בסמטה קטנה היוצאת מאחד הרחובות הראשיים בהרצליה, בסוף דרך סלולה שבשוליה בתים קטנים, ניצב בית אחד, קצת אחר, שבין כתליו מתנהל עולם ומלואו ל-15 נערים, הם הדיירים. כאן יכולים חייהם של הנערים להשתנות מהקצה אל הקצה, ולעתים זהו המוצא האחרון שלהם לפני שייסגרו מאחורי סורג ובריח, ברירה שעלולה להיות גורלית לרבים מהם.
לבית הזה קוראים "בן גלים", הוסטל לנערים שהורחקו מביתם בנסיבות עצובות וקשות וכעת ניתנה להם הזדמנות נדירה לשנות כיוון. יום קודם להיכרותנו עם המקום ביקר בו אחד מבוגריו. לפני עשר שנים נכנס לכאן כשהוא בקושי בן 13, מראשוני החניכים. היום, אחרי שירות צבאי מלא, הוא עומד בפני חיים חדשים ברמת הגולן, שם יחל בקרוב לעבוד כמנהל מחלבה. אתי אנשל, מנהלת ההוסטל, מספרת על נער שהצליח לעלות על דרך חדשה, ולמצוא את הדרך המיוחדת והנכונה לו לעשות זאת – רחוק משאון העיר, במשק חקלאי.
זהו סיפור הצלחה, ויש כמוהו לא מעט בבית הזה, לצד דמעות, קשיים ומאבקים רבים, מנת חלקם של כל אנשי המקום – הנערים ומדריכיהם. אולם מהצד נראה שלמרות הקשיים האופטימיות היא המניעה כאן את הגלגלים, אחרת אי אפשר יהיה. והאופטימיות הזאת מידבקת, כנראה, מכיוון שהיא סחפה את כל המעורבים בפרויקט השיפוץ המיוחד שמובא בפניכם, שביקש לספק תפאורה נעימה יותר לחיים בבית הזה, לצבוע אותם בגוונים רכים, ומעל לכל - להעניק מנה קטנה של תשומת לב במקום שכה זקוקים לה. בסוף פגישתנו אנשל צוחקת, מספרת כיצד החניך לשעבר ששב לביקור הביט סביבו בבית המשתפץ ותהה בחיוך, "מה זאת הצפונבוניירה הזאת שנהייתה כאן?".
נקודת פתיחה
מבט חטוף על כמה תמונות של "לפני" מראה מבנה ישן ומוזנח המתאמץ לספק תנאי מגורים בסיסיים מאוד לשוהים בו, אולם לא הרבה יותר מזה. מרבית המשאבים מופנים כאן לטיפול, לשיקום ולכיתת הלימוד המתנהלת בקומת המרתף. עיצוב וכלים נאים הם פריבילגיה ומותרות במקום שבו מתנהל מאבק הישרדות יומיומי, ו-40 אחוזים מתקציבו השוטף תלויים בתרומות. לכן, בלית ברירה, מי שדואג להשלים את החסר הם עמותות וגופים פרטיים, בהם עמותת ש.ח.ל, בעליו של ההוסטל ומי שמפעילה את המקום, ועמותת עולם חסד בראשות מנכ"ל העמותה מיכל מזרחי, שיזמה את השיפוץ וגייסה את מרבית התקציב עבורו.
.jpg)
חדרי שינה לפני השיפוץ. צילום: יואב שביט
צעד ראשון
את מלאכת השיפוץ לקחה על עצמה מירי בלבול, מעצבת פנים וסטייליסטית, המתנדבת בשעות הפנאי בעמותת 'עולם חסד', מתוך אמונה כנה שסביבת מגורים יכולה להשפיע השפעה ניכרת על הנמצאים בתוכה. וכך, בזמן שיש מי שמופקד על התרפיה הנפשית ואם הבית דואגת למזון, החליטה בלבול לרתום כמה שיותר אנשים לפרויקט שיכניס זריקת רענון ואנרגיה של התחדשות גם לבית עצמו, ובתקווה, באמצעות זאת, גם לדייריו.
פנייה ראשונה נעשתה למגמת הסטיילינג בבית הספר עבודי קריאייטיב וחמש מתלמידות המגמה הצטרפו למלאכת העיצוב. ביחד החליט צוות המעצבות על קונספט שעמוד ברקע השיפוץ. מכיוון שאחד הכלים הטיפוליים המרכזיים והייחודיים ב"בן גלים" הוא הים, ומכיוון שההוסטל מחזיק יאכטה וחניכי המקום לומדים להשיט אותה – ודרך כך לומדים להכיר את עצמם ולהתמודד עם זולתם – הוחלט שמוטיב הים יחזור על עצמו גם בבית, לעתים ברמיזה לעתים בגלוי.
חדרי שינה אחרי השיפוץ. המילים MORE MUSIC באותיות עץ בחדר שנושא עיצובו הוא מוזיקה (מימין), נער אחר בחר לקשט את הקיר באות מ"ם בסינית (משמאל). צילום: סוזי לוינזון
מתגייסים
לאחר שהוחלט על הקו הרעיוני הגיע השלב הבא – גיוס תרומות ועזרה. אם בהתחלה אפשר היה לחשוב שזה יהיה השלב הקשה בתהליך, מהר מאוד, אומרת בלבול, היא הבינה שזה הולך להיות פשוט מכפי שחשבה. "נתקלתי לכל אורך הדרך באנשים נפלאים ונדיבים שרק רצו לתת", היא מספרת. מחומרי בנייה ועד חלונות, גופי תאורה, צמחייה ומוצרי חשמל. ומה שאמור היה להיות שיפוץ נקודתי שיכלול את קומת המגורים והסלון, הפך במהרה לשיפוץ גורף כמעט של כל חלקי הבית: חדרי שינה, חדרי רחצה, סלון, מטבח. גם מרפסת וגינה חדשה, כמובן. "במקצוע שלנו אנחנו עסוקים כל היום בעיצוב ובאסתטיקה, וזאת הייתה הזדמנות יוצאת דופן לשלב בין העולם הזה לבין נתינה ועשייה למען האחר", אומרת בלבול, "ואני מאמינה שכל מי שלקח חלק בפרויקט הרגיש את זה".
מימין: המדרגות לחדרי השינה לפני (צילום: יואב שביט), ואחרי (צילום: סוזי לוינזון)
נרתמים
אחת המטרות העיקריות של השיפוץ הייתה לרתום את דיירי הבית לתהליך. לשם כך התבקש כל אחד מהם לספר על החלום שלו ולנסות לתאר איך היה רוצה שסביבת מגוריו תיראה. מכיוון שבכל חדר ישנים שלושה או ארבעה נערים, הוחלט להקדיש לכל אחד מהם פינה קטנה סמוך למיטה שלו. בלבול מתארת בהתרגשות כיצד נחשפו בפניה חלומות קטנים. היה מי שביקש לצייר את האות הסינית מ"ם המסמלת בעיניו משפחה ומשענת החסרה בחייו, נער אחר ביקש מעל מיטתו משהו שיזכיר לו את אמו. אחד הנערים ביקש תמונות של העיר ניו יורק, היא החלום הגדול והנכסף, ונער אחר אמר שהוא רוצה שמעל מיטתו יתנוסס דיוקן שלו. שכולם ידעו שהייתי כאן, הסביר. והיה גם מי שביקש מנורת לילה, כדי שיוכל לקרוא בשקט, לבד, בלי להפריע לכולם.
"הרעיון היה לתת לכל נער אלמנט עיצובי ליד מיטתו תוך שמירה על מכנה משותף בכל חדר", מסבירה בלבול. כך, ליד מיטה אחת נתלו מראות קטנות, ונער אחר, חובב כובעים, זכה למקום מיוחד לתלות את אוסף הכובעים שלו, ובאותה הזדמנות קיבל מתנה מהמעצבת: כובע מזכרת מאירוע שיגור המעבורת של אילן רמון ז"ל.
הנערים, מספרת בלבול, היו שותפים בכל תהליך הבנייה. הרסו קירות, פירקו קרמיקות וצבעו. "יכולתי להביא שיפוצניק והוא היה גומר הכל בכמה ימים, אבל היה מאוד חשוב שהם יהיו חלק מהדבר הזה. הם הדיירים, הם אלה שצריכים לשמור על הבית אחר כך, ואני חושבת שזאת הדרך להפוך אותם למעורבים ושיהיה להם אכפת ממנו", היא מסבירה. "הרגשתי שזאת פעם ראשונה שהם מתעסקים בסביבה שלהם, חושבים איך הם רוצים שהיא תיראה, מה יפה, מה מתאים וכשהם הבינו שאני לוקחת אותם למקומות שיהיה להם נחמד בהם, הם זרמו איתי".
כיצד משלבים בין צרכים פונקציונליים של מוסד לבין הרצון ליצור כאן אווירה ביתית?
"זה באמת לא פשוט, אבל בחרנו להתמודד עם זה בכל חלל בנפרד. וכך, הסלון - שכאן זה המקום שבו מתכנסים לשיחות קבוצתיות ושיחות בוקר - נראה לגמרי כמו בבית. זה אומר וילונות, תמונות, כוננית עם ספרים, שטיח, שולחן ואגרטל. הכל. מצד שני, במדרגות לחדרי השינה בקומה השנייה, איזור שיש בו אווירה מוסדית כמו בפנימייה, ציירו האומן הילל לזרוב ותלמידיו במשך כמה ימים מוטיבים מעולם הים על הקירות".
.jpg)
אריחים, משטחי שיש, ברזים חדשים ומראות הפכו את חדר הרחצה המדכא לחלל נעים ומזמין. מימין: לפני השיפוץ (צילום: יואב שביט), משמאל: אחרי השיפוץ (צילום: סוזי לוינזון)
כמו לישון בספינה
קומת המגורים כוללת ארבעה חדרי שינה, בכל אחד מהם מספר מיטות. לפני השיפוץ מצב הקומה היה בכי רע. חלונות שבורים, תאורת פלורסנט קרה, קירות דהויי צבע ומחוררים, ארונות מפורקים, שידות ישנות ומוזנחות, סלי כביסה שבורים, מיטות ברזל אפורות, מצעים ישנים ומהוהים.
קשה ליצור אווירה אינטימית ואישית המתאימה לחדר שינה בחדר שהוא ממילא לא מרווח במיוחד וישנים בו ארבעה נערים זה לצד זה. כדי להתמודד עם בעיה זו החליטו המעצבות לשמור על קו נקי ומינימליסטי שישאיר מרחב בחדר ויאפשר התנהלות נוחה ורגועה בתוכו. לשם כך הוחלט להימנע מארונות מסיביים, ובמקום זה הוצבו בכל חדר ארוניות מתכת צבועות בצבע חול, באווירת חדרון שינה בספינה. הארוניות קלות למראה ובעלות אמירה עיצובית נאה, ולכל אחת מהן מנעול לשמירה על פרטיות, מצרך חשוב במקום שכזה. ארוניות המתכת נבחרו גם בגלל עמידותן. בלבול מספרת כי משיחה עם מנהלת ההוסטל הבינה כי בעשר השנים האחרונות הוחלפו הארונות בחדרים כחמש פעמים בשל בלאי ושחיקה. כעת, היא אומרת, הן יזכו לחיים ארוכים יותר.
שידה תואמת נבחרה לכל חדר, בגוון התואם את סגנון החדר, ועל כל אחת מהן הונחה קופסת אחסון אישית ומנורת לילה תואמת. גם המיטות נצבעו בצבע שמן תואם לארונות, וכל חדר נצבע בגוון שבחרו דייריו. בלבול אומרת שלצד הרענון העיצובי, אחד הדברים שיהפכו את החדרים למזמינים באמת אלו המצעים. מה שנראה מובן מאליו בביתנו אינו כזה כשאתה מתגורר בהוסטל, ולכן המצעים הישנים והמהוהים הוחלפו בחדשים, נאים ונעימים הרבה יותר.
דלתות כל החדרים הוחלפו בחדשות, מכיוון שהדלתות הישנות היו רקובות, והמדרגות קיבלו מראה נקי ורענן. כדי להוסיף משהו מצבעי הים המעטרים את גרם המדרגות נתלו על כל דלת שעונים עגולים המזכירים צוהר, המשך רעיוני למוטיב הספינות והים.
אל חדר האמבטיה הקיים נוסף חדר רחצה חדש, וכעת עומדים לרשות הנערים שני חדרי רחצה חדשים ומעוצבים במקום המקלחון הישן ששירת אותם עד כה. בסמוך הוצבו ארוניות, מקום אחסון נוסף לכלי הרחצה, שיחד עם גופי התאורה והצוהרים על הדלתות יוצרות תחושה המזכירה חדרי מלחים בספינה.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
נישה, אוגוסט 2010
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
