"אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי
מנסה לנגן כינור
במסיבה בריבוע מקפץ בשיפוע
ועושה צעדים לאחור"*
עידו הרטוגזון נולד לפני 31 שנה בפתח תקווה ומעיד על עצמו שתמיד היה ילד קצת שונה "שדיבר יותר עם עצים ופחות עם אנשים". למחבר הספר "טכנומיסטיקה" (339 עמ', הוצאת מדף, 2009), העושה כיום דוקטורט בתחום מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן, תמיד הייתה משיכה עזה לאמנות ולמוזיקה, ותמיד ידע שהוא רוצה לכתוב. את אלוהים הוא גילה בגיל 19, בזכות "האחים קרמזוב"של דוסטויבסקי. "הרגע שבו סיימתי את הספר היה כל כך מושלם שידעתי שחייב להיות אלוהים"' הוא משחזר.
בגיל 22 הוא עלה על מטוס לגרמניה. יומיים אחרי שנחת בברלין נסע עם חבר לאמסטרדם ועבר שם את חוויית הפטריות הראשונה שלו. "אחרי שאכלנו אותן התחילו לקרות דברים מאוד משונים. שכחתי את השפה. שכחתי מי אני. הדבר היחיד שידעתי הוא שאני יהודי".
החוויה הזאת חידדה את הזהות היהודית. הרטוגזון התחיל לקרוא ספרי זוהר ויהדות ולארגן מסיבות חסידיות. ב-2003 הוא חזר לארץ מתוך תחושה חדשה – שדווקא בתוך כל הבלגן ששורר כאן, ואולי בזכותו, מתקיימת פה גם סוג של אוטופיה.
תוסיפו לזה את העובדה שהרטוגזון הקים לפני הבחירות את "מפלגת הגאולה, את הקמפיין הרשתי שבו כיכב כמנהיג "המחתרת האינטרגלקטית" וקרא למנהיגי העולם להתעורר מתודעת הזומבי שלהם ולהביא גאולה מיידית ליקום. תוסיפו תקופות התבודדות בטבע ואת ספרו שבו הוא מנסה לחבר את הטכנולוגיה לאלוהים. לאור כל אלה, קל לתייג את הרטוגזון כ"עוד בחור הזוי שלקח פטרייה אחת יותר מדי" ולהמשיך הלאה.
אבל כשקראתי את ספרו טכנומיסטיקה נתפסתי לטענתו שגם אם מעולם לא גלגלנו ג'וינט, התנסינו באקסטזי או שתינו אפילו לגימה אחת של אלכוהול, עדיין כולנו – במובן מסוים – מסוממים. התודעה שלנו מושפעת לא פחות מהסרטים שאנחנו רואים בטלוויזיה, מהתכנים האינטרנטיים שאנחנו קוראים, מהפסקות הפרסומות. התודעה שלנו מושפעת מכל טכנולוגיה שאנחנו באים איתה במגע.
לתפיסתו, התרבות המקיפה אותנו היא סוג של סם. "באחד הביקורים שלי באמסטרדם הרגשתי כאילו קיבלתי אספקת חמצן ישר למוח. הלחצים שהמציאות בישראל מטילה עליך התרחקו לפתע ופתאום נשמתי מלוא הריאות. הבנתי שמקומות שונים שאני נמצא בהם מכניסים אותי למצב תודעתי מסוים ושקל מאוד לשכוח שהתודעה הזו היא תוצאה של סביבה ולא באמת מי שאתה. מי שחי כל חייו במקום אחד עשוי לחשוב שזו התודעה היחידה שהוא מסוגל אליה, בדיוק כמו שמי שלא ניסה מימיו איזשהו חומר משנה תודעה יכול להעביר את כל ימי חייו בלי לדעת שאפשר לראות את העולם אחרת".
מה שקובע הוא לא הסם שמשתמשים בו אלא סוג מערכת היחסים שיש לאדם עם החומר (צילום: גוני ריסקין)
אני בחור פרימיטיבי בעולם אינטנסיבי
בעולם שכולו חשמל
אבל כותב בינתיים על שדה ושמים
וכוכב שביט שנפל" *
אז מהי טכנומיסטיקה? ולמה בכלל להתאמץ לחבר בין טכנולוגיה לבין רוחניות?
"שינויי התודעה שמחוללת הטכנולוגיה בתרבות שלנו מעוררים מצד אחד תקוות ומצד שני אימה עמוקה. התפקיד של הטכנומיסטיקה הוא לסייע לנו לפתח מודעות לאופן שבו מדיה משנה את התודעה שלנו ולהבין טוב יותר איך אנחנו יכולים להשתמש בטכנולוגיה על מנת להרחיב את התודעה ולהתפתח. האתגר האמיתי שעומד כיום בפני התרבות האנושית הוא לבצע שינוי מהותי באופן שבו אנחנו משתמשים בטכנולוגיה. יש להפסיק להשתמש בטכנולוגיה באוטומטיות וללמוד להשתמש בה מתוך מודעות חדשה. האתגר הזה ניצב בפנינו בכל פעם שאנחנו פותחים את תיבת המייל שלנו או נכנסים למטבח ובוחרים מה לאכול. אנחנו הופכים לאדוני הטכנולוגיה, לאמני קונג פו טכנולוגים.
"מה שהופך אדם לאמן קונג פו הוא גישה מסוימת ללימוד. הגישה של אמן הקונג פו היא גישה של אימון מתמיד תוך כדי ריכוז, תשומת לב והרמוניה. קונג פו טכנולוגי הוא מושג שמשמעותו שימוש מודע והרמוני בטכנולוגיה. טכנומיסטיקה, על פי האנלוגיה הזאת, היא אמנות הקונג פו הטכנולוגי. במציאות שנוצרת יש לאדם שתי בררות: להיות עבדה הנרצע של הטכנולוגיה או להפוך לאמן קונג פו טכנולוגי".
בספרך הצגת למשל את פייסבוק כדבר עגום למדי.
"כבני אדם יש לרובנו המכריע צורך באישורים על כך שאוהבים אותנו. אנחנו צריכים כל הזמן את הסימנים הללו שמישהו ער לקיומנו, שמישהו חושב עלינו, שמישהו שם לב למשהו שעשינו, כתבנו או צילמנו, זניח ככל שיהיה. בעבר היו מנגנוני ההיזון הללו אטיים מאוד במושגים של היום: מכתבים או קהילות חברתיות בכפר או בעיר הפרה מודרנית הזינו את הנפש תוך הפסקות ממושכות יותר.
"בשנים האחרונות יישומי רשת כמו המייל, טוקבקים, בלוגים ורשתות חברתיות מאפשרים הזנה תמידית של התאווה האנושית בתשומת לב. אני מפרסם פוסט בבלוג וזוכה תוך שעה ל-20 תגובות. אני פותח את המייל ומיד מחכות לי כמה הודעות שמיועדות רק לי. הדברים הללו הופכים מקור לריגוש גובר, שמחזק עוד יותר את הצורך שלנו באישוש מתמיד של הזהות שלנו, וזו אותה ההתמכרות לבדיקת תיבת המייל או התגובות לפוסט עליה כתבתי.
"פייסבוק מביא את הטרנד הזה לשיא. הארכיטקטורה הפייסבוקית בנויה על מנת לאפשר לי לקבל מקסימום טוקבקים על כל דבר שאני עושה: על תמונה מהבוקר, על התוכניות שלי לאחרי הצהריים ועל התחומים שמעניינים אותי.
"פייסבוק יוצר את ההיפר קישוריות שמאפשרת לנו לדווח ולקבל דיווחים מאחרים על מה שאנחנו עושים וחושבים, על מה שאחרים עושים ועל מה שהם חושבים על מה שאנחנו עושים. בתוך המציאות המנוכרת שבה אנחנו חיים לדבר הזה יש ערך רב. המסרונים הללו מאפשרים לנו להרגיש שאנחנו לא בודדים מאחורי מסך מחשב.
"זה יכול להיות בלתי מזיק, אבל צריך להודות בעובדה שחלק גדול מהפעילות הזאת מושתתת ראשית על האגו שלנו ועל הצורך להזין אותו. במקרים רבים הוא עלול להפוך לסוג של התמכרות שמתבטאת בצורך לבדוק שוב ושוב את ההודעות שאולי השאירו לי בפייסבוק או במקום אחר ובחוסר יכולת להתנתק מהן. ההתמכרות שהופכת לדבר שכיח יותר ויותר בימינו".
אבל אפשר לתת גם פרשנות אלטרנטיבית, כמו הצורך הכפייתי בעניין. אותו הצורך שגורם לאנשים לזפזפ מול הטלוויזיה ולנשנש מהמקרר מתוך ריקנות פנימית.
"הצורך שלנו באישורים חוזרים ונשנים לקיום שלנו והנטייה לחפש את עצמך בפידבק מאחרים נובעים מאותו שורש ומקבלים הרבה מאוד צורות. פייסבוק מאפשר לך להתנתק מעשייה ממשית ולהעביר את החיים שלך תוך חיפוש מתמיד של פידבקים מכל העולם. בפייסבוק עצמו אין רע, רק בנטייה להשתמש בו בצורה נרקוטית".
אתה יכול למצוא גם צדדים חיוביים בפייסבוק?
"פייסבוק הוא דגם לחברה אנושית חדשה. הוא מארגן את החברה מחדש לפי דפוסים שאינם מבוססים על גבולות גיאוגרפיים אלא על קישורים אלקטרוניים. הוא מאפשר לאנשים שלא הכירו זה את זה להתאגד למען מטרות או תחומי עניין. הוא הופך למפה המהימנה ביותר של האנושות על קשריה החברתיים והרעיוניים. פייסבוק הוא רשת לינקים חסרת תקדים בין אנשים, רעיונות, מחשבות, אירועים ועוד".
אז איך משפיע עלינו העידן הנוכחי המוצף בטכנולוגיות חדשות?
"הטלפון הסלולרי, מערכות ג'י.פי.אס ואתרים כמו גוגל או טוויטר הם כמו איברים חדשים שמצמיח הגוף שמשנים חזור ושנה את האופן שבו אנחנו פועלים ותופסים את העולם. השינויים הטכנולוגיים הללו משתקפים בשינויים תודעתיים שחווה התרבות שלנו. ניתן לראות אותם באופן שבו בני נוער שגדלו בתרבות אסמסית קוראים וכותבים אחרת ממי שגדלו קודם לכן, או בצורה שבה פייסבוק משנה את הדרך שבה אנחנו מגדירים חברות ותופסים את הקשרים החברתיים שלנו".
אילו טכנולוגיות אתה אוהב במיוחד?
"בעיני סמים פסיכדליים הם האמא והאבא של כל הטכנולוגיות.זוהי טכנולוגיה מקודשת, אקולוגית וטבעית שמחברת אותנו לאלוהים, לעצמנו, לבני האדם ולטבע. הטכנולוגיה הזו, שהיא הארכאית ביותר היא בעיני ההיי טקית והמתקדמת ביותר הידועה לנו עד היום".
וזו הסיבה שבגללה מהווה הדיון על סמים פסיכדליים חלק לא מבוטל מהספר שלך?
"כל הטכנולוגיות משנות את התודעה, וזה נושא שהספר שלי עוסק בו בהרחבה, אבל סמים הם טכנולוגיה ששינוי התודעה הוא האפקט המרכזי שלה. כמעט כל סוגי הסמים שימשו בשלב זה או אחר בהיסטוריה לצורכי התפתחות רוחנית ועבודה דתית - לדוגמה קפה, אלכוהול, קנביס, אופיום, פטריות פסילוסיבין, עלי קוקה ועוד. מה שקובע הוא לא הסם שאדם משתמש בו אלא סוג מערכת היחסים שיש לאדם עם החומר. מערכת יחסים טובה מאופיינת בשימוש לצורכי צמיחה והתפתחות ואילו מערכת יחסים רעה מתאפיינת בהתמכרות ונזקים לתפקוד היומיומי של האדם.
"את הגישה הזו אפשר להרחיב לתחום של המדיה והטכנולוגיה. אין מדיה טובה או מדיה רעה. בכל מדיה ניתן להשתמש על מנת להתפתח ולצמוח, ועם כל מדיה, כמו עם כל סם, אפשר לפתח מערכת יחסים של התמכרות ונזקים לתפקוד. החוכמה היא לא להכריז מלחמות חורמה על מדיומים שונים אלא ללמוד להשתמש בהם באופן מודע".
* הציטוטים משירו של אלון אולארצ'יק
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
חיים אחרים, מאי 2010
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: