הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
הקושי הכרוך במעבר בין שלב התפתחותי אחד לאחר, מתבטא במקרים רבים בתהליך גמילה ארוך ומסובך. "גמילה אצל ילד היא ניתוקו מהרבה מאוד הרגלים שהוא צריך אותם והמהווים עבורו תהליך טבעי, חיובי והתפתחותי", מסבירה את הסיבות לקושי עדי רוט-אסף, פסיכולוגית חינוכית מומחית בחברת "מענה, שירותי ייעוץ בהפניה", ולמעשה, ההורים הם אלה שהקנו לילד את ההרגל שכעת הם מבקשים לגמול אותו ממנו. תהליכי גמילה רבים מתרחשים בתוך תקופה קצרה, לרוב בגיל הרך, שבו מתעצבים האמון הבסיסי של התינוק בעולם ותחושת היכולת שלו, וכן מתגבשים הערך העצמי שלו וגישתו לעולם. לכן חשוב לדעת איך לבצע תהליכים אלה, להתאים אותם לילד ולשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא, ולהבין מה עושים ולמה עושים זאת דווקא בזמן מסוים. הגמילה צריכה להיות מותאמת ליכולות התינוק או הילד מההיבט הפיזיולוגי, הקוגניטיבי והרגשי, שאם לא כן, המחיר עלול לבוא לידי ביטוי בהערכה העצמית שלו.
הרבה יותר קשה לילד בן חצי שנה לשבת בסיר, למשל, מאשר לילד בן שלוש, הבשל לכך מבחינה פיזיולוגית ורגשית. יש ילדים הנגמלים מהר מאוד. הדבר שכיח כשיש דוגמה של אח בוגר וכשהילד בשל רגשית מבחינת הצרכים. לדברי רוט-אסף, בכל תהליך גמילה ניכרת חשיבות עליונה לעקביות. אם יום אחד מלבישים לפעוט חיתול ולמחרת תחתונים, למשל, מבלבלים אותו ומאוד ייתכן שכתוצאה מכך הוא לא ייגמל. בנוסף, חשוב לקיים שיתוף פעולה בין כל הגורמים המטפלים בילד, בהם הגננות והמטפלות. כיוון שהגננות פחות טעונות רגשית מההורים, הן עשויות לסייע רבות בתהליך.
"על גמילה ממוצץ יש להורים יותר שליטה".
stock.xchng
מבקבוק לכוס
תהליך הגמילה מהבקבוק הוא איטי מאוד, שעשוי להתחיל בגיל שלושה עד שישה חודשים ולהימשך עד גיל שנתיים-שלוש. הרעיון הוא להפחית בהדרגה את השימוש בבקבוק ולשמור אותו רק למצבים מיוחדים, כמו נסיעות ארוכות. כאשר הגמילה מתבצעת מוקדם מדי, הפעוט עשוי לפתח הרגל חליפי כפיצוי, כגון מציצת אצבע.
אם בגיל שלוש הפעוט מסרב לאכול מוצקים או להיפרד מהבקבוק, למרות שהגמילה נעשתה בהדרגה, מומלץ להתייעץ עם אחיות טיפת חלב, מרפאות בעיסוק או תרפיסט. יש צורך לבדוק מדוע הילד נרתע ממוצקים, לדבר איתו, למצוא תחליפים, לתת לו כוס עם פייה יפה ולעבוד על רווח והפסד. אם הפעוט צמא לאחר משחק, למשל, יש לתת לו לשתות מכוס. הסיכויים שישתה כאשר הוא עסוק במשהו אחר ולא בבקבוק, טובים יותר.
מחיתול לשירותים
חיתולים ושימוש בשירותים הם עניין תרבותי, ולכן גמילה מחיתולים היא תהליך פחות טבעי ויותר קשה, והיא מחייבת בשלות פיזיולוגית. כאשר הילד לומד לזהות פיזית מתי הוא צריך להתפנות, זה הזמן לגמול אותו. רוב הבנות עושות זאת בגיל שנתיים, והבנים - בגיל שנתיים וחצי-שלוש. מקובל כי בגיל שלוש וחצי-ארבע הילד ייגמל מחיתולים.
למה קשה לו?
הגמילה היא דרישה חיצונית שמפעילה על הילד לחץ רב. כאשר ילד מראה סימנים קיצוניים של קושי בגמילה, הדבר יכול לנבוע מכמה סיבות:
- הגמילה נעשית טרם זמנה. לעיתים הורים מנסים לגמול פעוט בגיל שנה וחצי מחיתולים, למשל, והם אינם מייחסים את הקושי שהוא מגלה לחוסר בשלות מבחינה פיזיולוגית.
- תקופה לא מתאימה. ייתכן כי התקופה שבה מנסים לגמול את הילד עמוסה בשינויים או שהלחץ המופעל על הילד כבד מדי. אם התנאים הסביבתיים בזמן הגמילה רצופים שינויים ומלחיצים, לילד יהיה הרבה יותר קשה להיגמל ממה שהיווה עבורו נקודת המשכיות, הרגעה ועוגן.
- שיטת גמילה שגויה.
- יש ילדים בעלי קשיים אובייקטיביים, כגון איחור התפתחותי משמעותי. ילדים כאלה נגמלים מאוחר יותר כיוון שמערכות הגוף שלהם מבשילות לאט יותר. לעיתים הבעיה היא ביכולת של אותם ילדים לקשר בין תחושות הגוף לבין התוצאה שלהן. למשל, אם הילד אינו עושה את הקישור הקוגניטיבי בין התחושה בגופו לבין הצורך להתפנות, הוא יתקשה להיגמל מחיתול.
רוט-אסף מסבירה, כי בניגוד להרגלים אחרים של הילד, בעת הגמילה מחיתולים הילד מוותר על משהו שלהורים אין שליטה עליו, שלא כמו ביניקה או במציצת מוצץ. אם הילד לא ירצה להיפרד מהצואה, לא נוכל להוציא אותה ממנו בכוח.
לרוב, תהליך הגמילה מתחיל בסיר. הסיר נייד ומאפשר לשמור על עקרון הקביעות; הוא פחות מאיים מהשירותים הגדולים; אין בו ניאגרה, שהרעש שלה עלול להפחיד; ואין בעיה של שמירה על שיווי משקל, בניגוד לישיבה על האסלה. כבר בשלב החלפת החיתול לפעוט כדאי לקשר בין הצואה לפעולת ההחלפה. אימרו, איזה יופי, עשית קקי! וכך הילד ילמד מתי הוא מתפנה. במקביל, הציגו לו את הסיר שקניתם, עיזרו לו "להתיידד" איתו, והציעו לו לנסות לעשות בו את צרכיו. רוב הילדים ישמחו לעשות זאת.
אין לתת פרס לילד שהתפנה בסיר, כיוון שההתפנות עצמה צריכה להיות המניע של הפעולה, אבל חשוב להעניק לו תחושה של הצלחה.
רוט-אסף מציינת שהגמילה מחיתול היא תהליך ממושך, וחשוב שכל המעורבים בדבר יהיו מוכנים לקראת "פספוסים". ילדים שנגמלו נוהגים לבדוק עד כמה הם שולטים במתן השתן. הם מחכים לרגע האחרון, ולפעמים מפספסים. כאשר נראה כי הילד מתאפק, יש לקחת אותו לשירותים או לסיר.
אם הילד פספס בכל זאת, לא נורא. אין לומר לילד שברח לו פיפי: "אתה לא בסדר". אם תכעסו עליו, הוא יפתח ספק ביכולותיו, ההערכה העצמית שלו עלולה להיפגע וכך גם
תהליך הגמילה.
לא מומלץ למנוע מהילד שתייה לפני השינה מחשש שירטיב במשך הלילה. גם לא מומלץ להעיר אותו משנת הלילה לפיפי, כי אז ההורים מעבירים לילד מסר שהם אלה הלוקחים אחריות על ההרטבה.
כשהסמרטוטי מתחיל להסריח
"פעוט מתחיל להיקשר לאובייקט מעבר באופן טבעי בגיל שנה", מסבירה רוט-אסף, "כי עד אז הוא עסוק בקשר עם האם. בגיל זה הוא מתחיל לחקור את הסביבה, מוצא שזה מפחיד, ונצמד כתגובה לחפץ, המסמל את המרחב הפוטנציאלי בין האם לבינו.
לרוב, הילד ייצמד לחפץ לפני השכבה לישון, כשהוא מתוח, או בנסיעות החפץ מהול בריח הפעוט, ואם מכבסים אותו, מקשים על הילד כיוון שסימני הריח נעלמים. חשוב מאוד לכבד את החפץ: לא לכבס אם לא חייבים ובוודאי לא לאבד אותו. אובדן החפץ יהווה טרגדיה עבור הילד.
לדברי רוט-אסף, הגמילה מהחפץ הדרגתית מאוד. ככל שהילד לומד להרגיע את עצמו, הוא פחות זקוק לחפץ. בשלב מסוים הוא ידרוש אולי שהחפץ יתלווה אליו לגן, אבל לבסוף הוא ימצא תחליפים. אם הילד הגיע לגן חובה ועדיין לא מסוגל להיפרד מהחפץ, או ההיצמדות מפריעה לו, יש קושי שצריך לבדוק. לעומת זאת, יש לאפשר לילד בכל גיל להירדם עם החפץ, אם הוא מעוניין בכך.
הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter