סקר ifeel

איפה אתם שותים את הקפה של הבוקר?






הצבע

אילוסטרציה: Photos to go

אמא בלעה אבטיח?

לא, היא פשוט בהריון. זה מה שיש להשיב כשהילדים שואלים מה קרה לבטן של אמא. איך מסבירים לילדים על ההריון ואיך מכינים אותם ללידה?

אלינור איתם | הורים וילדים
30/05/2010


שתף |


בשונה מפעוטות, ילדים בגיל הגן לא נשארים אדישים למראה בטנה המתעגלת של אמא במהלך ההריון.  אצל פעוטות ממתינים לרוב חודשים רבים עד שמספרים להם על השינוי הצפוי להתרחש כדי להכינם ללידה, אולם בגיל שלוש-ארבע ומעלה הילדים עשויים להקדים את אמא ואבא, שטרם עיכלו את בשורת ההריון, וכבר להבין שצפוי שינוי בחייהם (ולעיתים גם להגיב על כך בכעס).   

בגילאים אלה ילדים נוטים להרבות ולהקשות בשאלות, שלא תמיד ההורים יודעים להשיב עליהן בביטחון. הבטן של אמא משמשת מקור מצוין לשאלות מהסוג הזה. מה נענה לילד שרוצה לדעת למה הבטן מתעגלת? איך התינוק הגיע לבטן של אמא? איך הוא ייצא משם? ואיך נענה על כל אלה מבלי לעורר בילד שלנו חרדה, בלבול או חוסר אונים? על כך בכתבה הבאה.

"אבא נתן לאמא זרע"

רננה צימבליסטה, מנחת קבוצות הורים ברשת מרכזי דיאדה, מציינת שאין לנו אפשרות לדעת מה הילד חושב כשהוא מסתכל על הבטן העגולה של אמא. "ככל שהוא גדול יותר הוא מרגיש שמשהו קורה סביבו ועליו לייצר לעצמו תשובות בשביל השקט הפנימי שלו", היא מסבירה. "כשאין לו את מי לשאול הוא נעזר בדמיון, ואז עלולות להתעורר חרדות, כמו התחושה של 'אני לא מספיק טוב לאמא והיא החליטה להביא עוד תינוק'". לכן, צימבליסטה ממליצה להקדים את השאלות ולהסביר לילד בשפה פשוטה מה צפוי לקרות. "ככל שהשיחה תהיה ברורה, ללא רגשות אשם מצד ההורים, כך גדל הסיכוי שהשינוי העתידי יעורר פחות פחדים וחששות", היא אומרת.

  יש לכם שאלה?
  בואו להתייעץ עם המומחיות שלנו:
לפורום הורים לגיל הרך
לפורום ייעוץ להורים
לפורום הריון ולידה


ד"ר אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית, מדריכה ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית, ת.ל.מ - המרכז לטיפול, ייעוץ ואבחון, מוסיפה שכדאי להימנע משיחות ליד הקטנטנים לפני שאנחנו מספרים להם על ההריון, כי הם מבינים ושומעים הרבה יותר מכפי שנדמה לנו. "כשההריון מתחיל להיראות על גופה של אמא אפשר לספר לילד על כך שאח נוסף עומד להצטרף למשפחה. לילדים בני ארבע או חמש אפשר לספר גם קודם, אבל בכל מקרה רצוי שלא לספר לפני תום השליש הראשון להריון, שבו קיים סיכוי גבוה יותר להפלות".

מה נוכל לספר על ההתעברות? האם נמתין לשאלות או שנספר מיוזמתנו?
"ילדים רוצים להבין איך התינוקות נכנסו לבטן, ולכן, גם כאשר הם אינם שואלים יהיה זה נכון לפתוח את הדיון ולהסביר שכדי שייווצר תינוק אבא נותן לאמא זרע קטן וממנו נוצרת התחלה של תינוק", מציעה ד"ר גודקאר.

"אפשר להסתכל יחד על זרעים שנובטים על מצע צמר גפן ולהסביר שכמו שצמח צומח מתוך זרע, כך גם תינוק צומח מתוך זרע. כדאי לספר עובדות קרובות למציאות ככל האפשר, בהתאם ליכולת ההבנה של הילד, ולהימנע מסיפורי מעשיות בסגנון 'אמא בלעה אבטיח' או 'אכלה ממתקים' ולכן היא בהריון. לעיתים קרובות דווקא סיפורי המעשיות הללו מעוררים חרדות כי הילד עשוי לחשוב לעצמו, למשל 'אם אוכל גם אני הרבה ממתקים אולי ייוולד לי תינוק'".


מומלץ לפתח קשר בין האח הגדול לתינוק. אילוסטרציה: photos to go

לעודד את הילד לדבר ולשיר לבטן

מה קורה שם, בבטן, שואלים את עצמם הילדים, שהדמיון שלהם עובד שעות נוספות. איך התינוק נושם בבטן? מה הוא אוכל שם? "אפשר לספר שהתינוק הגדל בבטן של אמא מוקף במים, שחם ונעים לו שם והוא יכול להתפתח ולגדול, עד שיגיע הרגע הנכון שבו הוא יהיה מוכן להיוולד", מציעה ד"ר גודקאר. "אפשר לספר שהוא יכול לחוש טעמים מהאוכל שאמא אוכלת, כי מהבטן של אמא לבטן שלו עובר צינור מיוחד שמעביר לו מזון ואוויר".

  איך מסבירים לילד?
  ד"ר אורית גודקאר נותנת טיפים איך להסביר לילד על ההריון:
פרה פרה: לא לכפות על הילד את כל סיפור ההתעברות והלידה, אלא לספר כל פעם קצת ולראות איך ההסבר מתקבל אצלו. משך זמן ההריון ארוך דיו כדי ללבן בכל פעם שאלה אחת.
זמינות וגמישות: להיות קשובים לשאלות שמעניינות את הילד ולוותר על ההסברים שהכנו מראש אם נראה שנושאים אחרים מטרידים אותו יותר.
לשלב משחק: יש ילדים שיתמודדו טוב יותר עם ההסבר על ידי משחקי תפקידים של לידה והריון. למשל, ילד יכול להכניס את הדובי מתחת לחולצה. זוהי הזדמנות להתחיל לשוחח על הנושא, לראות אילו שאלות מעסיקות את הילד ולהסביר תוך כדי משחק.
לשלב ספר: כדאי שיהיה באמתחתכם ספר (המיועד לילדים) על גוף האדם או על נושא הלידה, שהילד יוכל לדפדף בו עם ההורים או לבד.


ד"ר גודקאר ממליצה להתחיל כבר בשלב הזה לפתח קשר בין האח הגדול לתינוק, בכך שנעודד אותו לדבר לבטן ולשיר לה. "נאפשר לו להרגיש את הבעיטות והתזוזות ונגיד לו שזה מאוד נעים, כי זה כמו דרישת שלום שהתינוק שולח", היא מציעה. "לילדים גדולים, בני חמש, שכבר יכולים לזהות תמונות של אולטרה-סאונד, אפשר להראות את כף היד של התינוק או כל איבר אחר שנראה בבירור".
צימבליסטה מוסיפה כי ישנם ילדים שיכולים להפגין חשש למצבה של אמא ולהרגיש צורך לשמור עליה, ומנגד ישנם ילדים שיכולים לכעוס על כך שאמא כבר לא מרימה על הידיים והיא יותר עייפה.

מה לגבי הלידה עצמה? איך נוכל להסביר לילד על התהליך הזה?
"סיפור הלידה מעורר הרבה שאלות", מסכימה צימבליסטה. "ילדים מוטרדים משאלות כמו מה יקרה לאמא ואיך ייצא התינוק. אני מסבירה שכאשר התינוק מודיע לאמא שהוא כבר יכול לצאת היא נוסעת לבית החולים, כי שם יש רופאים שיודעים לעזור לו לצאת החוצה מהרחם. לאמא יש תעלה מיוחדת בגוף המיועדת ליציאת התינוק. התעלה הזו קיימת גם אצל ילדות קטנות, אבל היא קטנטנה והיא גדלה רק כאשר אמא בהריון - אז יש בה די מקום עבור התינוק. התיאור הזה הוא גם אמיתי וגם אינו מעורר פחד מהלא נודע מכיוון שהכל ברור".

"גם אתה היית בבטן"

"לאחר שהילד מבין שאמא תיסע ללדת בבית החולים, הוא מוטרד מאוד גם ממה שעתיד לקרות לו", מציינת צימבליסטה. "עולות אצלו שאלות רבות, כמו 'מי ישמור עלי אם אמא תלך לבית החולים? מה קורה בבית החולים? מה יקרה אם התינוק יודיע שהוא מוכן לצאת בדיוק באמצע הלילה? מי ייקח אותי מהגן?' ועוד. כדאי לספר לילד את התרחישים האפשריים. אפשר להגיד שכאשר התינוק יודיע שהוא מוכן לצאת אמא ואבא יזמינו את סבא וסבתא, או שאולי זה יקרה כשהוא יחזור מהגן ואז תהיה איתו המטפלת שהוא מכיר.

אפשר להוסיף ולומר לילד שכאשר אמא והתינוק ירגישו קצת יותר טוב, הוא יוכל לבוא לבקר בבית החולים. ככל שהתמונה של מה שעתיד לקרות סביב הלידה תהיה ברורה יותר, כך הילד ירגיש רגוע יותר".

ד"ר גודקאר מציעה לנצל את הטיימינג כדי לספר לילד על כך שגם הוא היה פעם בבטן של אמא ושגם הוא קיבל טיפול זהה. "רוב הילדים נהנים מהשיחה הזו על ינקותם ועל ההריון שלהם, ושמחים לשמוע חוויות מהתקופה הזו. כדאי לפתוח את האלבומים ולראות כיצד האח לעתיד נראה כשהוא עצמו רק נולד, ואיך אמא נראתה כשהוא היה בבטן שלה. אם יש תמונות של אמא מיניקה אפשר להיעזר בהן כדי להסביר על ההנקה. אפשר לספר שעבור רוב התינוקות הכי טוב לאכול את החלב שנוצר בציצי של אמא ולהוסיף: 'זה המזון שגם אתה אכלת בהתחלה, עד שגדלת מספיק לאכול עוד סוגי מזון. כנראה שזה מה שיאכל גם התינוק שייוולד'".
 

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין הורים וילדים, אפריל 2010

גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:

למועדפים שלח לחבר הדפס

תגובות