לילה אחד התעוררה שרית בבהלה. אחוזת צמרמורת היא רצה לחדרה של בנה בן השלוש כדי לבדוק אם הוא ישן במיטתו. הילד היה מכורבל בשמיכות, נושם סדיר ואפילו מחייך מתוך שינה. אך יצר הפרנויה של האם לא נרגע וליתר ביטחון היא נשארה לישון לצדו במשך כל הלילה.
"היה לי חלום רע והייתי חייבת לקום לחדרו של הילד ולוודא שהוא מוגן ובטוח", היא מספרת. "לא רציתי שיקרה מצב שהוא יתעורר ולא יראה אותי שם - וחלילה ייכנס לפאניקה".
אולם מעשה שהתחיל באופן חד פעמי, הפך לדבר שבשגרה ובמשך הזמן מצא את עצמו בעלה של שרית ישן במיטה ריקה. אשתו, שפרשה מעבודתה כמנהלת פרויקטים, החליטה להקדיש את חייה לפרויקט חדש: גידול בנה היחיד. היא מבלה אתו כל רגע מזמנה ולא יכולה בלעדיו. "הוא ואני קשורים", מסבירה שרית. "אני לוקחת אותו לכל מקום שאני הולכת. למספרה, לסופרמרקט, לחברות שלי. אני משחקת אתו, מקריאה לו סיפורים, אוכלת אתו. לדעתי, עצם העובדה שהוא יודע שאני נמצאת לידו עשרים וארבע שעות ביממה, מעניקה לו הגנה ושקט נפשי. הוא ילד שיודע שאוהבים אותו ושיעשו הכל בשבילו".
הבן של שרית אומנם יודע שאמא שם, אבל החיבור ההדוק בין השניים פוגע במערכת היחסים עם בעלה וגם במהלך התקין של חייה האישיים. "סירבתי לחזור לעבודה למרות שהייתה לי משרה מצוינת", מודה שרית. "פרט לכך, בעלי כועס שאנחנו לא יוצאים כבר לבלות בלי הילד. גם החברות שלי נעלבות מכך שאני מבטלת פגישות אם אין לי אפשרות להביא אתי את הבן שלי. אני מקווה שזה ישתנה כשהוא יגדל ואצליח לשחרר קצת את החבל".
המקרה של שרית הוא אפיזודה טיפוסית ליחסי התלות שנוצרים לפעמים בין הורים לילדיהם. דאגת יתר ופיתוח יחסים חונקים זו בתופעה נפוצה שנוצרת בטבעיות במשפחות רבות ולעתים אף יוצאת מכלל שליטה. מתברר שרבים מתקשים לשחרר את הילד לעולם עצמאי משלו.
רוצים להציל את הילד מהעולם
דורון ויינשטוק, פסיכולוג קליני, מסביר שישנם ביטויים רבים ליחסי תלות שנגרמים מדרך התנהגותו של ההורה. "הורים לא תמיד מפרשים את ההתנהגות שלהם כמוגזמת או ככזאת שיוצרת תלות. אבל הורים שלא נותנים לילדם להיות לבד, מחלקים לו הוראות, לא סומכים עליו וכדומה, חוסמים את המרחב האישי של הילד".
ההורים עסוקים בפחדים שלהם
מה גורם להורים לפתח תלות בילדיהם או לחנוק אותם מאהבה? חני סגמן, פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית וזוגית, מבעלי מרכז "יהלום", מסבירה שהפחדים של ההורים, הם שמניעים אותם. "הורים דואגים לילד וחוששים להשאיר אותו לבד. פרט לכך, הורים רבים חוששים מה יגידו עליהם כהורים וכיצד הם יישפטו. הם פוחדים להיחשב להורים לא טובים, ולכן הם מנסים להעניק כמה שיותר".
לעתים דעת הסביבה כל כך חשובה להורים, שהם מנסים להוכיח שיעשו הכל בשביל הילד שלהם ושהם כל עולמו. הסימפטום הזה יוצר השתלטות מלאה על חייו של הילד, התערבות בכל פרט בגידולו ופגיעה קשה בעצמאותו. הורים רבים מנסים לפצות על החום והאהבה שחסרו להם בילדותם ומעניקים לילד את מלוא החום והאהבה שהם מסוגלים לתת, גם אם המינון מוגזם.
סגמן טוענת שלעולם לא מאוחר להשתנות. "צריך להיות קשובים לילד ולפתח אתו דיאלוג, כדי להבין מה הצרכים שלו. הילד זקוק לליווי של ההורה, ולא להורה שיידחף לו לחיים וישתלט עליהם".
הורים לא כובלים אליהם את הילדים מתוך רצון רע. נהפוך הוא: יש להם כוונות טובות לדאוג לילד ולהקל עליו. לדברי מיטל רשף, עובדת סוציאלית ומטפלת פרטנית, יש שלושה סגנונות של הורות: הורים מתירנים שמניחים לילדיהם לעשות מה שהם רוצים, הורים שמגוננים יותר מדי והורים שמציבים גבולות לילדים.
יחסי תלות מתחילים מרגע לידתו של הילד וממשיכים עם התבגרותו. כשמדובר על תינוק, ברור שהיחסים סימביוטיים. הילד נזקק להורה כיוון שהוא עדיין חסר אונים ואינו מתפקד בכוחות עצמו. "הבעיה", אומרת רשף, "מתחילה כשהורים רבים מתקשים להשלים עם העובדה שהתינוק גדל והופך לילד ועם הצמיחה שלו מתפתחות אצלו היכולות והכישורים לדאוג לעצמו, להחליט החלטות ולעצב את חייו במו ידיו. אחרי הכל, הם הורגלו להעניק ולטפל".
מתוך ההרגל לטפל בילד, ההורים "מפספסים" את ההתפתחות שלו. כך קורה שהילד נתפס בעיני הוריו כבן חסות ולא כיצור בוגר ועצמאי. התוצאה: ההורים מגבילים עוד יותר את הילדים ומעכבים את התפתחותם העצמאית.
"התנסויות חשובות להתפתחות של הילד", אומרת רשף. "יש לזכור שהתנסויות שליליות מלמדות אותו הרבה דברים שלא כדאי לו לעשות בעתיד. למעשה, כך הוא לומד איך להימנע מטעויות. אבל כאשר הורים מונעים מהילד לעשות דברים, הם בעצם חוסכים ממנו גם התנסויות חיוביות, שיכולות להביא לו סיפוק ותחושת הצלחה, הזדמנות להרגיש שהוא ילד גדול שיכול להסתדר בכוחות עצמו. ילד עצמאי".
מי אוהב אתכם יותר ממני?
לא פעם קורה שהורה אומר לילדו: "אתה לא זז בלעדיי", או: "כל מה שאני אומר - אתה עושה!", או: "מה היית עושה בלעדיי?". משפטים אלה נראים לכאורה תמימים: ההורה לא רוצה שהילד ילך לאיבוד או יפרוץ גבולות. הוא מנסה לגונן עליו ולרמוז לו שהוא כאן בשבילו. אבל אפילו הדקויות המילוליות עלולות להשפיע על יחסי תלות פוטנציאליים ולגרום לילד תחושה שהוא תלוי בהורה ולא יכול להפר את האיזון ביניהם.
הפסיכולוג דורון ויינשטוק, סבור שהתלות היא לא תמיד של הילד בהורה, אלא ההפך הגמור. "לפעמים מדובר בצורך של ההורה שהילד יהיה אתו, כדי שההורה לא יהיה לבד. ישנם מצבים שההורה משתמש בילד שלו, כדי שיהיה מי שיעריץ ויאהב אותו ובמקרים קיצוניים, מישהו שלא יכול בלעדיו. מדובר על צד מעט אינטרסנטי ואנוכי והוא מועצם ונפוץ יותר - באופן טבעי - במשפחות חד הוריות, כמו משפחתו של ליאור. במקרים כאלה ההורה הוא דמות דומיננטית יותר בחיים של הילד ומן הסתם הוא תופס מקום מרכזי בחייו של ההורה".
"ילד שכל הזמן מחפש תמיכה של ההורים והופך לא רק לתלותי, אלא גם למפונק".
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP
תלות דו צדדית
מתברר שילדים להורים ש"חונקים מאהבה", נעשים במקרים רבים מודעים לתלותם של ההורים בהם ומגיבים בהתאם. לדברי מיטל רשף, "ילד תלותי הוא ילד שכל הזמן מחפש תמיכה של ההורים והופך לא רק לתלותי, אלא גם למפונק".
אין ויכוח על הקביעה שכל ילד זקוק לחום ואהבה. השאלה היא היכן עובר הגבול? רשף: "ההורה קוצץ לילד את הכנפיים ולילד אין אפילו דעה משלו. הוא לא מסוגל לבנות מערכת עצמית של פתרון בעיות, כיוון שההורה לא מאפשר לו מצב של קבלת החלטה, אלא קובע לו מראש מה יעשה, מתי ואיך. הילד גדל להיות מעין דמות של ההורה, ולא מפתח אישיות משל עצמו. הוא כל הזמן זקוק לתמיכה של ההורה".
"התלותיות לא מאפשרת לילד לחפש את עצמו בכיוונים שמעניינים אותו", אומר דורון ויינשטוק. "הוא תמיד לוקח בחשבון את רצונותיהם של הוריו וזה פוגע ביוזמה וביצירתיות".
מרחב פתוח, אבל מוגן
פעמים רבות התלות של ההורים בילד מובילה גם לבעיה בזוגיות. לא תמיד התלות היא דו צדדית. לעתים רק הורה אחד מפתח תלות בילד, או שהילד מפתח תלות רק בהורה אחד. ברוב המקרים זה קורה עם הדמות שנמצאת אתו רוב הזמן בבית או מהווה עבורו מודל חיקוי. במקרה כזה, ההורה השני עלול לפתח רגשי קנאה או נחיתות. לכן, רצוי לגרום לילד להרגיש ששני ההורים פעילים בגידולו, ולהבהיר לבן הזוג שהאהבה והנתינה לילד לא באה על חשבון הרגשות כלפיו ושמדובר במערכות יחסים שונות לגמרי.
כך או כך, אהבה מוגזמת ופלישה אינטנסיבית למרחב של הילד אינן יעילות ולא תורמות לו מאום. המזל הוא שבמהלך הגדילה של הילד הורים רבים זוכים לקבל הארה לגבי התנהגותם המוגזמת, באמצעות פידבקים שליליים מהסביבה או בעקבות אירועים שדורשים שינוי מהילד עצמו.
ויינשטוק ממליץ להיות פתוח לשינוי ולביקורת. "ניתן להתייעץ עם חברים שגם הם הורים כדי לראות כיצד הם מסתדרים עם הילד ומה הגישה שלהם בנושא. למי שחש שהנושא מטריד אותו ורוצה ייעוץ מקצועי, ישנם אנשי מקצוע שמסוגלים להעניק להורים כלים להתבוננות עצמית וקבלת קנה מידה היכן האהבה הייתה מוגזמת וכיצד ניתן להתייחס לילד בצורה רגועה ושקולה ופחות דביקה".
