כשאנחנו יוצאים לטיול עם האופניים, אנחנו עושים היכרות אינטימית עם השטח – ההרים, העמקים, היערות, השטחים הפתוחים וגם כל סלע איתן, כל עלייה קטנה וסוחטת וכל ירידה קצרה ומענגת. אנחנו שואבים פנימה הכל כחלק מן החוויה האדירה הזו הנקראת "רכיבה על אופני הרים".
כל הפרטים האלו, לפחות הגדולים שבהם, מופיעים גם במפה המתארת את השטח, והבנה טובה של המפה מאפשרת לנו הנאה מרבית מתענוגות השטח. בעידן זה של GPS על כל כידון ומאגרי הקלטות מסלולים באינטרנט, נראה כאילו שמפת הנייר הקלאסית הפכה למיותרת, אך אין כך הדבר. דווקא בשל הקלות הרבה של השימוש ב-GPS, עלינו להשקיע מאמצים בלימוד קריאת מפה ובניווט כדי שלא נתנוון ונהפוך לאנאלפבתים בשטח.
עובדים קשה יותר בגלל ה-GPS
אז למה בעצם צריך מפה כשיש GPS? נתחיל בזה שגם בשימוש ב-GPS בשטח, כשאנחנו עוקבים אחרי הקלטה שירשנו מחברים, ייתכנו טעויות קטנות שיעלו ביוקר – נגלה עצמנו בצד הלא נכון של ואדי צר ועמוק או נרד בירידה תלולה, ועד שנגלה שסטינו מן הדרך תהיה לפנינו עלייה קורעת חזרה למסלול, וכמובן שיש עוד הרבה דוגמאות.
במקרה של תקלה, עייפות, מזג אוויר גרוע ושאר מרעין בישין, אולי נרצה לקצר את המסלול. אם אין ברשותנו מפה ויכולת לקרוא אותה, אנחנו נהיה אבודים. ה-GPS, למעט להראות לנו קו ישר חזרה לכיוון המכונית, לא יעזור, וכך במקום לתכנן את המסלול האופטימלי חזרה לציוויליזציה, אנחנו עלולים למצוא עצמנו תופרים את כל הגבעות בסביבה בדרך חזרה ועובדים קשה יותר מאשר אם היינו ממשיכים במסלול.
לא אשכח גם לנגח את ה-GPS בשל היותו מכשיר חשמלי רגיש העלול לחטוף מכה ולסרב לעבוד, או שסתם ייגמרו לו הבטריות ואז שוב נהיה באמצע השטח במצב שבו מפה והיכולת לקרוא אותה חיוניים ביותר. ואחרון חביב, לא תמיד נסתפק בגרסת המסלולים שאפשר להוריד מהאינטרנט ונרצה לתכנן מסלול שיתאים לנו יותר, וגם עבור זה, הפלא ופלא, נצטרך את המפה הוותיקה והטובה.
השתכנעתם שאתם חייבים ללמוד לקרוא מפה ולנווט בשטח? לא? אז תקראו שוב את הפסקאות הקודמות עד שתשתכנעו. לפניכם מדריך קצר ובסיסי ביותר להבנת המפה. אפשר לשבת ולקרוא אותו בבית הכיסא, אבל לא תגיעו רחוק ככה, תרתי משמע. צאו, למדו ותרגלו.
.jpg)
ה-JPS עלול להוביל אותנו בדרכים קשות במיוחד
המקרא
מקרא המפה מספק לנו את המידע הדרוש להבנת הציורים המופיעים על המפה: פריטי נוף מיוחדים כגון עץ בולט, מבנה או מערה; כיסוי השטח – שטח פתוח, שטח מיוער, מטע, ובישראל גם שטחי אש, שדות מוקשים ושמורות טבע; הדרכים השונות הקיימות בשטח – מכבישים ראשיים, דרך דרכי עפר ועד שבילי הולכי רגל.
נתון חיוני נוסף במקרא הוא קנה המידה – מספר זה אומר לנו איך לתרגם את המרחקים במפה למרחקים בשטח. קנה המידה של מפות סימון השבילים בארץ הוא 1:50,000, כלומר כל סנטימטר במפה מייצג 50 אלף סנטימטרים בשטח, שזה 500 מטרים או חצי קילומטר. מפות שבילנט ומפות ניווט ספורטיבי יורדות לעתים לקנה מידה מפורט מאוד של 1:10,000, שבו כל סנטימטר במפה הוא מאה מטרים בשטח. מפות כבישים, לעומת זאת, מגיעות בקלות ל-1:400,000, ואפילו לקנה מידה של אחד למיליון שבו כל סנטימטר מייצג עשרה קילומטרים.
הטופוגרפיה
מפת כבישים לא תהיה ממש שימושית בשטח, ולכן נצטייד במפה טופוגרפית. מפה כזו חושפת בפנינו את כל סודות השטח – גבעות, ערוצי נחלים, הרים ועמקים. נווט מיומן יעיין במפה טופוגרפית ויראה בעיני רוחו תבליט תלת ממדי של השטח. איך הוא עושה את זה? כוחות על טבעיים? לא בדיוק. קווי הגובה מגלים לו הכל.
לקו גובה תכונה אחת פשוטה ושימושית להפליא – כל נקודה על קו הגובה נמצאת בדיוק באותו הגובה מעל פני הים. נדמיין לרגע שאנחנו עומדים על צלע הר ומתחילים להקיף אותו בלי לעלות ובלי לרדת. בשלב מסוים נסיים את הקפת ההר ונחזור לאותה הנקודה שבה התחלנו, כשהמסלול שהלכנו בו הוא בדיוק קו גובה אחד.
עכשיו נדמיין שההר הוא התבור בעל הכיפה העגולה והיפה. אם נהיה קרובים לראש ההר, המסלול שבו נלך יהיה קצר למדי, וכך קו הגובה שיתקבל יהיה עיגול קטן וחביב. אם נרד עשרה מטרים אנכיים במורד ההר ונקיף אותו שוב, ההקפה תהיה ארוכה יותר ונקבל עיגול גדול יותר מסביב לעיגול הראשון. כלומר - ככל שנרד במורד ההר, כך ההקפה שלו תהיה ארוכה יותר עבורנו, והעיגול המסמן את קו הגובה על המפה יהיה גדול יותר. אם נעשה את התרגיל הזה בהפרשי גבהים של עשרה מטרים אנכיים כל הדרך עד לתחתית ההר, קווי הגובה יצוירו כאוסף גדול של עיגולים האחד בתוך השני.
המרווחים בין קווי הגובה קבועים עבור כל מפה ומצוינים במקרא. במפות סימון שבילים המרווח בין קווי הגובה הוא עשרה מטרים. כדי להקל על הקריאה ועל ההבנה של המפה, חלק מקווי הגובה במרווחים גדולים יותר (בדרך כלל 50 מטרים) יהיו עבים יותר, ויצוין בהם הגובה מעל פני הים. כך אפשר לדעת גם מהו הגובה שמייצג כל קו גובה שבין הקווים העבים. ולא לשכוח – קווי הגובה מופיעים רק במפה ואינם קיימים בשטח (כבר היו אנשים שהתאכזבו לגלות שקווי הגובה אינם משורטטים על האדמה בחוץ).
כלל חשוב להבנת הטופוגרפיה הוא שככל שצפיפות קווי הגובה גדולה יותר, כך השיפוע גדול יותר. אם בצד אחד של ההר קווי הגובה צפופים ואילו בצד השני מרווחים, יהיה קל יותר לטפס על הצד השני מבחינת השיפוע.
.jpg)
הר בצורת כיפה כמעט מושלמת (המפה הוכנה בעזרת תוכנת Naviguide באדיבות המרכז למיפוי ישראל, החברה להגנת הטבע וחברת לוקיישנט)
בין הכיפה לאוכף
כמובן שבעולם האמיתי פני השטח אינם כה נקיים ועגולים. כוחות עצומים בתוככי כדור הארץ הרימו חלקים והורידו אחרים, כוחות בליה ושחיקה של מים ורוח כרסמו בפני השטח ומה שנשאר הוא בלגן גדול, אך מאורגן לא רע, שאפשר לתאר בעזרת מילון מונחים קטן.
כיפה – אזור המוגבה מכל סביבתו. זו יכולה להיות כיפה קטנה המוגבהת מסביבתה הקרובה ביותר בלבד, וזה יכול להיות הר שלם כדוגמת התבור. במפה הטופוגרפית אפשר לזהות כיפה על ידי כמה קווי גובה מעגליים האחד בתוך השני (לעתים אפילו קו אחד בלבד, ובמקרה של כיפה סמויה אפילו זה לא).
שלוחה – ברוב המקרים להרים אין צורה עגולה ויפה, ויש כיפה שממנה ההר "ממשיך" לכיוון אחד או יותר. הגובה אמנם נמוך מן הכיפה, ובאופן כללי הוא הולך ויורד ככל שמתרחקים מן הכיפה, אך גבוה יותר מסביבתו הקרובה - זוהי שלוחה. על המפה נזהה את השלוחה כשנראה קווי גובה מרווחים יחסית המתרחקים מן הכיפה, ולצדם קווי גובה צפופים יותר הנראים כאילו הם חוזרים אחורה לכיוון ראש ההר.
ערוץ – מי הגשמים, הנופלים על ההר, חורצים לעצמם נתיב היורד מן ההר. בשל החריצה הנתיב חותך בתוך ההר, ולכן הוא נמוך ומסביבו קרקע גבוהה יותר. ערוצי הנחלים (גם האכזבים) מסומנים בדרך כלל על ידי קו כחול שלם או מקווקו במפה, אך אפשר לזהות אותם גם לפי קטע קעור בקווי הגובה, שבו הם חוזרים לאחור ויוצרים צורת V. אפשר לזהות את כיוון הזרימה והירידה בערוץ הנחל בקלות על ידי מציאת מפגשי ערוצים, שתמיד מתחברים וממשיכים יחד כלפי מטה. הערוץ אינו מתפצל בדרכו מטה.
עמק – אזור נמוך המוקף בהרים. לעתים קווי הגובה דומים מעט להר (אף על פי שהם הפוכים בסדר הגובה), אך לעמק בדרך כלל יהיה מוצא כלשהו וכיוון זרימת הערוצים הוא אליו ולא ממנו.
אוכף – רכס הרים מכיל לרוב כמה כיפות. לאזור הנמוך יותר על קו הרכס שבין שתי כיפות, קוראים אוכף, על שם צורתו המזכירה אוכף של סוס. כשנרצה לחצות קו רכס נעשה זאת לרוב דרך האוכף מפני שהוא הכי נמוך ונצטרך לטפס הכי מעט.
.jpg)
רוחות השמים וקואורדינאטות
כשאנחנו מעיינים במפה ומשווים אותה לשטח, יש חשיבות עליונה לכיווניות, ואם נחזיק את המפה הפוך לעומת השטח בלי להיות מודעים לכך, לא נמצא את הידיים ואת הרגליים. החלק העליון של המפה הוא ברוב המקרים כיוון צפון, צד ימין במפה זה מזרח, צד שמאל - מערב והחלק התחתון במפה הוא דרום. עם זאת רצוי למצוא את שושנת הרוחות המצוירת על המפה ולוודא את כיוון הצפון.
בשטח אפשר למצוא את כיוון הצפון בקלות באמצעות מצפן, המורה תמיד על הצפון, ואם אין מצפן בנמצא אפשר לקבל כיוון כללי לא רע בעזרת השמש – הזורחת במזרח, עוברת בדרום ושוקעת במערב. לפי השעה ביממה נוכל לדעת באיזה כיוון כללי אמורה להימצא השמש ומכך להסיק על כיוון הצפון.
כדי לאפשר זיהוי מדויק של כל נקודה בעולם, הוא חולק על ידי רשת של קווי אורך ושל קווי רוחב, הנראים במפה כרשת של ריבועים. אם נעקוב אחרי הקווים המרכיבים את הריבוע אל קצוות המפה, נגלה מספרים. מספרים אלו הם הקואורדינאטות של הריבוע ובעזרתם אפשר להביע את מיקומו – אם הקו ממשיך ימינה לקואורדינאטה 123 ולמעלה לקואורדינאטה 567, הרי שהקואורדינאטות שלו הן 123 צפון על 567 מערב, או בקיצור 123567.
כדי להגיע לדיוק גבוה יותר נהוג לכתוב קואורדינאטות כמספר בן שמונה או עשר ספרות – ארבע-חמש ספרות המייצגות את קו הרוחב וארבע-חמש המייצגות את קו האורך. את הקואורדינאטות האלו מוצאים על ידי חלוקה דמיונית של הריבוע במפה לעשר או למאה שנתות לאורך ולרוחב.
.jpg)
המפה בבית ובשטח
בהכנה לטיול נשתמש במפה כדי לתכנן נכון ולהבין את השטח. המפה תעזור לנו לבחור במסלול עם האורך הנכון ועם השיפועים הנכונים (רוב הרוכבים מעדיפים שיפועים מתונים, אבל יש גם אחרים). היא גם תאפשר לנו לבחור מסלול עם צל או דווקא בשטח שאינו מיוער עם חשיפה טובה לנוף, ותאפשר לנו לבחור מסלול העובר במקומות המעניינים אותנו ביותר. בשטח תפקידה של המפה הוא בעיקר לעזור לנו לנווט ולהגיע אל המקומות שאליהם תכננו להגיע, אך גם לאפשר לנו לאלתר בדרך תוספות או קיצורים ככל שאנחנו מעוניינים.
כדי להגיע ליכולת טובה בתחומים האלו, הן של השימוש במפה לתכנון והן לצורך ניווט בשטח, יש צורך בתרגול, כמובן. בפעם הבאה שתצאו לשטח, גם אם זה עם חבר אחר שמוביל או בהובלת GPS או אפילו בטיול משפחתי רגלי, קחו אתכם מפה ותרגלו את קריאתה – עיינו בה והשוו אותה לשטח סביבכם. מצאו את ההרים, הכיפות, האוכפים, ערוצי הנחלים והעמקים המופיעים במפה בשטח, וזהו את האלמנטים שתמצאו בשטח במפה.
בישראל קיימת ליגת ניווט באופני הרים, כמו גם ניווטים רגליים המתקיימים מדי סוף שבוע, הנותנים אפשרות מצוינת ללימוד ולתרגול ניווט וקריאת מפה כמעט בתנאי מעבדה. בכל תחרות כזו יש מסלולים תחרותיים מאתגרים, שאפשר כמובן לרכוב בהם גם בשביל הכיף ללא מטרות תחרותיות, וגם מסלולים עממיים המתאימים לבוקר טיול כיפי עם כל המשפחה. לפרטים על אירועי הניווט הקרובים באתר האיגוד לספורט הניווט.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
Mountain Bike Action, אוגוסט 2010
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
