סמדר שיר נחשבת לאחת הכותבות המובילות והמוערכות בישראל, זוכת פרס אקו"ם לשנת 2007 והאחראית ליותר מ-300 ספרי ילדים ונוער ולרומנים למבוגרים שהיו לרבי מכר. לא הרבה מודעים לכך אבל היא זו שאחראית לכתיבת קלטות הווידאו לילדים "טיף וטף", "בא לי מסיבה לי", "חיבוקי" ועוד, וללהיטי הילדים "שלום שלום ובוקר טוב" ו"איפה העוגה" שהפך להמנון ימי ההולדת בקרב ילדים.
שיר התגלתה ככתבת מחוננת כבר כילדה. היא החלה לכתוב בגיל 5 (!) ובגיל 8 כבר עשתה זאת באופן מקצועי כששובצה כעיתונאית-ילדה בשבועון הילדים "הארץ שלנו". אבל לעומת הכתיבה, ויש לומר "אבל" גדול, בבישול ואפייה סמדר לא ממש ניחנה בכישרון. אוכל עבורה הוא כמו דלק למכונית. היא מסתפקת במזון בסיסי - טוסט עם גבינת קוטג', פרוסת עגבנייה וטיפהל'ה מלח, למשל, נחשבים בעיניה למעדן מלכים. היא הייתה רוצה לדעת יותר ומעריצה את אלו שנכנסות למטבח ומעמידות ארוחה לתפארת בלי להניד עפעף. את זה, מה לעשות, אין לה. אז לפחות היא מנחמת את עצמה בכך שיש לה יכולת טובה לבחור את המקומות שבהם כדאי לקנות והיכן להזמין אוכל משובח (גם זה סוג של כישרון).
בימים אלה יצא לאור "קרוב מרחוק", רומן חדש למבוגרים פרי עטה וספר ילדים בשם "כל צבעי הקשת", שעוסק במשפחות שהן קצת אחרות. וכן, יש המשכיות לסדרת "גלי" הפופולרית.
מהו המאכל האהוב עלייך מבית אימא?
"יש את סלט החצילים שאני מאוד אוהבת, היא פשוט אלופה בזה. היא מכינה מחצילים כל מיני סלטים ולצערי את אף אחד מהם אני לא יודעת להכין".
מה הכי שנאת לאכול?
|
|
על קצה המזלג: |
|
|
קפה או תה? "קפה שחור תורכי כמו של נהגי משאית, בלי ממתיק".
גבינות או בשר? "גבינות".
בשר או דגים? "דגים".
מתוק או מלוח? "מתוק, בגדול".
יין לבן או אדום? "לבן חצי יבש. בשבילי יין הוא חלק בלתי נפרד מארוחת שישי". |
|
"אני ילידת הארץ וגם הוריי. השורשים שלי הם מפולין ומרוסיה. אני זוכרת בעיקר את האוכל המזרח אירופאי כמו גפילטע פיש עם הכתר של הגזר שמעולם לא הבנתי מה תפקידו בכוח. כולם היו מבקשים עוד ציר ובעיניי זה היה הדבר המגעיל ביותר בעולם. עוד אני זוכרת רגל קרושה, דוחה, רוטטת על המצייה".
ומה לא אהבת בתור ילדה והיום כן?
"סלק. ממש לא הייתי מסוגלת לאכול את זה, הצבע הסגול הזה היה נראה לי מגעיל. התפנית קרתה אם אני לא טועה בהריון עם כרמל, כשמצאו שיש לי סוכרת הריון. אי אכילת מתוקים הפך לצורך בריאותי של ממש. הרשו לי לאכול רק ירקות ויום אחד לקחתי דוגמית של סלק מבושל ואמרתי לעצמי שזה לא רע, הלא רע התפתח לאהבה גדולה".
מה את זוכרת במיוחד מבית אימא?
"אימא הייתה עושה צ'ולנטים נהדרים, זה היה הסמל של החורף. אני באה מבית דתי שבו הצ'ולנט היה מתחמם לאטו על הפלטה עד שבת בצהריים. אני זוכרת שכולנו קרקרנו סביב הסיר עד שאבא היה חוזר מבית הכנסת והיינו מתיישבים לאכול. אני זוכרת שהייתה תקופה שבמשך משהו כמו חודשיים אימא הייתה פותחת את הסיר ומתאכזבת שהצ'ולנט לא יצא שחום. אני מאוד אהבתי את הלמטה, השרוף יותר, אבל כשהצ'ולנט יצא חיוור לא היה את זה. שבת אחת, אחי, שהיה אז בן שש, הרגיש שהוא חייב לשמח את אימא שנראתה לו מאוכזבת מכך שהצ'ולנט לא הצליח לה. הוא קם מוקדם והוסיף לסיר צנצנת שלמה של ריבה, כדי שייצבע בגוון כהה. הצ'ולנט יצא בטעם של... ריבה - לא הצלחה מסחררת, אבל האקט היה נורא מרגש".
מה את לא מוכנה לאכול?
"מה שלא כשר. בעיקר כל מיני מאכלי ים ושרצים.אין לזה ממש היגיון כי אני לא צמחונית.
אני גם משתדלת לא לאכול ג'חנון, למרות שאני מאוד אוהבת, ג'חנון זה דקה על השפתיים וחצי שנה על הירכיים".
אילו טעמים נכנסו לחייך כשבגרת?
"אוכל סיני, שאצלי הילדים אגב אוכלים כבר מגיל אפס, ושאליו נחשפתי כשהייתי בת 25 בארצות הברית. כשהגעתי לסין הייתה לי אכזבה גדולה, זה ממש לא האוכל שאני מכירה, מה שאנחנו אוכלים זה אוכל לתיירים ולא האוכל הסיני המסורתי. אותו הדבר קרה לי עם האוכל ההודי. הכרתי אוכל הודי מסוג מסוים, וכמה זמן אחר כך היינו בטיול תרמילאים ונחשפנו לאוכל אחר לחלוטין. אוכל הודי מבחינתי זה לשבת בגסט האוס עם הריחות של הסביבה. אני הולכת למסעדה לא רק בשביל לאכול, אני אוהבת לנשום את השורשים של המסעדה. אם היא מנותקת מהשורשים אז אין שום עניין.
היינו בטיול בטוסקנה עם חברים. הם לקחו אותנו למסעדת פועלים, מסוג המסעדות שפורסים נייר על גבי השולחן ופותחים בקבוק יין. את זה אני אוהבת, אני אוהבת להריח את הזיעה של יום העמל. ויש גם את הסגנון החריף. הרבה יותר ממה שמצפים מאשכנזייה כמוני ואחראי לזה בעלי שהוא בולגרי. אגב הוא ההיפך ממני, אוהב לאכול, מתגעגע מאוד למאכלים של אימא שלו".
למדת להכין משהו מהמטבח הבולגרי?
"מחמותי למדתי להכין גבץ' ופלפלים ממולאים שאני די אלופה בהם. יש מאכל בולגרי של אורז עם כבד עוף שגם אותו למדתי להכין. זו מנה של כבדי עוף שמטגנים ומועכים אותם לפירורים קטנים ואז מבשלים עם האורז. כשחיינו בארצות הברית הזמנו את מנהל המחלקה של בעלי לארוחת ערב. הכנתי לו את המנה של כבדי העוף עם האורז והוא ליקק את האצבעות. הוא שאל אותי מה זו המנה הזו וכשאמרתי לו שזה כבד עוף הוא כמעט הקיא. בהמשך הבנתי שבארצות הברית כבד עוף נחשב למאכל הכי בזוי".
אז מתי סמדר כן במטבח?
"בעיקר ביום שישי כשהילדים חוזרים מהבסיס. מכיוון שאני לא מוכשרת בתחום הבישול אני נכנסת למטבח כבר ביום חמישי. אני עושה את כל ההכנות בחמישי ובשישי מסיימת. הלוואי והייתה לי היכולת להיכנס למטבח בשישי ולהכין ארוחה בזריזות, אבל זו לא המציאות".
מסעדות או בישול ביתי?
"אני מעריצה נשים שמזמינות לארוחת ערב והכול ביתי והלחם אפוי, אבל אני לא יכולה לספק את זה, בעיקר בגלל זמן. אבל אני יודעת לקנות במקומות הנכונים, לקנות את הבשר הטוב במקום הנכון, זה גם דבר חשוב".
מסעדות מומלצות?
"מסעדת צ'ארלי בקריית הסביונים, כיף ללכת לשם עם כל המשפחה, כי כל אחד יכול למצוא שם את מה שהוא אוהב. הבן אוכל המבורגר ענקי, יולי שניצלונים קטנים ופריכים, ואני סושי. יש את מונטיליו שהיא מסעדת הבית שלנו בגני יהודה, ובה אני אוהבת בייחוד את סלט הרוקפור עם אגסים ואגוזים. הסינית האדומה ברמלה בתחנת הדלק, 206, ג'ירף, גיוזה, ויטושה הבולגרית ביפו ולחם יין. הבחירה של המקום לא תלויה רק באוכל היא תלויה בעוד גורמים כמו חנייה ובזמינות מעכשיו לעכשיו".
קציצות פראסה (כרשה) של סמדר שיר
קציצות פראסה (כרשה)
כשר, קל, פרווה
החומרים ל-60-50 קציצות:
-
1 שורש פראסה
-
1/2 ק"ג בשר טחון
-
מלח, פלפל
-
2 ביצים, לטבילה
-
קמח, לקימוח
-
שמן, לטיגון
אופן ההכנה:
1. קוצצים את שורש הפראסה לחתיכות קטנות ומבשלים בסיר עם מים רותחים עד לריכוך.
2. מעבירים את הפראסה המבושלת דרך מסננת וסוחטים את המים. טוחנים במעבד מזון לתערובת אחידה.
3. מערבבים את תערובת הפראסה עם הבשר הטחון ומתבלים במלח ובפלפל.
4. טורפים בקערה נפרדת את הביצים. מכינים צלחת נפרדת עם קמח לקימוח הקציצות.
5. יוצרים מתערובת הפראסה קציצות דקות, טובלים בביצה ומקמחים בקמח. מטגנים במחבת עם שמן רותח את הקציצות משני צדיהן עד השחמה.
הטיפ של סמדר מומלץ להגיש את קציצות הפראסה עם חצי לימון. סוחטים על הקציצה ובתיאבון.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
דרך האוכל, יוני 2010
שתפו אותנו במתכון המנצח שלכםלשליחת מתכון לחצו כאן
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
