"אמא, בואי מהר", פילחה צעקה את שנתי והקפיצה אותי לחדרה של הקטנה.
"מה קרה?" ביררתי בטון היסטרי.
"אני לא מרגישה טוב", יללה הקטנה כשהיא שוכבת במיטתה מכוסה מכף רגל עד ראש.
"מה הפעם?" נאנחתי.
"כואב לי הראש, וגם כואבת לי הבטן", היא שיננה את תלונתה הקבועה בחודש האחרון, ואז שתקה רגע והוסיפה: "וגם יש לי סחרחורות. הכל מסתובב לי".
"סחרחורות?" נדרכתי. את זה היא לא אמרה עד היום. אולי באמת יש לה משהו רציני. כנראה הילדה ממש סובלת.
במהירות פקדתי עליה להתלבש (ובניגוד לכל בוקר, הפעם היא דווקא שיתפה פעולה), הודעתי לגן שהילדה שוב חולה ורצנו לרופאה זו הפעם השמינית במהלך החודש. שוב ערכו לה בדיקה רפואית מדוקדקת, שוב עברתי תשאול ושוב לא נמצא כל ממצא רפואי.
מודאגת חזרתי הביתה ושכנעתי אותה לשכב במיטתה לנוח. חצי שעה מאוחר יותר עליתי לחדרה בשקט, כדי לא להפריע את מנוחת החולה. פתחתי את הדלת וקפאתי על מקומי. הקטנה קפצה על מיטתה למעלה ולמטה כשהיא אנרגטית כמו השפן של אנרג'ייזר.
"מה את עושה בדיוק?" סיננתי.
היא קפאה על מקומה, חשבה רגע ואז אמרה: "אמא, אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב. נכון שאת שמחה?"
ברגע זה הבנתי שיש לנו בעיה. שיחת עומק נוקבת הבהירה לי שהיא פשוט לא רוצה להגיע לגן בימי ראשון ורביעי. בדיעבד התברר שבחודש האחרון החליטה הגננת שבימים אלה תמלא את מקומה גננת מחליפה, ובעיני בתי הקטנה הרעיון לא מצא חן. היא הייתה מתוחכמת דיה כדי למצוא שיטה שעבדה במשך חודש שלם.
נשמע לכם מוכר? סביר להניח שכן, משום שהתופעה של ילד מתחלה נפוצה במשפחות רבות. מדוע זה קורה? מהן הסיבות האמיתיות שמאחורי המיחושים הגופניים? האם הילד באמת סובל וכיצד ניתן לפתור את הבעיה?
מחלה אמיתית או מדומה?
ד"ר זאב חורב, מומחה לרפואת ילדים ומרכז תחום רפואת ילדים בשירותי בריאות כללית, מכיר את תופעת "המחלה המדומה" מתחום עבודתו עם ילדים במרפאה. לדבריו, מדובר בתופעה נפוצה ובעייתית מאוד. "לעתים קרובות מגיעים למרפאה ילדים שמתלוננים על כאבים כלליים ושכיחים, כמו כאבי ראש, כאבי בטן ותלונות על סחרחורות ועייפות", הוא מספר. "הם אומרים משפטים כלליים כמו: 'אין לי כוח', 'אני לא מרגיש טוב' ועוד. הבעיה היא שברוב המקרים לילד המתלונן אין שום תומך אובייקטיבי, כמו חום, הקאות, בחילות או שיעול".
"הִתחלות של ילדים היא תופעה פסיכופיסית נפוצה, הנובעת מקושי נפשי כלשהו"
איך מלמדים את הילד להירגע?
דבורה פאלמר, מחברת הספר "
דמיון מודרך עם ילדים - פעילות אינטראקטיבית" (הוצאת "אח" בע"מ, 1999) ממליצה איך להנחות את הילדים להירגע. "הסבירו לילדים שברגע שהם מבחינים שמתחיל להיות מצב של מתח וחרדה, עליהם לומר לעצמם להירגע, המשמעות היא שהם אומרים לגופם להפסיק לדאוג. אחר כך עליהם להתמקד בכפות ידיהם בזמן שהם שואפים (זו לא צריכה להיות שאיפה עמוקה במיוחד, רק נשימה רגילה), וכשהם נושפים החוצה לאט, עליהם להרפות את כפות הידיים. בשאיפה הבאה הם מתמקדים בכתפיים, ובנשיפה מרפים את הכתפיים. לבסוף הם מתמקדים בלסתות ומרפים את הלסתות כשהם נושפים. אחרי עוד שתיים-שלוש נשימות שקטות הם ממשיכים במה שעסקו".
תלונות מסוג כזה יכולות לרמז על ילד שמפתח "מחלה מדומה", כיוון שהוא רוצה להישאר בבית ולזכות ביום חופש, אבל תמיד קיים הספק שמדובר במחלה אמיתית שעדיין לא אותרה. בשני המקרים, אומר ד"ר חורב, ברור כי הילד סובל ולא משנה אם מדובר בכאב ראש, בכאב בטן או במצוקה אחרת.
נועה לזרוביץ, יועצת אקדמית של בית הספר להורים במכון אדלר ומטפלת משפחתית, לא כל כך בטוחה שכל הילדים שמפתחים "מחלה מדומה", סובלים. "יש שני סוגי ילדים מתחלים", היא טוענת. "סוג אחד הם הילדים שממציאים מיחושים ומשתמשים בהם כסיבה להתחמקות, ואילו הסוג השני הם אלה שיש להם כאבים אמיתיים, כאשר גופם 'מסדר' להם באופן בלתי מודע מחלה".
גם אם נעשו בדיקות ולא נמצאו כל ממצאים רפואיים, עדיין מוטלת על ההורים האחריות לעקוב אחר בריאותו של הילד ולוודא שלא חלו בה שינויים. "ההורים חייבים להיות כל הזמן עם 'יד על הדופק'", אומר ד"ר חורב. "ייתכן שילד יתלונן שוב ושוב על כאבי ראש ולא יתגלה שום ממצא רפואי. אבל בפעם הבאה משהו כן עלול להשתנות, משום שהמצב הרפואי הוא דינמי. על ההורים לעקוב בעיקר אחר סימפטומים רפואיים מדאיגים".
מדוע הילד מתחלה?
לדברי לזרוביץ, "הִתחלות של ילדים היא תופעה פסיכופיסית נפוצה, הנובעת מקושי נפשי כלשהו שהילד אינו מצליח להתמודד עמו". ברוב המקרים ההתחלות תופיע על רקע רצונו של הילד להתחמק מתפקיד כלשהו או ממטלה מסוימת, או בשל רצונו לזכות בתשומת לב ובפינוק יתר".
"חשוב לציין שבמקרה הראשון, רצונו של הילד להתחמק מהמטלה אינו נובע מעצלות, אלא מחרדה. הילד חרד שמא לא יצליח לבצע את המשימה המוטלת עליו על הצד הטוב ביותר והמצוקה הגופנית שהילד מתלונן עליה היא ביטוי לחרדה הזו. במקרה השני, הילד החולה יודע שיקבל שירותים 'עודפים', מכיוון שבדרך כלל כאשר הילד חולה אנחנו מתגייסים לשירותו ונותנים לו יחס מועדף, תשומת לב ופינוק יתר".
איך מזהים ילד מתחלה?
"קודם כל עושים בדיקות רפואיות ורק אחרי שבטוחים לגמרי שהילד אינו סובל ממחלה כלשהי, פונים לצד הרגשי. בדרך כלל להתחלות יש דפוס מסוים שחוזר על עצמו. לדוגמה: הילד חולה כשנוסעים למקום מסוים, לפני מבחן ועוד.
החיסון הפסיכולוגי
בספרם "משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו" (הוצאת עמיחי, 1991), מסבירים הפסיכולוגים עמירם רביב ועדנה כצנלסון על רעיון "החיסון הפסיכולוגי", שמתבסס על הטענה שבדיוק כמו מתן החיסון הרפואי, בו מחסנים את גוף הילד באמצעות הזרקת חיידקים מוחלשים במנות קטנות כדי שיפתח נוגדנים למחלה, כך צריך לחסן את נפש הילד מפני מצבי משבר על ידי הכנתו לבואם. על ההורה לערוך שיחה עם הילד בנושאים כלליים שונים, כמו מוות, מחלות, כאב, מצבי חירום ועוד, על מנת להכינו למשברים שונים. בנוסף, הם ממליצים גם על הכנה פעילה. לדוגמה: לפני ביקור אצל רופא שיניים, רצוי להסביר לילד על חשיבותו של רופא השיניים דווקא בזמן שבו אינו נדרש לטיפול זה או אחר, ולקחתו לבדיקה שגרתית שבה יכיר את הרופא וישמע ממנו הסבר. הרעיון העומד מאחורי הדברים הוא ש"ברגע האמת", כלומר כשהילד באמת יזדקק לרופא השיניים, הוא יהיה מוכן לפגישה ולא יחוש תחושות פחד או חרדה.
"התחלות תמיד תיווצר כדי להשיג מטרה מסוימת. לכן כשהילד מתלונן על מיחושים שונים בודקים איזה רווח יש לו מהעניין וכך מזהים את המטרה. ברור שמדובר ברווח 'מסכן', כיוון שהילד בכל זאת חולה והמחיר שהוא משלם ממילא גדול. אבל זה עדיין רווח, ולו רק בשל העובדה שהוא אומר לעצמו: 'אני לא יכול לתפקד'. לדוגמה: לילד יש מבחן. הוא מתחלה כדי להישאר בבית ולא לגשת למבחן. במצב כזה הגוף מארגן לעצמו כאבי בטן, שלשולים ועוד, מעצם החרדה שאוחזת בילד. הילד פשוט חרד שלא יעמוד במשימה בשל ציפיות גבוהות שקיימות אצלו או אצל ההורים".
טלי אבידן, פסיכולוגית קלינית מומחית לגיל הרך ומדריכה מוסמכת, טוענת כי ניתן לזהות את הילד המתחלה באמצעות קישור בין הזמן שבו מגיעות התלונות ובין אירועי חיים שהילד חווה, כמו מוות, מחלה, מעבר דירה או משהו אחר שמעורר בו חרדה. לדבריה, גורם החרדה קשור בדרך כלל לגיל הילד. "בגיל הרך מדובר בהתחלות כתוצאה מקשיי פרידה מההורה וקשיי הסתגלות למסגרת חדשה (מעבר לגן חדש, כניסה לבית הספר או מעבר מגן לגן)", היא אומרת. "בגיל צעיר בדרך כלל מדובר בסיבות לימודיות הנובעות מקשיי למידה או מחוסר יכולת לעמוד בלחץ הלימודי ובתחרותיות המופעלים על הילד. בגילאים מבוגרים יותר מדובר בעיקר בחרדה חברתית".
היציאה מ"מעגל הקסמים"
הפתרון למצב מתאפשר רק אם ההורה יקבל את המצב כקריאה לעזרה מצד הילד וישנה את תגובתו. "ברוב המקרים הורי הילד המתחלה משדרים לו תחושות של חרדה, הזדהות יתר או לחלופין כעס", מסבירה אבידן, "ובכך הם בעצם הופכים את עצמם להורים שאינם נגישים לילד. ילד שנמצא במצוקה צריך הורה מנחם, כזה שניתן לסמוך עליו, לבטוח בו ולהיעזר בו".
כיצד צריך הורה לילד מתחלה לנהוג?
"עליו להגיע לילד ממקום של אמפתיה והבנה. על ההורה להבין שהילד מגיב על בעיה מסוימת שקיימת בחייו, ולכן לגיטימי שתגובתו תהיה רגרסיה. ההבנה הזו צריכה ליצור אצל ההורה אמפתיה, ולא תגובה שלילית כאכזבה, כעס ותחושת כישלון.
כיצד ניתן לעזור לילד בפועל?
"לאחר שההורה מבהיר לעצמו את המצב, עליו לשוחח עם הילד ולנסות לאתר מה הבעיה האמיתית. במהלך השיחה על ההורה לברר מהם גורמי החרדה המשפיעים על הילד. חשוב להסביר לילד שהפתרון לבעיה אינו בריחה, אלא התמודדות עמה. חשוב לשדר שאפשר להתמודד עם הבעיה. מומלץ גם להציג בפניו מודל חיקוי חיובי. נניח, לספר לו שגם להורה עצמו היה קשה היום בעבודה והוא רצה לחזור הביתה, אבל הוא לא חזר אלא פתר את הבעיות שהתעוררו במהלך היום".
האם ההתחלות חולפת עם הזמן?
"תלוי בתגובת הסביבה. אם הסביבה לא תתמוך, הילד המתחלה יפסיק להשתמש בכך, כי לא יהיה מה שישמר את העניין. אבל אם הסביבה תתמוך בילד, הוא ימשיך את ההתחלות לאורך זמן. לפי דעתי, ילדים שאין להם תיווך ויכולת להרגיע את עצמם, יגדלו להיות מבוגרים מתחלים".
