בעידן המודרני, כשהאדם מתענה בחיבוטי הנפש ומחטט בפצעיו, הוא מגיע אל מבוי סתום. מנחם גולדנברג, פילוסוף במקצועו, טוען כי בגלל זה המציאות זקוקה לפילוסוף. הוא מציע להתבונן במציאות באופן לוגי בעזרת שיטות ניתוח פילוסופיות, להתייחס רק למה שקיים במציאות ולהתעלם ממשמעות שמקורה ברגש ובנפש האדם.
הגישה "המיזנתרופית" הזו, שכאילו מתעלמת מהאדם, מהנפש ומחיבוטיה ומתמקדת רק במחשבה בסופו של דבר, נובעת באופן פרדוקסלי מתוך אהבת האדם. מטרתה ללמד להתבונן במושגים אשר מעצבים את מחשבתו ואת חייו של האדם, ולהבין אותם גם מחוץ להקשר חייו כדי שיוכלו לסייע לו.
עושים סדר במחשבה
נפגשתי עם גולדנברג לשיחה פילוסופית כדי ללמוד על השיטה, הנקראת פילוסופיית הדמיון המופרך, שאותה הוא מגדיר בעלון שלו כ"שיטת מחשבה ייחודית המתייחסת לתנאי הקיום העכשוויים, שבהם עולה המציאות על כל דמיון". הוא ביקש ממני להתחיל לספר על חיי. הוא לא הציע עוגן כרונולוגי לתחילת הסיפור או לסופו. יכולתי להתחיל היכן שבחרתי ולספר מה שנראה לי חשוב. מבחינה זו דומה הפגישה לשיחה אצל פסיכולוג. הבא להתייעץ בפילוסוף בוחר את חומר הגלם של השיחות. הוא מוזמן להעלות כל נושא או עניין.
במקום שמתחיל הדמיון לטיפול פסיכולוגי, שם הוא גם מסתיים. הפילוסוף אינו מטפל. הוא עסוק במחשבה ולא בנפש, במציאות עצמה ולא בפרשנותה. בבואך אל הפילוסוף תשמע את דעתו. הוא לא ישמור על פנים חתומות ויהנהן, הוא לא יגיש לך ממחטה לנגב את הדמעות. השיחה הפילוסופית אינה שיחה רגשית אלא רעיונית. היא מתייחסת לניתוח המושגים באופן לוגי, תוך שהיא מפרידה את החלקים שהם תחושות, אמונות ודימויים.
הפילוסוף ובן שיחו מתנתקים למשך 90 דקות מן המציאות ושיחתם הינה דיון פילוסופי מעמיק. בתום סדרת השיחות יהיו ברשותו של הנועץ כלים לנתח את המציאות שלו ולהגיע למסקנות שיאפשרו לו לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו.
השיחות הפילוסופיות מנותקות מהמציאות. בעת השיחה אין הפילוסוף והנועץ מנסים להציע דרכי פעולה שבהן ינקוט הנועץ כדי לפתור את מצוקותיו. כלומר, הפילוסוף אינו מצייד את הנועץ בכללי עשה ואל תעשה, ואולי אפילו להפך: הוא ימנע מלצייד את הנועץ בהנחיות לארגון המציאות. תפקידו של הפילוסוף הוא להשתמש במציאות חייו של הנועץ כחומר גלם להבנת מושגים שונים. עם הסדר שיעשה הנועץ במחשבתו בעזרת הפילוסוף הוא ישוב אל חיי היומיום כדי לעשות שימוש במחשבה בהתמודדות עם מצבים שהמציאות מזמנת.
.jpg)
הפילוסוף אינו מטפל, הוא עסוק במחשבה ולא בנפש. אילוסטרציה: photos to go
בין הפסיכולוג לפילוסוף
בעוד שהפסיכולוג ישקול היטב את קצובת משפטיו, הפילוסוף יעצור את הסיפור בכל פעם שיזהה מושגים הדורשים הבהרה. הוא יזמין את הנועץ לדיון. הוא ירבה בשיחה ויעמיק את הדמיון עד שבן שיחו יחוש שהוא עצמו מסוגל לעשות ניתוחים דומים גם ללא תלות בידע של הפילוסוף. שלא כמו בטיפול פסיכולוגי, לייעוץ הפילוסופי לא נדרשות פגישות רבות. לעתים די בשלוש פגישות כדי ללבן נושא מסוים.
למרות ההבדל המהותי בין ספת הפסיכולוג לספת הפילוסוף, גם השיחות עם הפילוסוף מטרתן לשפר את איכות חייו של הנועץ ולתת לו כלים לחיות את חייו במלאות ובשלמות. בשל השאיפה לשפר את איכות חייו של הנועץ, ניתן להתייחס אל פילוסופיית הדמיון המופרך כאל "פסיכוסופיה", שכן המטרה הסופית של שתי הגישות היא לאפשר לאדם לחיות חיים מלאים.
שימוש שגוי במושג אושר
"הייתי אומר שבעוד שהיום אנו מוקפים בפילו-אנליזה, כלומר אהבת הניתוח, הרי שאני מציע פסיכוסופיה, כלומר חוכמת הנפש", מסביר גולדנברג. "כדי להבין את הדברים יש להסביר מעט כיצד הפסיכוסופיה עושה סדר בעולם המושגים של הנועץ. לשם כך יש להסביר מהם המושגים. אפשר לומר שקיימות שלוש קבוצות של מושגים בהתאם לשלושה כשרים של האדם: השכל, הדמיון והתבונה. השכל משתמש במושגים, הדמיון משתמש באידיאלים של הדמיון, ואילו התבונה משתמשת באידיאות. אמנם אפשר לומר כי לאדם יש ארבעה כשרים משום שישנם גם כשרים חושיים, אך אלה אינם מייצרים מושגים ולכן הגדרנו רק שלוש קבוצות מושגים.
"המושגים מן הקבוצה הראשונה הם השכיחים ביותר ונוגעים בהכרת העולם ובעובדה שיש לנו ניסיון. מושגים אלה מרכיבים את השפה ואינם מעניינים את הפילוסוף. קבוצת המושגים השנייה היא האידיאלים של כוח הדמיון החושפים את משמעות המושג, ולכן הם לוגיים. הם מתייחסים למושג כאל לוגוס, מכלול שלם, דימוי. את הדימוי הזה השיחות מנסות להסביר. אידיאלים אלה נגזרים מן הניסיון ולכן אינם מושגים טהורים היכולים לקבוע דברים בעולם. הדמיון אינו קובע דברים אלא רק מאפשר אותם, אבל הם נוצרים 'ללא רשות', עם מעט עזרה של הדמיון. האידיאלים של הדמיון אינם 'טובים' או 'רעים', יש להם תפקיד.
"הקבוצה השלישית של המושגים, האידיאות של התבונה, היא קבוצת המושגים הטהורים, שאינם קשורים לניסיון או לאובייקט נתון. הם מתייחסים לפעולה ויש להם משמעות מוסרית. אפשר לחשוב, למשל, על מושג האושר כדוגמה לשימוש שגוי במושגים. האושר מציין דבר מה כללי ואידיאלי מכיוון שכולם רוצים בו, אבל עבור כל אדם יש לאושר משמעות קצת אחרת. יש כאלה שהאושר עבורם הוא ניצחון במשחק כדורגל ואחרים שעבורם האושר הוא טיפוס אל פסגתו של הר גבוה. בכל מקרה, האושר הוא לא מושג טהור. אינו יכול להיחשב 'אידיאה של התבונה' ואינו יכול לקבוע את הרצון. אם האושר יקבע את הרצון, כל אחד ינהג לפי ראות עיניו.
"מכיוון שאנו רוצים באושר, ומכיוון שאנו חושבים שהפעולה הטובה תוביל לאושר, האושר יכול לשמש תמריץ לעשיית הטוב, גם אם אין לנו נטייה טבעית לעשותו. הרי לא פעם החוק המוסרי המוחלט נוגד את 'טובתנו' המיידית ועדיין אנו מצייתים לו. כאשר המושג 'אושר' חוזר למקומו כמושג שהוא יצירו של הדמיון ולא כמושג הקובע מוסר, קל יותר לנועץ לגבש דרך פעולה שתתאים לחייו".
זה בעצם מה שקורה בשיחה עם הפילוסוף. כאשר הנועץ והפילוסוף יורדים לעומקם של המושגים וכל מושג מקוטלג בחזרה לקבוצתו המתאימה, יכול הנועץ להבין את צורת פעולת המושגים בחייו בעזרת כוח המחשבה שלו.
לעתים די בשלוש פגישות כדי ללבן נושא מסוים. אילוסטרציה: photos to go
כיצד מתנהלת השיחה?
"השיחות מעלות לדיון ולבירור את המושגים המעורבים בייצור האידיאל ובמחשבה שהאידיאל מעצב. הן מסייעות להבחין בין האידיאלים, המושגים והאידיאות שמעורבים במחשבה. הבעיה הראשונה שאליה פונה השיטה הינה חשיפת המקומות שבהם האידיאלים של הדמיון, כמו אושר, בריאות, סדר (פוליטיקה), עושר (כסף) או מיניות מכתיבים את המחשבה. במהלך השיחות אין שיפוט אלא בירור והבנת האידיאלים. הפילוסוף והנועץ מנתחים את האידיאל של הדמיון ומעמידים אותו אל מול הניסיון ואל מול העולם שממנו הוא נוצר.
במסגרת השיחה מתבררים ועולים מושגים שמקבלים משמעות רק מתוך השימוש שעושה בהם הנועץ, כאשר המטרה היא בסופו של דבר לייצר מחשבה אחרת. מקורן של הבעיות אינו באידיאלים אלא בהתייחסות אל האידיאלים כקובעים, כאשר למעשה זה לא מה שהם צריכים או יכולים לעשות. שימוש במושגים הנכונים עושה סדר במחשבה, שבעקבותיו חווה האדם גם הקלה רגשית. במהלך השיחות גם הרגש משתחרר ומתחיל לפעול כפי שהוא אמור לפעול. כלומר לא מופעל על הרגש לחץ לקבוע את האמת".
מנתחים את המציאות, לא את הנפש
"שיטת הדמיון המופרך נהגתה מתוך תחושה של מצוקה ודחיפות", מסביר גולדנברג. "מחשבת הדמיון המופרך מבוססת על מה שניתן לכנות 'מסורת של מחשבה במצוקה' בפילוסופיה הביקורתית של קאנט ובגלגוליה במחשבה הגרמנית, בעיקר אצל שלינג, ניטשה והיידגר. פילוסופים אלה עיצבו את האדם בן זמננו והציבו את הדמיון בבסיס המחשבה הפילוסופית שלהם. אנו חיים בתקופה שבה שולט הדמיון, כאילו ההפשטה יצאה מפרופורציה. אלא שהבעיה אינה רק החריגה מפרופורציה, אלא העובדה שאנחנו לא מונעים מעצמנו את ההתענגות שבחריגה מנורמות מוסריות, אלא שהיא הפכה זה מכבר לסטנדרט.
"המצוקה נוצרת במרחב הפרוץ שבו הדמיוני, או האפשרי, הוא הממשי. זוהי הסיבה למצוקת המחשבה בעידן שבו אנו חיים. אנחנו חושבים על המחשבה ולא בעזרת המחשבה. המחשבה הפכה להיות מושג אסתטי ולא מושג לניתוח. אני אף מכנה את העידן הנוכחי עידן 'הבריאות הגדולה', שכן יש בו פעילויות רבות שאנו עושים לשם מזור לנפש אבל הנפש ממשיכה לסבול.
אנשים מרבים להיוועץ בפסיכולוגים, במטפלים רוחניים ובמאמנים. כל הגישות הללו חופרות בנפש האדם ומחפשות את התשובה בתחושותיו הפנימיות. אבל אל התשובות אפשר להגיע רק מתוך הסתכלות אובייקטיבית על המצב וניתוח לוגי שלו. התשובות אינן מצויות בחיבוטי הנפש, בתחושות הסובייקטיביות ובדמיון. השיחות הפילוסופיות מאפשרות את הסדרת השיפוט ובירור מצב הענייניים".
למי מתאימות השיחות?
"השיחות הפילוסופיות פונות לכל אדם, במיוחד לאנשים שעובדים עם המחשבה ועם הדמיון, ובכלל זה יוצרים, אנשי פרסום אנשי טלוויזיה. השיטה יכולה להועיל במיוחד ליועצים ומטפלים למיניהם שעושים שימוש מובנה מתוקף עבודתם באידיאלים של כוח הדמיון. הניתוח הלוגי של מושגים ואידיאלים של הדמיון יכול לסייע להם להשתמש במושגים באופן מדויק יותר ולהפעיל את המושגים האידיאלים בהקשר נכון יותר.
אחד הנועצים שלי, למשל, היה אמן שרצה לחשוב בשיטת הדמיון המופרך על סידור העבודות שלו בתערוכה. מתוך סדרה של שיחות פילוסופיות למדנו לחלק את היצירות לעולם המושגים שהוא ניסה להעביר לקהל הצופים בתערוכה. לאחר הדיונים הפילוסופיים ולאחר שהוא חש שהוא עשה סדר במושגים שבהם הוא משתמש ביצירותיו, סידור התערוכה היה אינטואיטיבי עבורו".
ליצירת קשר עם מנחם גולדנברג בדוא"ל
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
חיים אחרים, מרץ 2010
לקבלת גליון של חיים אחרים במתנה לחץ כאן
להזמנת מנוי
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: