אריה גדול ועתיר רעמה רבץ לצד דרך העפר ולצידו לביאה יפהפייה. כשעצרתי את הרכב במרחק שלושה מטרים מהם, נלחצו ילדי במקצת ושאלו "אבא, לא מסוכן לעצור קרוב כל כך לאריות?"
נראה שהאריות לא התרגשו מן המכונית העוצרת לידם והמשיכו לבהות בנו באדישות, עובדה שהעידה על כך שכבר פגשו בני אדם ולמדו שהללו אינם מזיקים. כך ישבנו מולם כרבע שעה כשרמת האדרנלין בדמנו מרקיעה שחקים והסקרנות מדרבנת אותנו להמשיך לשבת בשקט.
הציפייה אכן השתלמה, שכן כעבור כרבע שעה קם האריה הזכר והחל ללקק את הנקבה. עד מהרה הפך הליקוק לחיזור מהיר ותכליתי והשניים הזדווגו מול עינינו המשתאות, מתעלמים מבני האדם הצופים בהם, כאילו היינו שקופים. לאחר שאגה קטנה, המושמעת תמיד בסוף ההזדווגות, סיימו ושבו לרבוץ על הקרקע. כעבור חמש דקות קמו השניים, חצו את דרך העפר ונעלמו בסבך השיחים.
כבר ראיתי מחזות מעין זה עשרות פעמים בשמורות הטבע של מזרח אפריקה אך תצפית זו באריות, שאותם פגשנו בשמורת הפארק הלאומי קרוגר (Kruger National Park) שבדרום אפריקה, הייתה שונה. כאשר אירוע מעין זה מתרחש בשמורות של מזרח אפריקה מגיעים עד מהרה למקום עשרות כלי רכב ומאות תיירים, אך הפעם היינו אנו הצופים היחידים במחזה.
מורשתו של הנשיא קרוגר
הפארק הלאומי קרוגר הוא שמורת הטבע הגדולה ביותר בדרום אפריקה. הוא שוכן בחלק הצפוני-מזרחי של המדינה וגובל במזרח במוזמביק ובצפון בזימבבווה, ושטחו כ-19 אלף קמ"ר (מעט פחות משטחה של ישראל בגבולות הקו הירוק). בדרומו תוחם אותו נהר התנין (Crocodile River) ובצפונו נהר הלימפופו (Limpopo River). מיליוני בעלי החיים שחיו כאן בעבר ניצודו בחניתותיהם ובחיציהם של השבטים שחיו באזור, אך הציד לא השפיע על עולם החי והאדם היה רק מין אחד במארג המזון שבאזור. מין שלרוב צד בעלי חיים אך לעתים גם ניצוד ונטרף על ידם.
בשלהי המאה ה-19 הגיעו לאזור המתיישבים הלבנים הראשונים והחלו בציד בעלי החיים בעבור בשרם, עורותיהם וגם כ"ספורט" רצחני ביותר. רבבות חיות קטולות נותרו בשטח מבלי שהציידים הפיקו מהן כל תועלת פרט לרצח סדיסטי לשמו. עד שנת 1880 נשלחו לאירופה יותר משני מיליוני עורות מעובדים של אימפלה, גנו, תאו, זברה ומיני אנטילופות, שנמכרו במחירים מגוחכים וגרמו לכך שלעתים נותרו פגרי החיות שנקטלו להירקב בשטח מבלי שאיש יטרח להשתמש בבשרן ולפשוט את עורותיהן.
פאול קרוגר, נשיא דרום אפריקה במחצית השנייה של המאה ה-19, היה הראשון שנקט צעדים להגנה על עולם החי שבאזור. תחילה הוגבל הציד רק לצורכי שימוש בבשרן ובעורן של החיות שניצודו, מאוחר יותר נאסר השימוש במלכודות ובשאר אמצעי ציד רצחניים, ולבסוף הוכרז החלק הדרומי של הפארק הנוכחי כשמורת טבע שהשתרעה בין נהר התנין ונהר סאבי (Sabi) ונקראה שמורת הטבע סאבי (Sabie Game Reserve). לאחר מלחמת הבורים שהתנהלה בסוף המאה ה-19, הפך רס"ן ג'יימס סטיבנסון-המילטון לפקח השמורות הראשון של דרום אפריקה.
הוא יצא לארצות הברית ולמדינות אחרות כדי ללמוד איך מנהלים שמורות טבע, כי ידע שרק הכרזה על האזור כפארק לאומי תציל אותו מידי ציידים, כורתי יערות ושאר רודפי בצע. ואכן בשנת 1926 אישר הפרלמנט הדרום אפריקני את הקמתו של הפארק הלאומי הענקי שנקרא על שמו של הנשיא קרוגר, שהגה את הקמתו ופעל להגנת חיות הבר והטבע של האזור.
הפגישה עם הפילים היא תמיד נעימה ומרגשת.
פגישות עם בעלי חיים
137 מיני יונקים חיים בפארק הלאומי קרוגר ולצידם מעופפים ומתרוצצים בשטח יותר מ-450 מיני עופות. התייר המצוי תוכנת שעליו לראות את "חמשת הגדולים": אריה, נמר, פיל, קרנף ותאו, וזה מה שהוא מחפש. אם הוא יסתובב בשטח בספארי מאורגן ומודרך חזקה עליו שיראה את כולם, ואם יפספס את המפגש עם הנמר יספרו לו שהג'ירף הוא בהחלט תחליף נאות וגדול דיו המשלים את החמישייה המפורסמת.
המטייל היסודי יותר יזכה למפגשים רבים ומרתקים שמספרם ואיכותם תלויים בזמן שיקדיש לסיוריו, בסבלנותו ובמידע שילקט בתחנות המידע הרבות הפזורות ברחבי השמורה הענקית. המטייל המשקיע יזכה לראות ברדלסים, תנים, צבועים, נמיות, גיריות דבש, סוריקטות, גחנים ואולי אפילו שועלים-אוזננים, שכולם טורפים המצויים כאן בשפע. מן היונקים הגדולים פוגשים בשמורה בפילים, בקרנפים, בהיפופוטמים, בחזירי יבלות ועוד. פה ושם מזדמנות בדרך גם להקות של בבונים אפורים ושל גונונים ירוקים, שהם הקופים המצויים בשמורה. מלבדם יש כאן ארנבות, קיפודים, עטלפים, דרבנים, סנאים ועוד עשרות מיני יונקים קטנים שחלקם פעיל ביום וחלק מהם אפשר לפגוש רק בספארי לילי.
בפארק הלאומי קרוגר יש המון מיני עופות, החל ביענים וחובות אפריקניות (שהם עופות קרקע ענקיים), דרך מרבו אפריקני וחסידות אוכף ענקיות וכלה באוחים, בינשופים ובליליות מבין דורסי הלילה. גם דורסי יום מצויים כאן בשפע: נשרים, נצים, עיטים, עקבים, בזים וחיוויאים. לצדם חיים מאות מינים של עופות מים וציפורי שיר צבעוניות המצויים בכל רחבי הפארק ומהווים חגיגה לכל אורניתולוג וצפר מקצועי וחובב.
ואם לא די בכך יש בשמורה זוחלים רבים: תנינים, צבים, לטאות צבעוניות ונחשים, שרבים מהם ארסיים וביניהם מינים של קוברה, ממבה וביטיס - כולם מרשימים ומסוכנים לאדם. פגישה בנחש ארסי מעלה את לחץ הדם ממש כמו פגישה בפיתון אפריקני - הגדול בנחשי אפריקה שאינו ארסי אך מפחיד ביותר. למרות החשש והפחדים, התנהגות זהירה ונבונה של הצופה תהפוך את הפגישה לחוויה ולא תסתיים באסון. מקומם של חסרי החוליות לא נפקד אף הוא: עכבישים, עקרבים, חרקים בהמוניהם ושאר יצורים לא מוכרים, שמקנים למטייל את הרגשת הג'ונגל האמיתי.
עולם הצומח המצוי בפארק הלאומי קרוגר עשיר אף הוא וכולל עצים ושיחים אקזוטיים שחלקם מוכרים אצלנו כצמחי נוי וביניהם מיני שיטה ואגבה והמון פרחים צבעוניים דוגמת אמריליס, עפרית, אגפנתוס, שושן ואירוס ובצדם שרכים וגמאים - תאווה לעיניים לכל חובב טבע ולכל בוטנאי מקצועי וחובב.
עם קצת סבלנות אפשר ליהנות מכל אלה בשעות היום, ואילו מדי לילה מתמזגים קרקורי הצפרדעים, השאגות העמומות של אריות רחוקים, צרצורי הצרצרים וקולות עופות הלילה לכדי קונצרט מלהיב אך מפחיד למדי.
חוק וסדר בחיק הטבע
הפארק הלאומי קרוגר מרושת בכ-2,000 ק"מ של כבישי אספלט ודרכי עפר סלולות, שגם כלי רכב רגילים יכולים לנוע בהם על נקלה. מן הדרכים הללו אסור לסטות וקנס כבד מוטל על כל העובר על החוק. גם מהירות הנסיעה מוגבלת ל-50 קמ"ש בכבישים ול-40 קמ"ש בדרכי העפר. חשוב לדעת שהפרת החוק גוררת אחריה עונש כבד ושפקחי השמורה הם קפדנים ונטולי כל חוש הומור ואינם מבינים שום קומבינה!
אימפלות, אנטילופות וכל השאר
האימפלה היא המצויה והבולטת בין האנטילופות של אפריקה ושל הפארק הלאומי קרוגר. מפגש עם עדר-הרמון ובו זכר עתיר קרניים וכמה עשרות נקבות חסרות קרניים שבחרו בו להזדווגות הוא מראה מלבב. לא פלא שחברת שברולט קראה לאחת ממכוניות היוקרה שלה בשם "אימפלה". האימפלות העדינות מזכירות איילות וצביות, אך בתחומי הפארק הלאומי קרוגר לא חיים איילות וצבאים ולמען האמת אין כלל מיני איילים וצבאים בדרום אפריקה כולה.
קובוס המים גם הוא אנטילופה נפוצה באפריקה ובשמורת הפארק הלאומי קרוגר. לקובוס הזכר זוג קרניים מפואר והנקבה חסרת קרניים. את הקובוסים פוגשים בשטחי מחייה לחים וגם הם מאורגנים בעדרי-הרמון.
הגדולה באנטילופות היא הקאנה הענקית, הנצפית כאן לעתים בעדרים גדולים המונים עשרות פרטים. אצל הקאנה הן הזכרים והן הנקבות נושאים קרניים.
האנטילופה הסוסית על שני מיניה, השחורה והחומה, וראם התועפות (חמסבוק) נדירים יותר, אך אפשר לראותם באזורים מרוחקים בשולי הפארק. הפגישה עימם בהחלט מצדיקה את המאמץ המושקע בחיפוש אחריהם.
שלושה מיני קודו מצויים בשמורת הפארק הלאומי קרוגר: הקודו הבכיר הוא הגדול והמרשים שבהם אך מפגשים עם קודו ניאלה וקודו מסורטט הם חוויות מרטיטות. לנקבות הקודו אין קרניים אך הזכרים הגדולים של הקודו הבכיר נושאים קרניים לולייניות שאורכן מגיע עד 180 ס"מ. המפגש עם קודו גמלוני החבוי בסבך או רועה בקרחת יער מפתיעה, או עם הנקבה היפהפייה וחסרת קרניים, מרשים ומעורר קריאות התפעלות (אך אנא בשקט, כדי שלא יברחו).
הכניסה לפארק הלאומי קרוגר מתבצעת דרך שבעה שערים שבהם יושבים ריינג'רים, המספקים עלוני מידע על המקום ועל כללי ההתנהגות בו. מי שנכנס לפארק ומתכוון להישאר בו לשהיית לילה צריך לרכוש מהריינג'רים רישיון כניסה ושהיה ולהצטייד בשוברי לינה לאחד הלודג'ים והמחנות הפזורים בשטח. יש להגיע לשער בשעה מוקדמת מספיק שתאפשר הגעה לאתר הלינה בשעות האור, שאם לא כן לא תותר הכניסה. אי לכך מומלץ ללון בלילה הראשון מחוץ לפארק ולהיכנס אליו השכם בבוקר.
פארק קרוגר נמצא במרחק כחמש שעות נהיגה מזרחה מיוהנסבורג וגם מפרטוריה, ולאורך הדרך מצויים אתרי נוף מרהיבים. כדאי לבקר בהם בדרך וללון בלילה בעיירה המצויה ליד גבול שמורת הפארק הלאומי קרוגר. מטיילים ישראלים רבים נוהגים ללון בעיירה הייזיוויו (Hazyview), אך יש בסביבה עיירות נוספות ובהן בתי מלון בשפע. אנו בחרנו ללון בהייזיוויו ושם גם זכינו לחוות בפעם הראשונה "בראי" דרום אפריקני - ארוחת מזנון פתוח עם הרבה בשר על האש ושפעת סלטים, עוגות ומעדנים.
הנסיעה מהייזיוויו לשער קרוגר, שער הכניסה הראשי לשמורה, נמשכת כרבע שעה. מומלץ לעצור באחד המחנות דוגמת סקוקוזה (Skukuza), להצטייד במזון במרכול המקומי הקטן, לאכול במסעדה ולקבל מידע על מצב החיות בסביבה הקרובה והרחוקה. מכאן מתחיל הספארי האמיתי. הטיולים המאורגנים המתקיימים בפארק הלאומי קרוגר אינם מזמנים למשתתפים בהם שפע של חיות, אולם המבקר הרציני שעתותיו בידו ירד לדרכי העפר ויזכה לפגישות מרתקות.
במחנות הפזורים ברחבי הפארק בקתות מאובזרות לשינה.
ספארי לכל דורש
כ-30 מחנות לינה פזורים ברחבי הפארק הלאומי קרוגר והם מותאמים לכיסו של כל מבקר. המפוארים שביניהם מציעים בקתות (בונגלוס) מפוארות וארוחות "בראי" עשירות מדי ערב; באחרים יש בקתות פשוטות, מטבח לשירות עצמי ומתקני צלייה לבשר. ברבים מהמחנות יש חנויות המציעות כריכים, גלידות, משקאות קלים וחטיפים ואפילו ארוחות מסודרות, ואפשר לרכוש בהן גם בגדי ספארי, גלויות, ספרים ומזכרות. בחלק מן המחנות יש מרכזי מידע שבעזרתם אפשר ללמוד על הסביבה ולתכנן את המשך הספארי.
חלק מן המחנות מציעים גם ספארי לילה, חוויה מסעירה שאני ממליץ עליה בכל פה ושאין אפשרות חוקית לבצע אותה לבד. למחרת אפשר להמשיך בספארי היומי ולפגוש בדרך אימפלות, ברדלסים ולעתים גם אריות או נשרים האוכלים פגר של חיה. מי שבא מצויד בסקרנות ובסבלנות ועיתותיו בידו יזכה כאן למפגשים מרתקים עם עולם החי העשיר. ספארי בן ימים אחדים בפארק הלאומי קרוגר יניב מאות תמונות נפלאות וסרטים מרתקים.
בעלי החיים בפארק קרוגר אינם חוששים מן האדם מפני שאין כאן כמעט ציד לא חוקי. מדי שנה נערכת כאן ספירה של בעלי החיים הגדולים וכחלק מן הממשק של השמורה ניצודים כמה מהם (ביניהם פילים) ונמכרים לשמורות פרטיות ולגני חיות.
בשולי השמורה נמצאות שמורות פרטיות אחדות המספקות, תמורת הון עתק (1,000 דולר ויותר לאורח ליום), חוויה אפריקנית אולטימטיבית בתנאי לוקסוס, כולל ספארי לילה ופגישה עם חיות המובאות לכאן משמורות טבע אחרות. השהיה בשמורות הפרטיות אינה מצדיקה את המחיר העצום שהן גובות מן המבקרים ואפשר לחוות אותן חוויות בדרך העממית והפשוטה במחיר המצדיק כל פרוטה.
כמה מן השמורות הללו מציעות גם ביקורים מרתקים במחיר סביר באטרקציות מיוחדות ומומלצות ביותר. אחת מהן היא חוות הברדלסים בהדספרויט (Hoedspruit), שבה מגדלים ומרבים כ-60 ברדלסים וביניהם גם ברדלסים מלכותיים ולצדם זאבים טלואים, קרנפים, עגורי חן אפריקניים ועוד בעלי חיים בשפע. האטרקציה השנייה מצויה בשולי שמורת טימבוואטי (Timbavati) ומאפשרת צפייה באריות הלבנים הייחודיים לשמורה זו. ביקורים אלה מומלצים מאוד ואפשר לערוך אותם ביום הנסיעה בחזרה ליוהנסבורג או לפרטוריה אחרי הביקור בפארק הלאומי קרוגר.
ד"ר אבי ארבל הוא זואולוג ומרצה בכיר במכללת סמינר הקיבוצים
