שיח הקפה התגלה באתיופיה ועד היום הקפה הוא מקור לגאווה לאומית
שחור חזק
הבּוּנַה, טקס הקפה האתיופי, הוא הזדמנות מצוינת לבילוי חברתי נינוח. בואו להכיר את הכנסת האורחים האתיופית - כתבה רביעית בסדרה
כתב וצילם: דניאל וקנין | מסע אחר
14/11/2011
אגדה אתיופית עממית מספרת על רועה צאן שרעה את עדרו באזור מממלכת קפה (Kefa), בדרום אתיופיה. כעבור זמן מה הבחין הרועה שבסוף היום העזים שלו מלאות מרץ כאילו רק עכשיו יצאו לשדה, בעוד העדרים של שכניו עייפים בסופו של היום הארוך במרעה.
עברו כמה חודשים, והרועה הבין שהסוד טמון בשיח פשוט למראה, שפירותיו אינם מרשימים ואין לו פרחים מרהיבים. העזים אכלו מהשיח ונשארו ערניות. ניסה גם הרועה לאכול מפירות השיח, וגם ערנותו עלתה פלאים. השיח המעורר הוא שיח קפה בר.
בתחילה שימשו פולי הקפה למאכל. כפי הנראה השימוש בקפה כמשקה נעשה לראשונה בחצי האי ערב, ובשלב מאוחר יותר, במאות ה-16 וה-17, הגיע הקפה לאירופה ומשם המשיך וכבש את שאר העולם.
האתיופים לא שוכחים שבארצם התגלה שיח הקפה (הקפה הגדל היום באתיופיה הוא ערביקה) ועד היום המשקה הריחני הוא מקור לגאווה לאומית. יחסית לשאר מדינות אפריקה, אתיופיה מלאה בבתי קפה. ובהשפעת האיטלקים ששלטו בה זמן קצר אפשר למצוא בבתי הקפה האלה גם מכונות אספרסו, מצרך נדיר ביבשת השחורה.
אין בית באתיופיה שאין בו קפה, ואין אתיופי שאינו משתתף לעתים קרובות בטקס הכנת הקפה, המכונה כאן בונה (Bunna), כשמו של המשקה עצמו בשפה האמהרית. בית שלא מגישים בו קפה ייחשב לבית עני או לבית שאינו מכניס אורחים.
טקס הבונה
במהלך נסיעותיי לאתיופיה השתתפתי כמה פעמים בטקס הבונה, אבל אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שהוזמנתי להשתתף בטקס, בביתם של מריאם וגירום בלליבלה (Lalibela). במרפסת הבית היו פזורים עלים ופרחים שהשרו אווירה נעימה על הבאים. כשנכנסתי לבית הבחנתי במעגל של כיסאות. מלבדי הזמינו בעלי הבית גם כמה מהשכנים.
התיישבתי קצת מבויש והקשבתי לשיחת החולין בין הקרואים. השיחות הללו הן חלק בלתי נפרד מהבונה, מעין בילוי חברתי, ואולי הן הסיבה האמיתית לקיום הטקס, שנמשך בין שעה וחצי לשעתיים.
מריאם שטפה את הפולים הירוקים והטריים וקלתה אותם על מגש ברזל שהונח על גחלים. אחר כך העבירה את המגש בין האורחים ונתנה לנו להריח את ריחו המלא של הקפה הקלוי. בעלי ומכתש המכונה מוקצ'ה (mokecha) היא כתשה במיומנות את הפולים הקלויים, שצבעם השתנה לאחר הקלייה לחום כהה ולשחור, ואת האבקה שהתקבלה שפכה לתוך קנקן חרס הנקרא ג'בנה (jebana).
בזמן שהפולים נכתשו, הורתחו מים על הגחלים, ולאחר שרתחו הוסיפה להם מריאם את אבקת הקפה והניחה למשקה להתבשל במשך כמה דקות. הקפה המוכן נמזג לכוסות קטנות, ולצדו הגישה מריאם חיטה ובוטנים קלויים.
הבת של מיראם בלליבלה בטקס הכנת קפה
הכוס הראשונה מרה מכולן
כל אורח בטקס הבונה מתכבד בשלוש כוסות. הכוס הראשונה מכונה אבול (Abol), והיא המרה מבין השלוש, שכן מכוס לכוס מרתיחים רק את השאריות ואת הקליפות של הפולים, וכך הקפה נעשה חלש יותר ומר פחות.
הכוס השנייה והשלישית מכונות טונה (Tona) וברכה (Baraka) בהתאמה. ככל טקס, גם לבונה חוקים משלו: ראשונים יתכבדו בקפה הזקנים והמבוגרים, אחרונים יתכבדו הצעירים והילדים, וכמו כן לא מקובל לפרוש מן הטקס לפני שנמזגה הכוס השלישית.
כדאי להביא בחשבון שאם אחד האורחים יופיע באיחור יוכנו גם לו שלוש כוסות, כך שאם הזדמנתם לטקס קפה, בהחלט ייתכן שתזכו לשתות יותר משלוש כוסות של המשקה הריחני והמר. את טקס הקפה הראשון שלי, שלווה באווירה נעימה ובשיחות נינוחות על תלאות החיים, סיימתי כשאני שיכור ולא מיין.
הכתבה מתוך מגזין "מסע אחר" של חודש נובמבר, העוסק כולו באתיופיה
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
מסע אחר, נובמבר 2011
מתנות, עדכונים ועוד כתבות מחכים לכם בעמוד הפייסבוק של מגזין מסע אחר »יש לכם סיפור מרתק מטיול בעולם? שתפו אותנו