השנה היא שנת 1985, ושם הסרט הוא שרלוק הולמס הצעיר, נקודת המבט המתוקה מרירה של הוליווד על שנותיו המוקדמות של הבלש המפורסם ביותר בעולם. הסרט מופק על ידי סטיבן שפילברג, ועוקב אחרי הולמס, וגם, כמובן, ווטסון צעיר, בשעה שהם חושפים סדרה של רציחות, בסביבות הפנימייה שלהם בלונדון. גברים מקומיים מתים כשהם רואים הזיות מזעזעות, ביניהם כומר, שמדמיין אביר מזכוכית צבעונית שקופץ, בעודו אוחז בחרב, מחלון הכנסייה. כשקפצה הדמות הזוהרת לתוך הכנסייה, הוליווד התקדמה בעצמה בקפיצה אדירה לתוך עידן המחשב.
האפקטים המיוחדים עוצבו בחברת Industrial Light & Magic, להלן ILM, ומומנו על ידי ידידו הוותיק של סטיבן שפילברג, ג'ורג' לוקאס. אביר הזכוכית הצבעונית סימן את הפעם הראשונה שסרט קופתי גדול השתמש באפקטים ממוחשבים כדי לייצג משהו שהוא לא סתם אפקטים ממוחשבים. בסרטים מוקדמים יותר, כגון הנוסע השמיני ומסע בין כוכבים 2: זעמו של חאן, אפקטים דיגיטליים מופיעים רק על מסכי מחשב. בסרט טרון, הסרט הקלאסי מ-1982 על מתכנת שמוצא את עצמו בתוך המחשב שלו, האפקטים מדמים את הגרפיקה של משחקי הוידאו משנות ה-80'.
הקטע הקצר בן 30 השניות סימן את העתיד. ב-20 השנים שעברו מאז הסרט, טכנולוגיה דיגיטלית המציאה מחדש את תהליך עשיית הסרטים כמה וכמה פעמים. אם ראיתם את קינג קונג שהעניק לג'ו לטרי, שהיה אמן אפקטים בILM- ועכשיו מנהל את WETA Digital, שאחראית על האפקטים בסרט קינג קונג משנת 2005, את האוסקר השלישי שלו, אתם יודעים עד כמה רחוק הגיעו הסרטים הקופתיים של הוליווד תודות לאפקטים דיגיטליים.
אפקט בראשית
הסרט מסע בין כוכבים 2 מפורסם באפקט הבראשית שלו. בסרט הזה, שגם עוצב על ידי חברת ILM, שלוש שנים לפני אביר הזכוכית הצבעונית, היה הקטע הראשון בסרט שנוצר באמצעות אפקטים דיגיטליים. באמצע הסרט, קירק, ספוק, ודר' מקוי, צופים בהדמיית מחשב של מכשיר ה"יוצר חיים מחוסר חיים". המכשיר דמוי הטיל מתפוצץ על ירח ריק, וחיים חדשים מתפשטים כמו אש על פני השטח.
עשיית סרטים מונפשי מחשב התפוצצה באופן דומה מהעבודה שהתחילה ב-ILM. נכון, היו עוד חלוצים דיגיטליים, ביניהם ריצ'רד טיילור ו-Information International (החברה שמאחורי הסרט טרון), וגם PDI שהייתה חשובה בהרבה סרטי CGI מצויירים. אבל אם מסתכלים על יוצרי האפקטים הגדולים ביותר בתעשייה, ועל הכלים בהם משתמשים יוצרי סרטים בכל העולם, אפשר לראות שמקור הרבה מהם הוא ב-Industrial Light & Magic.
העומדים בראש החברות WETA Digital (ג'ולרטי) ו-Digital Domain (סקוט רוס), חברות האפקטים שעבדו על טרילוגיית שר הטבעות יצאו מ-ILM. פיקסר, הסטודיו שיצר את צעצוע של סיפור (הסרט השלם הראשון בטכנולוגיית CGI), היא ענף של ILM. הצליל הדיגיטלי נולד שם, וגם העריכה הדיגיטלית. כלי EditDroid של ILM, עורך הסרטים הראשון, נמכר בסופו של דבר ל-Avid, שמספקת תוכנות עריכה ליותר מ-85% מהאולפנים הגדולים.
עבודה על הסרט
היום ממשיכה חברת ILM להוביל את המהפך. ביצירת שלושת הקדימונים לסרטי מלחמת הכוכבים, השתמשו לוקאס והחברה שלו בטכנולוגיה דיגיטלית בכל צעד, מהרעיון ועד למוצר המוגמר. בעבר, כלים דיגיטליים היו בשימוש בעיקר לקראת סוף התהליך, בעריכה ובהוספת האפקטים.
סיפור דיגיטלי בתמונות
מאז שסלל החלוץ וולט דיסני את הדרך לתעשיה בתחילת שנות ה-30', תכננו יוצרי סרטים את הסרטים שלהם באמצעות "סטורי בורד" - לוחות עבודה עליהם תוארו תמונות מרכזיות מתוך הסצינות. הם יצרו שרטוטים מפורטים של כל זווית מצלמה, מהסצנה הראשונה לאחרונה. בהרבה מהמקרים, השתמשו בשרטוטים האלו על מנת ליצור סרטים קצרים ולא מהוקצעים שמראים איך צילומים שונים ישתלבו יחד.
באימת הפנטום מחשבו לוקאס ו-ILM את שלב התכנון. הם השתמשו בתוכנת מחשב כדי לבנות תיאור תלת מימדי מלא ואיכותי של כל סצנה. להמחשה החזותית המקדימה הם קוראים previsualization. "כשמשתמשים בסטורי בורד אי אפשר לגלם במדוייק את המימד, הגודל והפרספקטיבה של הדברים", מסביר דניאל גרגויר, שהריץ את ההמחשה החזותית גם במתקפת המשובטים וגם בנקמת הסית'. "המחשה חזותית מקדימה לוקחת את העבודה שלב אחד רחוק יותר, ומראה לכם כל מה שקורה בעולם האמיתי".
כשעבד גרגויר על נקמת הסית', הזמין ג'ורג' לוקאס ידיד ותיק לעזור - סטיבן שפילברג, שכל כך התלהב מהתהליך, עד שהוא שכר את גרגויר להנפיש את סרטו הבא - מלחמת העולמות. גרגויר וצוותו עבדו במשך שבועות לפני תחילת הצילומים, אבל גם על אתר הצילום, המשיך שפילברג לבקש עוד תכניות, כשצצו לו רעיונות חדשים. "פשוט היה לי מחשב נייד, כמה כונני FireWire, וכמה סוללות נוספות, והייתי בטווח קריאה של סטיבן לאורך כל ההפקה". ממשיך גרגויר. "הוא היה בא ומתאר צילום מסויים, ואני הייתי מפיק אותו בתוך כמה שעות".
לרוברט רודריגז יש חברת הפקות אפקטים ביתית, Troublemaker Studios, שמסוגלת ליצור עד שש הנפשות תלת מימדיות מפורטות ביום, וזאת רק עם שלושה אמנים עיקריים, וצוות מחשוב שמונה שני אנשים. הקווים בין ההמחשה החזותית המקדימה והצילומים הסופיים מיטשטשים בחברה הזו, מכיוון שכולם נבנים על אותם מחשבים (מחשבי Opteron AMD עם ליבה כפולה), ומשתמשים באותה תוכנת Softimage XSI. לדברי כריס אוליביה, "הטכנולוגיה הקיימת מאפשרת לנו לעשות דברים הרבה יותר מהר, והעבודה נראית יותר ויותר כמו המוצר המוגמר".
חדר הבקרה
מות סרט הצילום?
הקפיצה הגדולה ביותר באה במתקפת המשובטים, הסרט הגדול הראשון שהוסרט במסרטה דיגיטלית עם אבחנה גבוהה: מסרטת Sony HDW-F900. סרט הצילום המסורתי, ה"פילם", החומר ששימש לעשיית סרטים במשך יותר מ-100 שנים, לא היה כלל חלק בתהליך.
אבחנה גבוהה או HD מספקת תמונה דומה מאוד לתמונה שמקבלים עם פילם של 35 מ"מ, ומורידה חלק גדול מהטרחה תוך כדי. "אפשר לעבוד בצורה הרבה יותר יעילה", אומר קליף פלאמר, מנכ"ל ILM. "במקום לחכות לעיתוני הבוקר כדי לראות איך משהו יראה בסרט, אפשר לראות מיידית את התמונה הסופית, בשעה שמצלמים אותה. זה גדול. אפשר לחסוך כל כך הרבה כסף לבמאי על ידי זה שרואים ופותרים בעיות מיידית על הסט".
להתראות Moviola
בהתחשב בשכיחות של טכנולוגיה ממוחשבת במהלך תהליך יצירת הסרטים, די מדהים שרוב הסרטים ההוליוודיים עדיין מוסרטים על פילם. הבעיה היא שמסרטות HD לא יכולות לתפוס את אותו טווח האור שמסרטות רגילות יכולות, ויוצרי הסרטים מתלוננים לעיתים קרובות שהתמונה המתקבלת במצלמת HD היא נקייה מדי, לא מתפשרת. "פילם הוא עדיין האפשרות המועדפת לצילום", אומר ג'ו לטרי. "מסרטות HD מתקרבות למה שאפשר לעשות עם סרטי פילם, אבל לפילם יש מכלול צבעים יותר רחב, וטווח דינמי רחב יותר. אפשר להשיג ניגודיות בסרט, בצורה שקשה מאוד להשיג במסרטה דיגיטלית עם אבחנה גבוהה ו-24 תמונות לשנייה".
בשנת 1993, עם קצת עזרה מחברת ILM, השיקה חברת Avid את התוכנה Film Composer, עורך הסרטים הדיגיטלי הראשון המסוגל לעבוד עם חומר שהוסרט בקצב של 24 תמונות לשנייה - התקן של תעשיית הסרטים. באותה השנה אבודים ביונקרס הפך לסרט ההוליוודי הראשון שנערך בצורה דיגיטלית, ובשלוש שנים הבאות כמעט ולא נשארו כאלו שערכו סרטים במכונות אנלוגיות מגושמות כגון ה-Moviola. היום ישנו רק במאי אחד שעדיין משתמש בה: סטיבן שפילברג אולי אימץ את הההמחשה החזותית המקדימה שמספק העולם הדיגיטלי, אבל כשהוא יושב לעבוד עם העורך מייקל קאן, הוא מעדיף את מגע הצלולויד.
במובן הזה שפילברג סתם עובד קשה מדי. המעבר מה-Moviola לעורך דיגיטלי הוא כמו המעבר ממכונת כתיבה למעבד תמלילים. "כבר בחיתוך הראשון אפשר לעבוד פי 10 יותר מהר, ולעשות עבודה הרבה יותר יסודית", אומר העורך הוותיק רוב רייטנו, שערך סרטים כגון נדודי שינה בסיאטל ובילי בת'גייט. "כשעושים שינויים אפשר לעבוד פי 20 יותר מהר. כלומר, אפשר להספיק ביום אחד עבודה של חודש". קאן משתמש בעריכה דיגיטלית כשהוא עובד עם כל במאי שהוא לא שפילברג.
במקור, התוכנות מבית Avid והמתחרה הגדולה שלהם LightWorks רצו על מחשבים ענקיים שעלו עשרות אלפי דולרים. בשנת 2003 הציגה חברת Apple את התוכנה Final Cut Pro, חבילה שעולה פחות מ-2,000 דולר, שרצה על מחשבי מקינטוש, ורוברט מרץ' (עוד שם גדול בתעשייה, עם קשרים לג'ורג' לוקאס) השתמש בה כדי לערוך את קולד מאונטן. היום הסרטים נערכים בדרך כלל על מחשבי PC רגילים.
CGI במאה העשרים ואחת
כיום יכולים יוצרי סרטים להשתמש בטכנולוגיית CGI בסרטיהם כאוות נפשם. התוכנות השתפרו עד לנקודה שאפשר כבר להשתמש באפקטים דיגיטליים כדי ליצור את רוב הסרט, אם לא את כולו. קליף פלאמר מעריך שבערך 90% מהסרט מלחמת הכוכבים: פרק 3 הונפשו בעזרת מחשב. באותה הדרך בה יצר לוקאס את הקדימונים למלחמת הכוכבים, הסריט רוברט רודריגז את עיר החטאים מול מסך ירוק וריק, ואז הוסיף את הרקע בעזרת המחשב בעריכה.
סרטים מצויירים כגון צעצוע של סיפור, שרק ו-Over The Hedge הולכים צעד אחד קדימה. כל תמונה בהם נעשתה במחשב. לקח ל-DreamWorks ו-PDI (אולפן ההנפשה ש-DreamWorks רכשה ב-2001) ארבע שנים לעשות את הסרט Over The Hedge, והחלקים היחידים שלא הונפשו במחשב הם קולותיהם של שחקנים כגון ברוס וויליס, גארי שנדלינג וסטיב קארל. כמובן שהעבודה על הקולות מוקלטת ומעובדת בצורה דיגיטלית כמו כל העבודה על קולות בסרטים.
לרוברט רודריגז יש חברת הפקות אפקטים ביתית, Troublemaker Studios, שמסוגלת ליצור עד שש הנפשות תלת מימדיות מפורטות ביום, וזאת רק עם שלושה אמנים עיקריים, וצוות מחשוב שמונה שני אנשים
הרעיון הבסיסי הוא שאמנים מעצבים דמויות מונפשות על תחנות עבודה אישיות, לפני שהצבעים והתצורות המסובכים יותר מעובדים במהלך הלילה בחוות שרתים ענקיות. לחברות DreamWorks ו-PDI יש כ-1,000 תחנות עבודה לאמנים ויותר מ-4,500 שרתי עבודה. עד תחילת העשור, רוב חברות האפקטים ואולפני ההנפשה השתמשו בחומרה קניינית המתאימה ליוניקס מבית Silicon Graphics. אבל היום, רוב התעשייה משתמשת בפלטפורמות פתוחות.
בדרך כלל תחנות העבודה והשרתים מריצים לינוקס על מעבדי AMD למרות שאפשר לראות מחשבי מקינטוש ו-Wintel מדי פעם. אפשר להשיג ביצועים טובים בהרבה ובחלקיק מהמחיר מתחנות ה-SGI הישנות על ידי מעבר למחשבי AMD Athlon ו-Opteron. מערכת ההפעלה לינוקס מספקת את הדרך הקלה והזולה ביותר להשתמש בקודי יוניקס ישנים ובמחשבים שונים.
הגבול האחרון
למרות כל הטכנולוגיה העתידנית הזו, אנחנו עדיין רחוקים מאוד מקולנוע ממוחשב לחלוטין. רוב הסרטים לא רק מצולמים על פילם, אלא גם מופצים עליו. אפילו סרטים מונפשי מחשב לחלוטין כמו Over The Hedge מועברים לסרטי 35 מ"מ כדי להגיע לאקרנים. בקולנוע ממוצע ניתן למצוא רק מקרנים ומסרטות של סרטים.
החדשות הטובות הן שהקרנה דיגיטלית מצליחה לקבל דריסת רגל בתחום. קולנועי IMAX בדרך כלל מציעים מקרנים דיגיטליים, ורובם גם יכולים להתמודד עם צילום דיגיטלי תלת מימדי. כל פסטיבלי הסרטים הגדולים מצויידים כעת באביזרים דיגיטליים.