"אינטליגנציה רגשית היא אוסף של מיומנויות נרכשות ונלמדות לזהות רגשות, להכיר אותן, להיות מודעים להן ולדעת לעבוד עמן", מסבירה רונית נשר, 40, פסיכותרפיסטית ומוסמכת בפסיכולוגיית הגשטלט, שהקימה את "בית הספר לאינטליגנציה רגשית". "הפועל היוצא מההיכרות עם הרגשות הוא איכות חיים הרבה יותר טובה – מערכות יחסים משופרות במשפחה, מערכות יחסים הרמוניות יותר בעבודה ובאופן כללי פחות פחד ויותר שמחה.
לפעמים מטופלים אומרים לי: 'בן הזוג שלי לא נולד עם אינטליגנציה רגשית, אין לו את זה'. זו טעות. הדגש החשוב הוא שזו מיומנות נרכשת. כל אחד יכול לפתח אינטליגנציה רגשית. יש אנשים שפוחדים שאם הם יחשפו לנושא הם רק 'ישפריצו' רגשות כל היום. זה ממש לא כך. אינטליגנציה רגשית היא החיבור בין השכל לרגשות ולהתנהגות.
"הצוות ב'בית הספר לאינטליגנציה רגשית' הגיע מתחומי התיאטרון, האמנות והתקשורת, כי האמנויות מסוגלות לעקוף מנגנוני הגנה רגשיים ושכליים והן מהוות כלי מצוין לזיהוי והבנה של רגשות", מסבירה נשר. "אמנות היא כלי יעיל לעבוד עם אנשים מנותקים רגשית, או כאלה שמפחדים מהבעת רגשות".
לדבריה, כל תחומי החיים מושפעים מרגשות: "גם עסקה כלכלית נסגרת על בסיס מונחים רגשיים. היה לי מטופל, איש עסקים, שלא הבין למה עסקה ענקית עם גרמניה נגררת ולא נסגרת באופן סופי, למרות שהוא עמד להשקיע סכום כסף גדול כדי להוציאה לפועל. עזרתי לו להבין שהבעיה לא נובעת מכסף, אלא שישנה בעיה רגשית בסגירת העסקה. איש העסקים הגרמני חשש שהחברה הישראלית מורכבת מאנשים 'זורמים' מדי ולא מספיק רציניים. ואכן, מהרגע שהמטופל שלי העלה בפניו את הנושא באופן פתוח, הבעיה נפתרה והעסקה נסגרה".
פיתוח תכונה קיימת
אינטליגנציה רגשית הנה מונח מתחום הפסיכולוגיה המתייחס ליכולת או מיומנות האדם לזהות, להעריך ולנהל את רגשותיו ואת רגשות האחר. ההגדרות למושג אינן אחידות ומגובשות, אולם ניתן לזהות שלושה מודלים מרכזיים להגדרת ומדידת אינטליגנציה רגשית:
אינטליגנציה רגשית כיכולת קוגניטיבית - היכולת לזהות רגשות ולעשות בהם שימוש ככלי עזר לחשיבה, באופן המקדם צמיחה אישית.
אינטליגנציה רגשית כתכונת אישיות - מכלול של נטיות התנהגות ותפיסות עצמיות בנוגע ליכולת הפרט לזהות, לעבד ולעשות שימוש במידע רגשי.
מודלים מעורבים לאינטליגנציה רגשית - השילוב בין יכולות קוגניטיביות לתכונות האישיות.
המונח קיבל פרסום נרחב ועלה על סדר היום הציבורי בשנת 1995, עם פרסומו של ספר בנושא, שנכתב על ידי העיתונאי והפסיכולוג ד"ר דניאל גולמן.
ניבה דולב, 50, כותבת דוקטורט בנושא אינטליגנציה רגשית באוניברסיטת לסטר באנגליה ועובדת בחברה EQL, המתמחה בתהליכי אינטליגנציה רגשית במערכות ובארגונים. דולב מסבירה כי אינטליגנציה רגשית, במשמעותה הרחבה, היא החיבור בין הקוגניציה לרגש. זו היכולת להשתמש באופן אינטליגנטי ברגשות ככלי תמיכה בחשיבה, מתוך הנחה שרגש וקוגניציה אינן מערכות נפרדות. "כשמתרחש אירוע בחיי היומיום שלי הוא מייצר מחשבה ורגש במקביל.
אם, למשל, ראיתי מכר חולף לידי ברחוב מבלי לברך אותי לשלום, אני יכולה לסבור שאינו אוהב אותי ולייצר כתוצאה מכך רגש של עלבון, או שאני יכולה להסיק שאותו אדם היה בסך הכל עסוק כרגע בשלו וכך לא לייצר כל רגש שלילי", מסבירה דולב. "בבסיסה של האינטליגנציה הרגשית ניצבת המודעות העצמית - ההיכרות עם הקשיים, עם נקודות החוזק, עם הרגשות שעולים ועם הדרך שבה הפרט מגיב לרגשות האלו.
חשוב שתהיה מודעות עצמית והבנה מה מניע אותנו, כי אי אפשר לנהל מצבים שאנחנו לא מבינים. ברגע שיש הבנה יש בחירה בתגובה. מרכיב נוסף הוא המרכיב הבינאישי - איך אני והרגשות שלי מתנהלים אל מול אחרים? האם יש הבנה של הרגשות של אחרים? כשאני מכירה ומבינה את עצמי אני מסוגלת להבין טוב יותר מה מניע אנשים אחרים ולסגל לעצמי יותר אמפתיה. בתוך הנושא הרחב של אינטליגנציה רגשית ישנם תתי נושאים כמו כושר הסתגלות ותפקוד במצבי לחץ".
מבדקים ליכולות בינאישיות
הפסיכולוג הקליני ד"ר אייל גושן מסביר כי שורשי האינטליגנציה הרגשית נעוצים בתחום האינטליגנציה הקוגניטיבית: "בעבר נהוג היה לבדוק יכולות קוגניטיביות בכלי מדידה אובייקטיבי מתחומים שונים, כמו: יכולת מילולית, יכולת חשבונית, אוצר מילים, תפיסה חזותית וכדומה", הוא מסביר. "המבחן הכי מקובל בתחום האינטליגנציה הקוגניטיבית הוא מבחן וקסלר המודד IQ.
"האינטליגנציה הקוגניטיבית קיבלה משמעות אדירה בהערכת יכולות של אנשים בקבלה לאוניברסיטה ולמקומות עבודה. במהלך שנות ה-90 הבינו שהמבחנים הקוגניטיביים מגדירים רק חלק קטן מהתמונה הכוללת ואינם בודקים יכולות חשובות אחרות כמו: יכולת הסתגלות, יכולת חברתית, התמודדות עם תסכול ולחץ, בגרות נפשית, התמדה וכדומה. כתוצאה מכך התפתח תחום האינטליגנציה הרגשית, המבקש לבדוק את הכישורים והיכולות הלא קוגניטיביים, תוך דגש על הצד הרגשי והבינאישי".
לדעתה של נשר, אחד מהתחומים המרכזיים שיש ללמד במערכות החינוך הוא נושא הרגשות: "במקום לעבוד עם הילדים על הדקויות של הרגשות, כמו תסכול, עלבון, או קנאה, מלמדים אותם להבין את היותנו עצובים או ש'הכל בסדר'. אני לא מבינה איך נושא הרגשות עדיין לא נכנס לתוכנית הלימודים. זה הדבר הראשון שצריך ללמד ילדים".
גם דולב סבורה כי הטמעה של אינטליגנציה רגשית בגיל צעיר הינה חשובה ואפקטיבית. כחלק מעבודתה ב-EQL נעשה ניסוי להכניס תכנים של אינטליגנציה רגשית לבתי ספר ולגני ילדים. דולב, שהייתה היועצת האקדמית של הניסוי, מעידה כי התוצאות היו חיוביות ונמדדו על פי האווירה ששררה בבתי הספר ובגנים לפני ואחרי הניסוי, על פי הצלחתם של הילדים להתמודד עם קשיים ולחצים שעלו ועל פי יכולתם לגלות אמפתיה לאחר.
"נדמה לי שכיום קבלת ההחלטות במדינה לא תמיד מתבצעת מתוך מיומנויות של אינטליגנציה רגשית ושחברי הכנסת והממשלה פועלים בעיקר מתוך אימפולסיביות ואגו. הייתי שמחה לעבוד איתם על החיבור בין זיהוי רגשות לשכל, שיביא להתנהגות אפקטיבית ומקדמת", מסכמת נשר.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
חיים אחרים, אפריל 2010
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: