Custom Search
סקר ifeel

איזו ביצה אתם הכי אוהבים בארוחת הבוקר שלכם?






הצבע

לא מגיעים לשום מקום אבל משפרים ביצועים

לא רק סיבובי פדלים בדקה

מעולם לא דיוושתי בשיעור ספינינג. הרעיון של לדווש בלי לזוז לשום מקום נראה לי משעמם. אבל קיבלתי הזמנה להצטרף לשיעור RPM, אז הלכתי

כתב, צילם והזיע: זיו שוורץ
19/08/2010




עדיין לא ברור לי למה נעניתי בחיוב. כשחן מיכאל, מאמנת כושר ומדריכת ספינינג בשיטת RPM מבית LES MILLS, הזמינה אותי לרכיבת ניסיון עם קבוצת אימון באחד מערבי השבוע, הנהנתי כן בנימוס, ולמען האמת לא נשמעתי נלהב. לשפן שטח שכמוני, כל עניין הדיווש במקום מתלווה לרוב בדמיון לנשים בבגדי ספורט הדוקים המזיעות לרוב לצלילי יורו-פופ קולני.

לא רציתי לעשות בושות, ולכן ביטלתי את רכיבת הבוקר, לבשתי את מיטב מחלצות הקרוס קנטרי שלי וכיתתי רגליי לאחד ממכוני הכושר של רשת GO ACTIVE שבו התקיים המפגש.
הגעתי אל כיתת אימון עמוסה באופני ספינינג של חברת LEMOND, צהובים ועטורי הילת טור דה פראנס (אך סטאטיים ואינם נוסעים לשום מקום). מבין הגברים המיוזעים שהגיעו לשיעור (כי חם בחוץ) נתקלתי גם במעט אמהות, שנראה שהשאירו את הילדים וברחו מהרעש לסוג אחר של רעש. אהה, נתקלתי גם בנערה צעירה אחת או שתיים. לא בדיוק המחזה שציפיתי לו.

הוצאתי אוויר, אפשרתי לכרס לצנוח ונתתי לאיתי גולדפרב, מאמן נוסף בשיטת RPM ובן זוגה של חן לאימון, להנחות אותי לעבר האופניים. בדרך הוא מלמל כמה משפטים על ההבדלים בין השיעור שלפנינו לבין שיעור ספינינג רגיל. בינינו, המלל עבר לי באוזן אחת ויצא בשנייה, וכל מה שרציתי הוא לסיים את הסיוט הקלסטרופובי הזה של דיווש בחדר סגור ולצאת אל האוויר הפתוח.

יאללה, מתחילים ולא זזים לשום מקום

האימון התחיל לצללי בום טראח דה ביט, או משהו דומה, וחמש הדקות הראשונות הוקדשו בעיקר למציאת תנוחת רכיבה נכונה ולחימום הרגליים. השיעור היה אימון אינטרוולים הנתמך בכוריאוגרפיה מתוכננת מראש, וכלל דימוי רכיבה לאורך של 50 דקות ולמרחק של בין 20 קילומטרים (אני) ל-40 קילומטרים (לאנס אמסטרונג). הרכיבה חולקה לתשעה שירים, שבעה מתוכם במאמץ פיזי משתנה.

קיוויתי למעט AC-DC ולד זפלין, אבל השירים קבועים מראש וחלק מתוכנית LES MILLES העולמית, ולכן הם אחידים בכל מרכזי האימון של השיטה ברחבי העולם. את ההתנגדות המכנית של האופניים קובע כל רוכב לעצמו, ואני, ככל ישראלי ממוצע עם שערות על החזה, עליתי להתנגדות גבוהה - כי הרי אני רוכב אופניים מנוסה.


תשכחו מבחורות בבגדי ספורט הדוקים

חלקים

האימון התחלק לשלושה חלקים. את החלק הראשון הזכרתי, והוא כלל חימום גוף ומשהו שהחבר'ה קוראים לו "המוכנות השרירית לרכיבה". מדובר בחלק שבו הדופק נע לו בין 60 אחוזים ל-90 אחוזים מהיכולת והוא נפרש על פני שלושה שירים. בשיר השלישי הטיפות זרמו מהמצח ומהבנדנה בקצב של מים הזורמים מתוך מכשיר תמי 4, והרגשתי מוכן "לסגור את הבסטה" ולחזור הביתה. הפסקתי לשמוע באוזניים את הצלילים הגבוהים של המוזיקה המלווה ושמעתי רק את הבאסים, או אולי היו אלו פעימות הלב שלי?

החלק השני דימה רכיבה בתנאים משתנים וכלל בתוכו קטע של רכיבה אנאירובית, והרגשתי שאני יורק את החדר השמאלי של הלב ומתעלף. החלק כלל גם פסגה שנייה, ועל אף שלא זזתי עם האופניים לשום מקום הרגשתי כמו בעלייה למבוא חמה ביום חם עם אופניים עמוסים בעופרת. החלק השלישי והאחרון כלל משהו המכונה "שני מרכיבי כושר", מהירות עצבית ועצימות אימון מרבית.

בשלב זה קלטתי תחנות טלוויזיה ורדיו בדמיוני, ובעיקר חשבתי על פרסומות למשקאות קרים ועל חופשות נופש באיים הקריביים, זאת בשעה שהייתי צמוד לקרקע בשלשלאות ברזל ולא הייתי מסוגל להתקדם לשום לכיוון.

סוף דבר

האימון הסתיים בחלק השלישי, שהיה אמור להיות רכיבה נוחה, כלומר עם הלשון בחוץ, לסילוק חומצת חלב ולהורדת הדופק, לשמירה על טווחי התנועה (אבל שוב לא זזנו לשום מקום) ולגמישות (חן, תסתכלי, אני מגיע עם היד אל האף).

ועכשיו למעט רצינות. אין ספק ששיעור ספינינג בשיטת ה-RPM אינו תחליף לרכיבה באוויר הפתוח. אך כאימון משלים לרכיבות כושר קצרות ולאימוני אינטרוולים, במיוחד לרוכבים "קצרים בזמן", הוא כלי יעיל לשיפור הישגים, לחיזוק השרירים ולפיתוח הכושר. הירידה במשקל היא ערך מוסף של כל העניין, וכך גם ה"רכיבה במקום", והחברותה (לא שנשאר לי אוויר באימון להחליף מילה עם העמיתים) עדיפה על פני שעמום אמיתי של טריינר ביתי ומספקת סוג של מוטיבציה קבוצתית.

אם אתם מפחדים להיכנס לשיעור לדוגמה, סלקו את הפחד. הקושי תלוי בכם ובמידת ההתנגדות המכנית שמולה תתמודדו, התלויה בכם. זאת לא רכיבת שטח, אבל בימי הקיץ החמים של חודש אוגוסט, הבא עלינו לטובה, מדובר בחלופה מעניינת.

דרך אגב, RPM הם ראשי תיבות של המונח המעניין RIDING POWERFUL MUSIC, השם שפיליפ מיילס הניו זילנדי, ממציא השיטה, הצמיד לאימון. אני הייתי מכנה זאת RPM מלשון ראבאק פה מזיעים. תשכחו מבחורות בבגדי ספורט הדוקים. למי נשאר כוח בכלל לדבר אחרי השיעור. גררתי עצמי למכונית, נהגתי בזהירות לביתי והלכתי לישון, כמו תינוק.


הכתבה המלאה התפרסמה במגזין Mountain Bike Action, יולי 2010


גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:

למועדפים שלח לחבר הדפס

תגובות