תרפיה במוזיקה הינה תחום מקצועי חדש בתרבות המערבית, אולם הקשר שבין מוזיקה לריפוי ידוע עוד מתרבויות עתיקות במערב ובמזרח. בתנ"ך מסופר על דוד שניגן לשאול כדי להרגיע ולעודד את רוחו. מוזיקה הוכרה כאמצעי ריפוי גם במצרים העתיקה ואחר כך ביוון העתיקה. פיתגורס, אחד מהמורים החכמים ביוון העתיקה, חקר את איכויות וחוקיות הצליל. הוא גילה את החוקיות המתמטית שבאה לידי ביטוי במרווחים המוזיקליים, ומצא גם חוקיות והתאמה בין תנועות גרמי השמים לצלילים ולמרווחים השונים.
היוונים ידעו כי אקורדים מוזיקלים ומרווחים שונים גורמים לתגובות שונות בגוף האדם ובנפשו. הם ידעו על הקשר שיש בין צלילים, מרווחים וכלים מוזיקליים שונים לבין מערכות ואיברים שונים בגוף האדם והכירו בכוחה של המוזיקה לתמוך בתהליכי החלמה. שאמנים ואנשי רפואה ודת בתרבויות שונות עשו בעבר שימוש במוזיקה כאמצעי לריפוי, לגירוש רוחות רעות ולהשראת מצבי רוח שונים.
כבר במאה ה-18 גילה כלאדני, מדען גרמני, באמצעות ניסויים שונים באקוסטיקה, איך משפיעים צלילים על החומר הפיזי. כלאדני גילה כי צלילים המנוגנים בקשת מביאים לידי היווצרות תצורות סימטריות וקבועות בגרגרים של חומר המפוזר על משטח. החומר מגיב בהתארגנות בתצורות מבניות טיפוסיות לצלילים – לכל צליל תצורה אחרת, בדומה למבנה של פתיתי שלג. בתקופתנו נוטים להשתמש בטיפול במוזיקה כטיפול נפשי-רגשי, אולם ישנן גישות המנסות גם לעמוד על כוחה של המוזיקה בריפוי ובחיזוק המערכת החיסונית ולהוכיח באופן מדעי את השפעותיה על גוף והנפש.
החזרת האיזון והשבת ההרמוניה
ישנן גישות רבות לשימוש במוזיקה בטיפול. רוב הגישות משתמשות בטיפול במוזיקה כאמצעי מעורר, פותח, מגשר ומתווך אל נפשו של המטופל, אולם הטיפול הממשי בגישות אלה נעשה על ידי שיחה – בעיקר בגישה הפסיכודינמית המקובלת או בגישות פסיכולוגיות שונות (Music in Therapy). גישות אחרות עושות שימוש במוזיקה עצמה ובאלמנטים המוזיקליים השונים כאמצעי הטיפולי עצמו (Music as Therapy).
על פי הגישה האנתרופוסופית, המוזיקה היא הבסיס והאלמנט המרפא המרכזי, ולא השיחה המתפתחת בעקבות העשייה המוזיקלית. אמנם מתקיימות שיחות בעלות משמעות בין המטפל למטופל, אולם הדגש הוא על עשייה מוזיקלית מותאמת לאישיותם, לביוגרפיה ולמחלה הספציפית של החולים.
"התרופות" בתהליך הטיפול במוזיקה אינן נלקחות מעולם הטבע והחומר, אלא מעולם המוזיקה – טונים, מרווחים, סולמות, כלים ומקצבים. הטיפול מתבסס על הקשר העמוק שבין החוקיות המוזיקלית והאיכויות של אלמנטים מוזיקליים לבין מבנהו ותפקודו של האדם. בהתאמה למבנה האדם – גוף, נפש ורוח, נעשה שימוש באמצעים המוזיקליים היכולים להביא איזון ומרפא בכל מצב ומצב.
מימין: כלי הנגינה לטיפול בחולי סרטן, יעל ברק מנגנת על לירה
חום כמרפא אקטיבי
ידוע שבמצב של בריאות האדם מתפקד בהרמוניה - האיברים השונים בגוף מתפקדים כהלכה ונמצאים בקשר כיחידה אחת. גם הקשר שבין גוף, נפש ורוח נמצא בתנועה ובהרמוניה משתנה. מצב של מחלה משמעותו הפרת האיזון, ולכן המחלה מחייבת מאמץ ושינוי על מנת להגיע להרמוניה מחודשת. הטיפול במוזיקה מכוון להביא להרמוניה חדשה לאחר שההרמוניה הפנימית נפגעה על ידי המחלה.
טיפול במוזיקה מתאים למגוון רחב של בעיות, הפרעות ומחלות. הבשורה המעניינת העכשווית היא השימוש במוזיקה גם בטיפול בחולי סרטן. וכך, בכנס רב משתתפים של החברה הישראלית לרפואה משלימה בהסתדרות הרופאים, בפתיחה לדיון בתחום הטיפול המשלים לחולים אונקולוגיים, הוזמנה התרפיסטית במוזיקה יעל ברק לנגן בלירה. ברק עובדת במחלקה האונקולוגית, אשפוז יום, בבית החולים רמב"ם בחיפה, כחלק ממערך טיפולי משלים נרחב הפועל במחלקה זו. העשייה הטיפולית באמצעות המוזיקה מכוונת לעורר ולחזק את המערכת החיסונית, לאזן את הנשימה ולשפר תהליכים מטבוליים והורמונליים. בכוחה אפילו לחזק איברים ספציפיים", מסבירה ברק.
מחלת הסרטן מאתגרת את המערכת החיסונית באדם. המחלה מעצימה תהליכי גדילה לא מבוקרת, ומנגד מדכאת תהליכים של היווצרות חום. החום הוא אלמנט טיפולי מרכזי במחלת הסרטן ובחיזוק המערכת החיסונית. לא תמיד מודעים לכך, אולם יש לחום תפקיד אקטיבי מרפא במקרה של מחלת הסרטן. ניתן לעורר ולעודד חום פנימי באמצעות אלמנטים מוזיקליים. הפקת המוזיקה, הנעשית מנגינה חיה בכלים מוזיקליים ושימוש בקול (ולא דרך שמיעת מוזיקה מוקלטת), מהווה מקור ראשוני לחום.
בכל התהליך הטיפולי לא נעשה שימוש במוזיקה מוקלטת מכל סוג שהוא. בהפקה חיה של מוזיקה מופקים הצלילים במלוא חיוניותם, כולל הטונים העיליים, שחלקם אובד בתהליך של הקלטה. במפגש אנושי חי בין המטפל למטופל מופק גם חום אנושי, שיש לו משקל ומשמעות בתהליך הטיפול.
שמירה על רציפות המפגשים
ניתן לחוש שצלילים נמוכים מכילים יותר חום מאשר צלילים גבוהים. יש גם כלים מוזיקליים המתאפיינים בחום, וגם מרווחים מוזיקליים וטונים שונים המשרים חום יותר מאחרים. בכל אלה נעשה שימוש במהלך הטיפולי.
בתרפיה במוזיקה חשובה רציפות המפגשים. הטיפול הוא אפקטיבי כשהוא מתקיים לפחות אחת לשבוע. המפגש הריתמי החוזר יכול לאפשר לכוחות המרפאים במוזיקה להיטמע בצורה יעילה ועמוקה. מפגש חד פעמי עשוי להיות משמעותי עבור החולה, אבל בדרך כלל נדרשת תקופה מינימלית של 12 מפגשים שבועיים על מנת להבחין בשינוי. לעתים קרובות אף נדרש זמן ממושך יותר. במרפאות אנתרופוסופיות לחולי סרטן באירופה נהוג לטפל בחולים באמצעות מוזיקה פעמיים ואף שלוש פעמים בשבוע בזמן האשפוז.
יש להדגיש שלא נדרש כל רקע מוזיקלי קודם מהמטופלים. התרגילים והעשייה המוזיקלית מכוונים לכל אדם, תוך הדרכה פשוטה המתאימה לכל אחד. ברור שהתוכנית הטיפולית מותאמת באופן אישי לכל מטופל ומתפתחת לפי שלב ואופי המחלה, כיוון ההחלמה, הנטיות האישיות וגם היכולת המוזיקלית.
תרפיה במוזיקה יכולה לשפר את הנשימה הנפגעת אצל חולי סרטן. אילוס': photos to go
טיפול פעיל וסביל
כלי מרכזי בטיפול במוזיקה הוא הלירה, שהיא למעשה חלק ממשפחה רחבה של כלי מיתר, שחלקם נבנו ועוצבו במיוחד לתרפיה. כלי זה משמש את ברק בעבודתה עם חולי סרטן במחלקה האונקולוגית ברמב"ם. ההקשבה ללירה מסייעת לאזן את חום הגוף, ויש לה גם השפעה ישירה ומיטיבה על הנשימה. הנשימה ידועה מזה דורות רבים ברפואה כסוד הריפוי. אצל חולי סרטן רבים נפגעת גם הנשימה, אם מסיבות פיזיולוגיות, כמו גידול או גרורות במערכת הנשימה, ואם מסיבות נפשיות של מתח וחרדה. ההאזנה לנגינת הלירה מייצבת ומעמיקה את הנשימה.
חולי סרטן מתמודדים עם פחד, חרדה, כאב, בדידות ודאגה, ואלו עלולים לחסום את ההקשבה העצמית הפנימית שלהם. הטיפול במוזיקה יכול להוות תנופה ליצירת פתח לשינוי וגיוס האני העצמי לתהליך ההחלמה. האיכות המיוחדת של הלירה מרחיבה את יכולת ההקשבה (פנימה והחוצה) הודות לשקט ולשלווה שהיא משרה אצל השומע המסייעים לריפוי.
המפגש הטיפולי נבנה מחלק אקטיבי של המטופל - נגינה, שירה ותנועה, ומחלק רצפטיבי, שהוא בעיקרו הקשבה של המטופל לנגינת המטפל. מבנה הפגישה מעוצב בהתאם לכל מטופל. לעתים החלק האקטיבי גדול יותר, ולעתים ניתן זמן רב יותר לחלק הרצפטיבי. לעתים הם ניתנים לסירוגין.
כלי מיתר, נשיפה והקשה
בחלק הרצפטיבי מאזין המטופל בישיבה למוזיקה טיפולית המנוגנת לו (בלירה אלט בדרך כלל) על מנת לעודד את הנוכחות הפעילה שלו גם במצב של האזנה. המטרה בטיפול במוזיקה איננה להביא להקלה רגעית בלבד, אלא לגייס באמצעותה את כוחותיו של החולה להתחזקותו. הנגינה מתבצעת כשהמטופל נמצא במצב שכיבה רק במקרים שהישיבה קשה לו מסיבות גופניות, או כשהנגינה מכוונת לאיבר ספציפי וכשנדרשת מנוחה לאחר הנגינה.
בטיפול במוזיקה משתמשים בכלים פשוטים משלושת משפחות כלי הנגינה: מיתר, נשיפה והקשה. כלי מיתר חשוב בטיפול בחולי סרטן הוא הכרוטה, שהינה כלי מיתר דמוי צ'לו, שצליליו מצטיינם באיכות חום מיוחדת, אולם השימוש בכלי זה נמצא יותר באירופה ופחות בארץ.
נעשה גם שימוש בכלי נשיפה – בעיקר בחליל טיפולי מיוחד, המעודד ומעמיק את הנשימה ואינו דורש עבודת אצבעות כמו חלילים רגילים, אלא רק נשיפה בעוצמות שונות (חליל אוברטונים). חשוב לציין שעם חולי סרטן לא נעשה כלל שימוש בכלי הקשה כבדים, כמו תופים למיניהם (כולל דרבוקה), שכן השפעתם הפיזית חזקה מדי ולא רצויה. לעומת זאת עושים שימוש בכלי הקשה עדינים, כמו קסילופונים למיניהם.
הקלה על תופעות לוואי
הטיפול במוזיקה אינו סותר את הטיפול הרפואי הקונבציונלי, אלא תומך ומשלים. מעבר לחיזוק כללי וחיזוק ממוקד של האדם שחלה בסרטן, יש ביכולתו להקל על תופעות הלוואי הרבות של הטיפולים הכימיים למיניהם. למשל, במקרה של הצטברות נוזלים בפנים, אפשר להפיג את הסימפטומים על ידי תרגילים בשירה.
הנגינה יכולה לסייע במקרים של קור בקצות הגפיים, נוירופתיה (היעדר תחושה בקצות הגפיים) ובחילות. השפעתו של הטיפול יכולה לעזור באופן מיוחד במקרים של הופעת דיכאון, קשיי שינה וחרדות. מטופלים רבים מדווחים גם על ירידה משמעותית בכאבים שונים במהלך הטיפול עצמו ולעתים גם אחריו ובין המפגשים.
לתהליך הטיפול במוזיקה השפעה משמעותית בתחום הנפשי-רגשי. הוא מאפשר להתחבר ביתר בהירות ועוצמה אל הרוח, לצד השפעותיו המשמעותיות בתחום הגופני.
טיפול במוזיקה מאפשר לאדם לגמוע מכוחות החיים, אולם גם להישיר מבט ולהטות אוזן באומץ לסודו של המוות. הוא נותן מרחב לכוחו של הבלתי נראה להדהד ולהזרים כוחות מרפא אל המבקש ריפוי.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
חיים אחרים, יוני 2010
לקבלת גליון של חיים אחרים במתנה לחץ כאן
להזמנת מנוי
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: