לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

מרוקו, Here We Come

רוח נגדית עזה, קור מקפיא ועלייה שאורכה מעל 70 ק"מ לגובה של כ-2,000 מטר בהרי האטלס. אילן שורץ יצא לחצות את מרוקו על אופני כביש

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

מנוי שנתי לסטודיו סי במתנה

מודעה קטנה ומרצדת תוך כדי גלישה שגרתית באינטרנט הובילה אותי להרפתקה הזו – עשרה ימים של טיול במרוקו באופני כביש. טיול שאורגן לתפארת על ידי שלישיית טיילים חובבי רכיבה, בעלי ניסיון בטיולי אופניים ברחבי העולם. המחשבה של הכרת מדינה חדשה דרך גלגלי האופניים והשילוב של טיול עם פעילות ספורטיבית מאומצת כבשו את לבי. כך מצאתי את עצמי, יחד עם עוד 22 רוכבים, בשלוש לפנות בוקר בנתב"ג, בדרך לטיסת תל אביב – רומא – קזבלקה, איש איש עם מזוודתו ואופניו ארוזים היטב בקופסה.

בטיול השתתפו אנשים ממגוון תחומים, רובם אינם מכירים זה את זה, אך לכולם מכנה משותף אחד - אהבה לרכיבה על אופניים. חקלאי, ימאי, כירורג בכיר, כריש נדל"ן, תכשיטנית, איש הייטק, מדען, יבואן לבני נשים, עורך דין, פסיכולוגית, גרפיקאית, חלקם בשנות השלושים והארבעים וחלקם כבר בעשור השביעי לחייהם. כשאתה על אופניים, פתאום לא חשוב מה גילך, ממה אתה מתפרנס או כמה ילדים השארת בבית – את כולנו מאחד גורם משותף אחד.

קניון נחל הדאדס - תופעת טבע ואתגר רכיבה לרוכבי כביש. צילום: ריצ'רד הריס

בין כבישים וסמטאות

את יום הרכיבה הראשון הקדשנו לעיר פס (Fes). רכיבה קלילה של 40 קילומטרים בעיר היוותה חוויה משותפת לנו ולתושבי העיר, שהיו מופתעים מאוד לראות חבורת רוכבים הלבושה באחידות רוכבת בטור ארוך החוצה את רחובות העיר. רכב משטרתי ליווה אותנו ודאג לסגור כבישים, צמתים וכיכרות לפני שעברנו בהם. שיא ההתרגשות היה לראות עשרות, אם לא מאות, מתושבי העיר עומדים על סף המדרכה ומריעים לנו, מוחאים כפיים, מעודדים ומן הסתם גם משתאים "מי זו חבורת המשוגעים הזו ומה הם איבדו כאן?".

את חציו השני של היום העברנו בטיול רגלי בסמטאות העיר העתיקה; מדובר במעל 14,000 סמטאות צרות שלא מאפשרות יכולת התמצאות, אלא אם אתה מקבל ליווי צמוד של מקומיים. למחרת החל מסע האופניים האמיתי, מסע שסיפק לכולנו חוויה, אתגר וסיפוק יוצאי דופן.

עלייה מתישה, ירידה משכרת

את היום השני התחלנו בטיפוס לעיירת נופש פסטורלית - איפרן (Ifrane) . זוהי עיירה שהוקמה על ידי הצרפתים והיא נראית כמו כפר אוסטרי בהרי האלפים, אלא שהשילוט בשפה הערבית החזיר אותנו מהר למציאות.

קור של שבע מעלות, גשם קל והתקהלות של תיירים סקרנים (רובם מישראל...) ליווה את ההכנה המהירה שלנו. לאחר תדרוך קצר יצאנו לדרך, דרך שהתחילה בטיפוס, המשיכה בטיפוס ובעוד טיפוס של מעל 70 קילומטרים בנתיב מפותל לעבר מעבר ההרים של הרי האטלס. אותם הרים, שבתחילת הדרך נראו לנו מרחוק מושלגים ורחוקים, החלו להתקרב ולהפוך למוחשיים יותר ויותר, ועמם הקור המצמרר ועוצמת הרוח הנגדית התגברה. הפלטון הראשון של קבוצת הרוכבים הטובים יותר כבר לא נראה באופק.

אני הייתי חלק מהפלטון השני שבו לרובנו הייתה זו חוויית רכיבה ראשונה בתנאי מזג אוויר קשים שכאלה. כל אחד מצא את עצמו מסוגר ומרוכז בהתמודדות עם תנאי השטח - כביש ארוך במגמת עלייה שלא סיפק לאף אחד מאיתנו תחושה שהוא עומד להיגמר, מד הטמפרטורה הצונח שהראה על מינוס שתי מעלות, השלג בהרים הרחוקים שהגיע עד אלינו ונערם בצדי הדרך והרוח שלא פסקה לרגע, כאילו מנסה להחזיר אותנו לתחילת הדרך.

הקור העז הקפיא את קצות האצבעות בידיים, האוזניים הקפואות הפסיקו לשמוע, כפות הרגליים (על אף שני זוגות הגרביים) היו לגוש בשר קפוא שדחף ומשך את הפדלים של האופניים בצורה אוטומטית, והעלייה נמשכה. בשלב מסוים קיבלנו "זריקת עידוד" שעה שגונן הרפז שליווה אותנו הכריז שאוטוטו נגמרת העלייה ומתחילה הירידה למדבר, אלא שהוא טעה ב-20 קילומטרים. עוד דחיפה ועוד משיכה וגם ה-20 האלו נגמרו. עמדנו בזה, איזה סיפוק! מעל 70 קילומטרים של עלייה קשה מאחורינו. אנחנו בפסגה. אבל אין זמן לנוח על זרי הדפנה כי אנו מיד ממשיכים למשימה הבאה – הירידה.

הירידה הייתה חוויה שונה שהחלה בירידה תלולה שדרשה ריכוז ולוותה בהתחממות הדרגתית של מזג האוויר. אט אט התחממה הרוח וסייעה בהפשרת החלקים הקפואים בגוף, ואז כבר הרגשתי שוב שיש לי אצבעות. הנוף השתנה לחלוטין ואת הפסגות, הנופים המושלגים והצמחייה ההררית החליף נוף מדברי – אדמת טרשים צחיחה ובקתות חמר. אין ספק, זה לא האלפים השווייצריים. את 30 הקילומטרים האחרונים של אותו יום רכבנו בכביש צר וארוך שהתחבר לאופק בשיפוע מתון. תחושה של שכרון מעמקים ליוותה אותי כאשר האופניים ואני דהרנו במהירות חסרת תקדים של 65-60 קילומטרים לשעה. את היום סיימנו, לאחר רכיבה של מעל 120 קילומטרים, במלון ציורי בכניסה למדבר סהרה, בעיר מידלט (Midelt).

נעליים ביד ואופניים על הכתף. חוצים את הנהר שחסם את הכביש בקניון הדאדס 

רכיבה ושקיעה במדבר סהרה

את ימי הרכיבה הבאים עשינו במדבר סהרה. רכבנו בנוף המדברי המשובץ נאות מדבר עמוסות דקלים ו"קסבות" (מצודות) הבנויות מבוץ ומשתלבות בגווני המדבר. המשכנו ברכיבה לעבר דיונות החול הענקיות שנמצאות בסמוך לגבול עם אלג'יר. המסלול החל בעיירה ריסאני (Rissani). יעדנו היה צפייה בשקיעה מדיונות החול. הרכיבה לדיונות הייתה בפלטונים קטנים. הפלטון שבו רכבתי היה של שמונה רוכבים. רכבנו בטור במהירות של 50 קילומטרים לשעה, ובכל דקה רוכב אחר הוביל את הפלטון והרוכב שהוביל עד אותה עת האט ועבר לסוף הטור. 30 הקילומטרים האחרונים של הרכיבה לעבר הדיונות עברו במהירות ובהנאה.

קבלת הפנים בדיונות היתה מפתיעה. שבט הגנאווים, שהוא שבט של עבדים כושים שהועבר מסודן לאזור, קיבל את פנינו. ייחודו של השבט הוא מוזיקת ה-Gnawaשאותה הם משמיעים ושבאמצעותה פרצו לתודעה העולמית. המוזיקה, שבמקורה שימשה לתפילה מסורתית, שולבה ב"מוזיקת עולם" ובסגנונות מוזיקליים שונים בעולם המערבי.

לאחר מופע ריקודים ושירים בלבוש מסורתי, כוס תה וכמה פירות יבשים, עלינו לג'יפים שדהרו לפני השקיעה לאחת מהדיונות הזהובות המזוהות יותר מכל עם מדבר הסהרה. אין ספק שהשקיעה בדיונות יוצאת דופן. שמש גדולה ואדומה שקעה לאטה בין הדיונות וצבעה את החולות בגוני אדום וזהוב.

בקניון הדאדס Dades)) נאלצנו לחצות נהר סוער שחסם את הכביש ואִפשר מעבר רק כאשר הנעליים ביד אחת והאופניים על הכתף השנייה. שיאו של המסלול היה טיפוס אימתני של כשמונה קילומטרים בדרך מפותלת לנקודת תצפית על הקניון, עלייה שרובנו יזכרו אותה יותר בזכות ההכנה המנטלית ופחות בגלל הקושי. הראל ושלמה, שביקרו בטיול ההכנה במקום דאגו להכין אותנו לעלייה קשה במיוחד, אולם כשהגענו אליה אחרי מספר ימי רכיבה ובכושר טוב הרבה יותר, לרובנו היא כבר לא היוותה אתגר.

חזרה לציוויליזציה

לאחר כמה ימים במדבר חזרנו לציוויליזציה דרך רכס אחר של הרי האטלס. טיז-נ-טישקה, אמנם נשמע כמו קללה ברומנית, אך למעשה זהו מעבר הרים יפהפה בגובה 2,260 מטר במערב הרי האטלס, ופירושו "מעבר הרועים". שוב חזרנו לרוח הנגדית הצורבת, לקור מקפיא ולעלייה מאתגרת של 50 קילומטרים למעבר ההרים. אלא שהפעם, לאחר שבוע רכיבה מאומצת, היה קשה להפתיע אותנו. החלק הקשה במסלול היה הירידה החדה בצדו המערבי של הרכס, שדרשה ריכוז רב ולחיצה מתמדת על בלם היד. שם פגשנו את האוטובוס הקבוע שהוביל אותנו לתחנה האחרונה במסע שלנו, העיר מרקש.

גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:

חוצים את הגולן עם "בכל אופן גולן"

אחרי שקראתם סקירות אופניים, ביקורות על ציוד היקפי וכל פסיק על מתלים, הגיע הזמן שתדעו קצת יותר על מפעילי טיולי אופניים. אילן שחם הקריב את עצמו ואת אופניו למען העיתונות המטיילת

אילן שחם

2 תגובות

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת

העונה הטובה ביותר לטיולי אופניים מגיעה אלינו בדיוק עכשיו. לכבוד האירוע החגיגי הבאנו לכם מקבץ של מסלולים המבטיחים חוויית אביב מטמטמת בין הפרחים

כתב וצילם: אילן שחם

וויילס - לא רק כבשים

חוויית רכיבה מטורפת במסלול מהיר עם שם מוזר הממוקם בגבעות המוריקות של וויילס

גילי תמיר

תגובות

טוען הודעות