירת רסן? האם אנשים ירשו לעצמם להתנהג באופנים אחרים כאשר הם מצויים בתנאי חשכה מאשר באור? במחקר המתפרסם בכתב-העת Psychological Scienceבוחנים צ'ן-בו ג'ונג, ונסה בונז ופרנצ'סקה ג'ינו (Zhong, Bohns, Gino) שאלה זו.
בניסוי הראשון השתתפו 84 משתתפים. הם התבקשו לבצע מטלה שבמהלכה אפשר להרוויח עד עשרה דולרים. בהגיעם למעבדת המחקר הוקצו המשתתפים באקראי וללא ידיעתם לשני חדרים: לחדר מואר היטב ולחדר שאורותיו עמומים. כל משתתף קיבל מעטפה שהכילה עשרה דולרים. המשתתפים קיבלו דף נייר שעליו רשומות 20 סדרות של ספרות, והתבקשו במשך חמש הדקות הבאות לציין מה הן הסדרות שסכומן מסתכם ב-10. בעבור כל סדרה שמצאו הורשו לשמור לעצמם חצי דולר מתוך עשרת הדולרים שניתנו להם בבואם למעבדה.
את יתרת הכסף התבקשו להכניס למעטפה ריקה אחרת ולשלשלה לתיבה שעמדה בכניסה. המשתתפים לא ידעו שהמטלה היתה בנויה כך שאי אפשר לפתור את כל 20 הסדרות בחמש דקות, שכן אנשים מסוגלים לפתור בממוצע כשבע סדרות בחמש דקות. המשתתפים סברו כי לא היה כל סימן מזהה על דף השאלות שהם קיבלו או על המעטפה, כך שהתוצאות נראו אנונימיות. עקב כך עמד לפני המשתתפים פיתוי לדווח על יותר סדרות שפתרו וכך להרוויח יותר כסף. האם יעמדו בפיתוי?
ללא ידיעת המשתתפים, היה בכל דף ובכל מעטפה סימן זיהוי סמוי שאיפשר להתאים בין המעטפה ששילשלו המשתתפים ובין דף התשובות שלהם. כך יכלו החוקרים לחשב מהו מספר הסדרות האמיתי שכל משתתף חישב נכון, ומהו מספר הסדרות שהמשתתפים דיווחו כי חישבו נכון. השאלה המעניינת היא האם אנשים בחדר שאורותיו עמומים ייטו להתנהגות לא מוסרית וידווחו כי חישבו נכון יותר סדרות מאשר במציאות?
מניתוח ממצאי הניסוי התברר כי שתי קבוצות המשתתפים לא נבדלו ביניהן בביצועים האמיתיים, וחישבו נכונה בממוצע מספר זהה של סדרות. ואולם המשתתפים ששהו בחדר שאורותיו דלקו בעוצמה רימו פחות (כלומר דיווחו על מספר רב יותר של סדרות שחושבו נכון מאשר במציאות) מאשר משתתפים ששהו בחדר שאורותיו עומעמו.
מתוצאות הניסוי הראשון אפשר לראות כי החשכה תורמת לתחושה של אנונימיות מדומה (illusory anonymity), הנותנת לאדם הרגשה שהוא יכול להתנהג באופן לא מוסרי או לפחות באופן אינטרסנטי צר. אפשר אולי להמשיל אנונימיות מדומה זו לתחושה שחשים ילדים קטנים, המליטים את פניהם בידיהם ובטוחים כי מאחר שהם עצמם נמצאים בחשכה, איש אינו יכול לראות גם אותם. סוגיה זו נבחנה בניסוי השני.
חשכה ותחושת אנונימיות מדומה
בניסוי זה השתתפו 50 משתתפים. בבואם למעבדת המחקר התבקשו מחציתם להרכיב משקפי שמש ומחציתם משקפיים רגילות. נאמר להם כי מטרת הניסוי היא לבחון את המשקפיים בעודם מבצעים מטלה שלכאורה אינה קשורה לניסוי, והיא אינטראקציה באמצעות המחשב עם אדם שאי אפשר לראותו הנמצא בחדר השני. המטלה מורכבת מאינטראקציה חד פעמית בין שני נושאי תפקידים: בעל תפקיד ה"יוזם" ובעל תפקיד ה"מקבל". לנבדקים נאמר כי מחציתם יוקצו לכל תפקיד באופן אקראי, אך למעשה כל המשתתפים בניסוי קיבלו את תפקיד היוזם. היוזם מקבל שישה דולרים ומחליט אם וכיצד לחלק את הסכום בינו למקבל. המקבל מחליט אם לקבל את הצעת היוזם או לדחותה. בסיום הניסוי כל משתתף מקבל את חלקו בכסף. הניסוי הסתיים לאחר שהמשתתפים בחרו כיצד לחלק את הכסף.
מאחר שחשכה מעודדת אנונימיות מדומה, נשאלת השאלה האם גם הרכבת משקפי שמש כהים (הגורמת תחושה של חשכה) תביא להתנהגות אנוכית יותר? מניתוח ממצאי הניסוי מתברר כי התשובה לשאלה זו חיובית! היוזמים הציעו למקבלים בין 0 לשישה דולרים. משתתפים שהרכיבו משקפי שמש הציעו סכום נמוך יותר מאשר הציעו משתתפים שהרכיבו משקפיים עם עדשות חסרות צבע. מכאן, שתחושת חשכה (שנגרמה בשל הרכבת המשקפיים הכהים) הביאה לתחושה של אנונימיות מדומה, מה שבסופו של דבר הוביל להתנהגות אנוכית. נקודה למחשבה היא כל אותם מאפיונרים ופושעים המתוארים בספרות ובקולנוע כמרכיבים משקפיים כהים...
הניסוי השלישי היה זהה לניסוי השני מלבד זאת שבסיומו מילאו 83 משתתפיו שאלון שבו דיווחו על מידת האנונימיות שחשו במהלך הניסוי. הם השיבו על שאלות כמו "הרגשתי שצופים בי במהלך הניסוי" או "חשתי אנונימיות במהלך הניסוי". כך שבניסוי זה החוקרים לא רק הניחו כי המשתתפים חוו תחושה של אנונימיות, אלא גם היו יכולים למדוד אנונימיות זו. תוצאות ניסוי זה היו זהות לתוצאות הניסוי השני. גם כאן הרכבת המשקפיים הכהים (הגורמים לתחושה של חשכה) הולידה תחושה של אנונימיות מדומה (שאכן נמדדה בשאלון), מה שלבסוף הכשיר את הקרקע להתנהגות אנוכית יותר.
לסיכום, החשכה לא רק מקשה על זיהויָם של מבצעי מעשי מרמה, אלא גם תורמת לתחושה של אנונימיות מדומה המעניקה לאנשים הרגשה כי מותר להם להתנהג באופן לא מוסרי או לפחות באופן אינטרסנטי צר. אנונימיות מדומה זו מכשירה את הקרקע להתנהגות לא מוסרית. אם כן,חוויית החשכה (הימצאות בחדר שבו אור מעומעם, או הרכבת משקפי שמש), עשויה להוביל אנשים להאמין שהם חבויים מאחרים, בין אם הדבר נכון ובין אם לא. אנונימיות מדומה זו מכשירה את הקרקע להתנהגות לא מוסרית.
ד"ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית
