מערכה ראשונה - המפגש
OH MY GOD, חשבתי לעצמי והתקרבתי אל האופניים הלבנים והמהממים האלו שעמדו לנגד עיניי. חברת מרידה התקדמה הרבה בשנים האחרונות, והפכה מחברה המציעה בעיקר תמורה נהדרת למחיר לכזו שגם מייצרת אופניים העומדים בקנה אחד עם אופניים של הטובות והמוכרות שבחברות. לאחר שבשנה שעברה קיבלתי לידיי את ה"טרנס מישן" ונהניתי איתם בטירוף, הגעתי למבחן הנוכחי מלא ציפיות. אך שום דבר לא הכין אותי למראה המדהים של ה-ONE TWENTY במפגש פנים אל גלגלים.
שלדת האלומיניום בעלת מתלה ציר יחיד (ארבע זרועות עם ציר על תומכות האוכף) ובנויה בשיטת ההידרופורמינג (עיצוב בלחץ שמן). היא פשוט נראית מעולה, מגומרת לעילא ולעילא ומלאה במקומות הנכונים. הצינור התחתון שמנמן במיוחד, והכל בנוי בצורה רבועה או אובלית. צינור הראש מרשים בצורתו המיוחדת ובעל קימורים כשל חמוקיים נשיים, אך מאכזב לראות שהאופניים לא אימצו את מה שהפך כבר לכמעט סטנדרט - צינור ראש בקוטר אינץ' ושמינית בחלקו העליון, ההופך לאינץ' וחצי בחלקו התחתון.
עוד אלמנט הדופק נפקדות הוא ציר 15 מילימטרים, שאנחנו כה אוהבים באופני שבילים מהדור החדש. מצד שני, מרידה מגדירה את ה- ONE TWENTY כאופני מרתון, ועל כן נסלח לה על ההתפלקות הקטנה. ניסיוני מלמד שההבדל בקשיחות החלק הקדמי מורגש עד מאוד בין השיטה הישנה לשיטה החדשה.
עוד חלק הקופץ לעין כבר במבט ראשון הוא חוליית הנדנדה הלבנה, הנראית בנויה בדומה לחוליית ה-EVO של חברת טרק. מבט בוחן ומעמיק יותר מגלה, כי לא כמו ה-EVO המפורסמת, חוליית הנדנדה של מרידה עשויה משני חלקים המהודקים להם במרכז בעזרת בורג. האם עובדה זו תשפיע על קשיחות החלק האחורי? תשובות בהמשך. על בלימת הזעזועים מופקדים בולם אוויר קדמי של פוקס מסדרת ה-F עם שליטה בשיכוך ההחזרה ועם נעילה (RL), ובולם אחורי של פוקס מדגם RP2 עם מצב פלטפורמה יציבה ועם מצב פתוח לגמרי.
נעבור לחלקים. האופניים מאובזרים כמעט לגמרי ברמת שימאנו XT, מלבד הבלמים הגרמניים של מאגורה מדגם לואיז ושרשרת ברמת SLX - וזה נהדר. הגלגלים מורכבים מצירים של שימאנו ברמת XT וחישוקי X430 של חברת DT. הצמיגים הם של שוולבה מדגם רוקט רון ונראים מהירים למדי, ואת החבילה סוגרים חלקי שליטה של חברת FSA וגריפים ננעלים לבנים/שקופים של מרידה. פרט אחרון הוא דוושות שימאנו 520 בצבע לבן.
.jpg)
שלדת האלומיניום בעלת מתלה ציר יחיד ובנויה בשיטת ההידרופורמינג
מערכה שנייה - התוודעות ראשונית
"האופניים האלו ארוכים בטירוף", אמרתי לעצמי שנייה לאחר שהתיישבתי עליהם לראשונה. בזמן האחרון בחנתי אופני שבילים על ימין ועל שמאל, ולא זכרתי איך מרגישים על אופני "מרתון" קלאסיים (אם יש בכלל דבר כזה). מבט קצר בדף הנתונים מגלה צינור עליון באורך 59 סנטימטרים, לא יוצא דופן, אך השילוב עם כידון רחב (660 מילימטרים) ועם מוט כידון ארוך מהמקובל בימינו (105 מילימטרים) יוצר תחושה של אופני קרוס קנטרי סמי תחרותיים.
מכיוון שמרידה מתייחסת אל ה- ONE TWENTYכאופני מרתון, כיילתי אותם לשקיעת בולמים ראשונית של כ-25 אחוזים, ויצאתי לדרך. רכיבה ראשונה בשבילים רחבים ומהירים, כרמל סטייל.
האופניים מעט כבדים ביציאה מן המקום ובעליות אטיות, עניין המגובה על ידי המשקל המדוד שלהם, 13.4 קילוגרמים, שאינו קל במיוחד לאור חבילת החלקים המעולה. היכן מתחבא המשקל? מעניין מאוד. אופניים מקבילים אליהם מבחינת החלקים והייעוד שוקלים לרוב כחצי קילוגרם פחות. מצד שני, הם גם עולים 4,000 שקלים יותר. לאחר שצוברים מהירות האופניים נכנסים ל-ZONE שלהם, ומשמרים אותו בצורה טובה. הם מעודדים העברת הילוך לפלטה הגדולה ודחיפת הילוכים למהירות גבוהה.
שנים של ניסיון הרגילו אותי לרכות החמאתית של בולמי פוקס על כל סוגיהם. הבולם האחורי של ה- ONE TWENTYאינו מאכזב, אך במהלך כל תקופת המבחן הייתה הרגשה של חספוס מובנה כשהבולם הקדמי נכנס אל תוך מהלכו. ייתכן כי מדובר בבעיה נקודתית באופניים הספציפיים שלנו, אך הדבר מעיב על התנהגות האופניים, והבולם הקדמי אינו עומד ברמה אחת עם הבולם האחורי - עובדה הגורמת לחוסר איזון בהתנהגות. על שבילים רחבים ומהירים, זרועי אבנים קטנות ובינוניות, חוסר האיזון מרים ראשו, כשהחלק הקדמי מקפצץ והחלק האחורי סופג - מעצבן. בשבילים האלו האופניים אמורים לזרוח, לא? אלו אופני מרתון, אחרי הכל.
לבולם האחורי שני מצבים - פתוח לגמרי או פלטפורמה יציבה. כשרוכבים במצב הפתוח מגלה המתלה האחורי סימני נדנוד מוגזמים מעט (לדעתי, פועל יוצא של תומכות המושב הארוכות יחסית, היוצרות מנוף גדול על הבולם האחורי), עניין שנפתר בעת המעבר למצב הפלטפורמה. רק שאז הבולם לא מגיב כל כך למכות הקטנות של השביל. לאחוז במקל בשני קצותיו? לא במקרה הזה.
.jpg)
בלמי המאגורה מספקים איכות בלימה גבוהה, אך מרגישים מעט זולים במגע
מערכה שלישית - עמוק אל תוך היער
כניסה אל עומק השטח, בסינגלים זורמים ומהירים, מגלה אופניים שכיף להתנהל עמם. היציבות הכיוונית שלהם גבוהה (האורך, במקרה הזה, עוזר מאוד), ונהדרים בשבילים זורמים ובפניות מהירות וארוכות, אה-לה בן שמן. מפגש עם גינות סלעים חושף, שוב, את חספוסו של הבולם הקדמי (תקלה ספציפית אולי?) מול רכותו של הבולם האחורי. כאן גם מורגשת הליניאריות של המתלה האחורי, כשהמנוף הגדול של תומכות מוט האוכף הארוכות לוחץ את הבולם האחורי ממש עד סוף מהלכו. צריך דרופ או סלע עצבני כדי לגרום לזה לקרות, כך שהרוב המוחלט של הרוכבים לא יפגוש את קצה המהלך של הבולם האחורי, אך אני כאן כדי לדווח.
צמיגי הרוקט רון של שוולבה מהירים למדי ואוחזים היטב כל עוד לא מדובר בדרדרת קיצית, ובמהירויות בינוניות הם מגיבים היטב לשינויי כיוון ולבלימות מאוחרות וחזקות. הבלמים, אגב, חזקים מאוד, עובדים היטב ובעלי מודולציה (רגישות לשינויי לחיצה) נהדרת, אך הקפיציות המוגזמת של ידיות המאגורה וההרגשה הפלסטית בעת הלחיצה מורידים מעט מהציון הכולל של הבלמים. הם עובדים היטב, אך מרגישים זולים.
|
|
מפרט טכני |
|
|
יבואן: רוזן ומינץ
ארץ ייצור: טייוואן
מחיר: 11,999 שקלים (10,560 שקלים לחברי מועדון רוזן ומינץ) משקל: 13.4 קילוגרמים עם דוושות גודל שלדת מבחן: מדיום (18") גובה ציר מרכזי: חסר נתון אורך תומכות שרשרת: 43.5 ס"מ
אורך צינור עליון: 59.0 ס"מ
זווית ראש: 70.5 מעלות
זווית מוט אוכף: 73.5 מעלות גלגלים: 110 סנטימטרים
מהלך בולם קדמי: 120 מילימטרים מהלך בולם אחורי: חמישה אינצ'ים (127 מילימטרים)
עשוי מ: אלומיניום
מזלג: פוקס FRL 120
בולם אחורי: פוקס RP2
חישוקים: DT SWISS X430
צמיגים: שוולבה רוקט רון
צירי גלגל: שימאנו XT
מעצורים: מאגורה לואיז ידיות מעצור: מאגורה לואיז
זרועות הינע: שימאנו XT
ידיות הילוכים: שימאנו XT
מעביר קדמי: שימאנו XT
מעביר אחורי: שימאנו XT
קסטה: שימאנו SLX
דוושות: שימאנו 520 |
|
כניסה במהירות גבוהה לסינגלים אגרסיביים יותר או כאלו בעלי שינויי כיוון תכופים וחזקים, מגלה פלטפורמה שאינה נענית בשמחה, גמישה מעט ואינה מרגישה בבית. ההרגשה היא של אופניים גבוהים מעט שאינם נטועים בקו הנבחר, והצמיגים מאבדים אחיזה כשמפתיעים אותם אל תוך סיבוב מהיר במיוחד. בסינגלים האלו עומד ממד האורך של האופניים לרועץ, כשהרוכב מתקשה להעביר משקל לאחור לפני ירידת מכשולים גבוהים במיוחד ובכלל.
מערכה רביעית - בשבחי פעמון ההתפלגות
המרידה ONE TWENTY הם, ללא ספק, חבילה מטורפת מבחינת תמורה למחיר. הם נראים מעולה, מאובזרים למשעי ומורכבים מחלקים שנראה כי נבחרו בקפידה. כבוחן אופניים יצאתי מן המבחן מעט מאוכזב. אולי פיתחתי ציפיות גבוהות מדי לאחר היכרות עם הטרנס מישן, אולי היה זה המראה המשובב שהבטיח גדולות ונצורות, ואולי זו אותה חבילת חלקים שנהוג לפגוש באופניים היקרים ב-30 אחוזים.
יהיה אשר יהיה, את המבחן הם עברו בציון בינוני יחסית. אולם, במבט בוגר ואחראי על האופניים ועל תפקידי כבוחן אופניים, אני יודע שפעמון ההתפלגות מבטיח שרוב הרוכבים ייהנו מהאופניים האלו עד מאוד. הרי לא כולם מנסים להיכנס לסיבוב תוך החלקת זנב ולדלג באוויר מעל גינות סלעים מורכבות. כשאני דוחף את האופניים לגבולות המעטפת שלהם, הם מתבלבלים ומרגישים לא בבית, אך גבולות המעטפת שלי הם מחוץ למרכז הפעמון.
רוכבים המחפשים אופניים העושים הכל בצורה טובה, נעימים לרכיבות ארוכות ונותנים ביטחון בסינגלים זורמים, ורוצים להשיג את המרב מבחינת תמורה למחיר- מצאתם את האופניים שלכם.
אחרית דבר
ייתכן שזה רק אני, אבל יש לי הרגשה שחברות האופניים אינן מבינות מהם אופני מרתון במאה ה-21. הרי יש לנו זוגות אופני קרוס קנטרי בעלי שיכוך מלא קלילים ומתנהגים למופת (ג'יאנט, אנת'ם, טרק טופ פיול ועוד), ויש לנו אופני שבילים המשרים ביטחון בסינגלים ועוזרים לנו למתוח את גבולות היכולת שלנו ונעים לדווש עמם לאורך זמן (GT סנסור קופצים לי לראש).
אולי הגיע הזמן לנטוש לחלוטין את קטגוריית ה"מרתון"? אופני ה"מרתון" שבחנתי לאחרונה נפלו בול באמצע - לא בשר, לא חלב. לא התנהגו כמו אופני שבילים, ולא דיוושו כמו אופני קרוס קנטרי. הם היו בינוניים, ועברו את המבחן בציון טוב. כך גם המרידה ONE TWENTY מסיימים אצלי את המבחן - אופניים טובים שלא החליטו מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים.
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
Mountain Bike Action, אוגוסט 2010
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: