היסודות לבדיקת האולטראסאונד הונחו על ידי המדען הצרפתי פול לנגוין, אשר פיתח בשנת 1915 את מכשיר הסונאר הראשון, במטרה לגלות עצמים במים. מכשיר זה פעל על עיקרון השידור של גל על-קולי ובדיקת ההד החוזר מהעצם, תוך כדי רישומו על גבי מסך המכשיר.
בהמשך נערכו מחקרים לקביעת הקשר בין אולטראסאונד אבחנתי מיילדותי לבין שינויים בכרומוזומים של העובר, בגדילתו, בהתפתחותו ואפילו שינויים ממאירים. מחקרים אלו עדיין מתנהלים, אך טרם נמצאה הוכחה חד-משמעית לכך שהשימוש באולטראסאונד גורם לשינויים אבנורמליים בעובר האנושי.
השינוי הביולוגי העיקרי שייגרם על ידי האולטראסאונד, הוא עלייה בטמפרטורה של פחות ממעלת צלסיוס אחת של הרקמה הנבדקת. את נושא הבטיחות ניתן לסכם בכך, שעד היום הוכיחו כל המחקרים, כי אין פגיעה ביולוגית כלשהי באם ובעובר וכי התועלת שבבדיקה עולה פי מונים על הסכנה שבשימוש באולטראסאונד, אם בכלל.
מטרות הבדיקה
ההערכה היא, שכ-95%-100% מהנשים המגיעות למעקב הריון, עוברות לפחות בדיקת אולטראסאונד אחת. מספר הבדיקות הממוצע הוא כשלוש בדיקות במהלך כל ההריון.
התרומה העיקרית של בדיקת האולטראסאונד השגרתית, הנעשית לנשים הרות, היא אבחון מומים מולדים, אבחון תאומים או הריון מרובה עוברים, שליית פתח ופיגור בגדילה התוך-רחמית.
מטרת בדיקת האולטראסאונד בשליש הראשון של ההריון היא, בראש ובראשונה, לזהות האם ההריון הוא תוך-רחמי והאם העובר חי. בעזרת הציוד הקיים כיום, ובפרט האולטראסאונד הנרתיקי (וגינלי), התשובה לשתי השאלות הללו מהירה וניתנת בשלבים המוקדמים של ההריון.
אם קיימת אי-בהירות לגבי חיוניות ההריון, יש לחזור על הבדיקה לאחר שבעה עד עשרה ימים. בנוסף, יש לבדוק את מבנה הרחם והשחלות. בבדיקה מדוקדקת יש לקבוע את מספר העוברים וכן ניתן להעריך את גיל ההריון.
בשנים האחרונות, ממליצים רבים מהמומחים לבצע את בדיקת האולטראסאונד בין השבועות ה-11 ל-14 של ההריון, במטרה לראות אם ישנם סימנים היכולים להצביע על סיכון גובר אצל העובר לתסמונת דאון (מונגולואיזם). כמו כן, מומלץ לעשות שתי סריקות נוספות בשליש השני: סריקה מוקדמת בשבועות שבין ה-14 ל-16, וסריקה מאוחרת בשבוע ה-22 עד ה-24 של אברי העובר.
שימוש באבחנה הגינקולוגית
בנוסף לתרומתו של מכשיר האולטראסאונד לתחום המיילדות, הוא גם מסייע באבחנה הגינקולוגית. מומחים רבים גורסים שבדיקה גינקולוגית אינה מושלמת, אלא אם כן בוצעה סריקה של אברי המין באולטראסאונד. לצורך האבחון הגינקולוגי משתמשים בדרך כלל במכשיר הווגינלי, היות שאז מוסר החיץ (הקיים באולטראסאונד הבטני) של קיר הבטן, השרירים ושלפוחית השתן, ותמונתם של איברים כמו הרחם, השחלות והחצוצרות ברורה וחדה יותר. האולטראסאונד הבטני, במקרים של אבחנה גינקולוגית, משמש בעיקר לבדיקת ילדות ונערות בתולות (בהיותו חיצוני), וכן לבדיקת נשים שעברו ניתוחים דרך הנרתיק, או הסובלות מהיצרות קשה שלו.
הסריקה המוקדמת אינה באה במקום המאוחרת, אלא בנוסף לה. הסריקה המוקדמת היא בדרך כלל בדיקה משולבת של אולטראסאונד בטני ואולטראסאונד וגינלי (נרתיקי).האולטראסאונד הווגינלי מסתייע במכשיר דמוי מוט, אותו מכסים בכיסוי גומי ומחדירים לנרתיק. התמונה המתקבלת היא ברורה וחדה יותר מזו המתקבלת באולטראסאונד הבטני, מכיוון שהמכשיר קרוב יותר לרחם ולאיברים שנועדו לסריקה. ככל שהעובר גדל והרחם עולה מתוך האגן לכיוון חלל הבטן, נמנעת האפשרות לסרוק איברים מרוחקים וגדולים דרך הנרתיק, והבדיקה המועדפת היא של אולטראסאונד בטני.
בשליש האחרון של ההריון, בסביבות השבוע ה-32, מתבצעת הבדיקה שנועדה להעריך את התפתחות העובר (צמיחתו). בבדיקה זו מעריכים גם את משקלו של העובר, מודדים את כמות מי השפיר ועוקבים אחר תנועות הנשימה והתנועתיות שלו. כמו כן בודקים את מתח השרירים של העובר.
ישנם מכשירי אולטראסאונד משולבים, המצוידים במכשיר "דופלר". הדופלר רושם תנועה של נוזלים ומעביר את הרישום למסך בצבעים כחול ואדום. "האולטראסאונד הצבעוני" הזה נועד לצבוע את זרימת הנוזלים, ותפקידו למדוד ולהעריך את תקינות זרימת הדם בכלי הדם השונים: בעורקי חבל הטבור, בעורקי הרחם ובעורקי השחלות.
כיום, עם הניסיון שנצבר, פותחו מכשירים המראים לגינקולוגים גם תמונה תלת-ממדית, באמצעותה אנו יכולים לצפות בעובר ובמבנה החיצוני שלו, כאילו היה כבר מחוץ לרחם, לנגד עינינו ממש.
בדיקת שקיפות עורפית
לאחרונה פותחה בדיקת סקר לזיהוי מוקדם של תסמונת דאון כבר בשליש הראשון להריון. הבדיקה מבוססת על שני סמנים ביוכימיים בדם האישה: PAPP-A ו-Free BhCG, וממצא אולטראסונוגרפי הקרוי "עובי השקיפות העורפית". שילוב הסמנים הביוכימיים, השקיפות העורפית וגיל האישה נגלים כ-80%-90% ממקרי תסמונת דאון.
הזיהוי המוקדם של קבוצת הנשים שבסיכון-יתר, מאפשר לבצע בדיקה אבחנתית מוקדמת באמצעות דגימת סיסי שליה. אם מתגלה הפרעה כרומוזומלית, ניתן לבצע הפסקת הריון מוקדמת על ידי שאיבה, הכרוכה בפחות סיבוכים רפואיים וקושי נפשי מאשר גרימת לידה בשליש השני של ההריון.
למרות שהבדיקה חדשה יחסית, היא כבר נמצאת בשימוש שגרתי במספר מדינות. ארגון הגינקולוגים האנגלי קובע כי "קיים מידע מספק על מנת לקבוע שבדיקת סקר לגילוי תסמונת דאון על ידי מדידת השקיפות העורפית בשבועות 10-14 להריון הינה פעולה מקובלת, וקיים מידע מספק על מנת לקבוע כי סמנים ייחודיים בנסיוב בשבועות 9-13 (בפרט PAPP-A ו-Free BhCG), הינם יעילים לפחות כמו הסמנים הביוכימיים המקובלים לשימוש בשליש השני להריון".
בדיקת השקיפות העורפית באולטראסאונד הינה בדיקה שגרתית הנמשכת כמספר דקות, ויכולה להיעשות בגישה בטנית או וגינלית. אם עובי השקיפות העורפית עולה על 3.5 מ"מ, או במקרה ומזוהים מומים אחרים, תופנה האישה לייעוץ מיידי במכון הגנטי. על פי הצורך, יבוצעו בדיקות אבחנתיות (דגימת סיסי שליה, דיקור מי שפיר). אם עובי השקיפות העורפית יהיה קטן מ-3.5 מ"מ ואם לא זוהו מומים בעובר, תמתין האישה לקבלת תוצאות בדיקת הדם ולחישוב הסיכון המשולב.
למרות האמור לעיל, יש להסתייג ולומר כי בדיקת הסקר בשליש הראשון לא אמורה להחליף, בשלב זה, את בדיקת הסמנים הביוכימיים המבוצעת כשגרה בשליש השני להריון. בדיקת הסקר בשליש השני כוללת את החלבון העוברי, החשוב בזיהוי מומים בעובר, כגון ליקוי בסגירת הצינור העצבי ועוד.
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: