אילוסטרציה: Photos to go

לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

לא מטפלים לפני שמסכימים

כדי שאדם יקבל טיפול רפואי, עליו לתת הסכמה מדעת. מהי הסכמה מדעת, איזה מידע מחויב הרופא לתת, מהן זכויותיו של המטופל ומה עושים כשאי אפשר לקבל ממנו הסכמה מדעת?

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

חוק זכויות החולה כולל פרק שלם שעניינו "הסכמה מדעת לטיפול רפואי", כאשר המוטיב המרכזי בפרק זה הינה הקביעה כי לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם הוא נתן הסכמה מדעת לטיפול זה. 

על מנת שהמטופל יוכל לתת הסכמה כאמור, מוטלת על הרופא חובה לתת למטופל מידע רפואי הנוגע למחלתו, כאשר מידע זה כולל את העניינים הבאים:

1. הדיאגנוזה (אבחון)  והפרוגנוזה (הערכת התפתחות המחלה עפ"י ידע ומקרים דומים קודמים) של המצב הרפואי.
2. תיאור הטיפול המוצע, מטרתו, התועלת הצפויה ממנו וסיכויי ההצלחה שלו.
3. הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע ובכלל זה תופעות לוואי, כאב ואי נוחות.
4. סיכונים וסיכויים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי.
5. עובדת היות הטיפול הרפואי המוצע בעל אופי חדשני.

זכותו של המטופל לשאול את הרופא כל שאלה הנוגעת לטיפול הרפואי, ועל הרופא לתת למטופל את התשובות המלאות לשאלותיו, לא רק אלה הכלולות תחת הרשימה שפורטה לעיל, אלא גם כאלה החורגות מרשימה זו. בנוסף זכאי המטופל להשיג מיוזמתו חוות דעת נוספת לעניין הטיפול הרפואי, כאשר חובה על הרופאים ועל המוסד הרפואי שבו נמצא המטופל לסייע לו בכל הדרוש למימוש זכותו לקבל חוות דעת נוספת.

מתי מותר לא למסור מידע?

ברור כי יש הבדל בין מטופל העומד בפני ניתוח אלקטיבי (ניתוח מבחירה), לבין מטופל שמגיע לבית החולים בעקבות נסיבות שבהן יש הכרח בטיפול הרפואי, ולעתים אף קיימת סכנה מיידית לחייו או שתיגרם לו נכות קשה אם לא יקבל את הטיפול הרפואי.

לעיתים עולה חשש כי מסירת מידע רפואי עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו של המטופל. כך למשל, מסירת מידע על מצבו האונקולוגי, תוחלת חייו ועוד. במקרים כאלה ניתן להימנע ממסירת מידע רפואי מסוים, אם ניתן על כך אישורה של ועדת אתיקה, בהתאם להוראות החוק.

הסכמה מדעת יכולה להינתן בכתב, בעל-פה או על בסיס התנהגותו של המטופל, המצביעה על הסכמתו. למרות זאת, בכל הנוגע לשורת עניינים המנויה בחוק - כמו למשל ניתוחים, צנתורים, דיאליזה, רדיותרפיה, טיפולי הפריה וכימותרפיה - יש לתת את ההסכמה בכתב דווקא.


קיימים מקרים שבהם נדרשת הסכמה בכתב. אילוסטרציה: photos to go

מקרים שבהם ניתן לטפל גם ללא הסכמת המטופל

לעתים מתעורר קושי לקבל את הסכמתו של המטופל. יש כמובן הבדל בין טיפול רפואי אלקטיבי, כאשר המטופל בהכרה, מבין את מצב הדברים ויכול לקבל הסבר מפורט ולקבל החלטה מושכלת, לבין מצבים שבהם מגיע המטופל לבית החולים כשאין ביכולתו לתת את ההסכמה, בין אם המדובר במטופל המגיע בעקבות אירוע טראומתי (תאונה, חבלה וכיוצ"ב) או אם מדובר, למשל, בקטין או בפסול דין.

המחוקק היה ער לאפשרות הזאת, ולכן קבע כי לגבי חלק מהטיפולים הרפואיים קיימת אפשרות להעניקם למטופל ללא הסכמתו, אם התקיימו התנאים המפורטים להלן:

1. מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר הסכמה מדעת.

2. לא ידוע לצוות הרפואי כי המטופל או אפוטרופסו מתנגד לקבלת הטיפול.

3. לא ניתן לקבל את הסכמת בא כוחו של המטופל או את הסכמת אפוטרופסו.

בנוסף, בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול הרפואי, רשאים הרופאים לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצונו של המטופל, אם ועדת אתיקה אישרה את מתן הטיפול, לאחר ששמעה את דבריו של המטופל.

מעבר לכך, בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאים הרופאים לתת טיפול רפואי דחוף ללא הסכמת המטופל, אם בשל נסיבות החירום, לא ניתן לקבל את הסכמתו. במקרה כזה, יש צורך באישורם של שלושה רופאים, אלא אם נסיבות החירום הן כאלה שגם הסכמה כזאת לא ניתן לקבל.


יש לכם שאלה בנושא? היכנסו לפורום רשלנות רפואית והתייעצו עם עו"ד חיים זליכוב, מומחה ברשלנות רפואית

 

תגובות

טוען הודעות