האם לטפל בחתול שמצבו קשה או להרדימו? אילוסטרציה: ingimage
צ'אנס אחרון ועוד אחד
ד"ר אבי ליליאן הוזעק לטפל בחתול שנדרס. הוא נתן לו צ'אנס, אך מצבו של החתלתול לא השתפר. בואו לגלות מה קרה כשהוטרינר קיבל את ההחלטה הקשה להרדימו
ד"ר אבי ליליאן | עיתון חי
18/01/2012
באחד מימי השבת האחרונים, בשעה חמש בבוקר, צלצל הטלפון והעיר אותי מתנומת השבת המתוקה מכל. על הקו היה בני פלג, שסיפר לי שהוא וחברתו תהילה חזרו זה עתה מבילוי לילי ונתקלו סמוך למרפאתי בגור חתולים שנדרס על הכביש. אני ידוע כמי שטוען ומטיף שמי שבוחר במקצוע הווטרינריה חייב להיות זמין 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, מכיוון שצרות אינן מגיעות דווקא בשעות הקבלה.
להרדים או להשאיר בחיים?
רדום ורוטן מתחת לשפמי התלבשתי במהירות, לקחתי את שלושת הכלבים ויצאתי ברגל לעבר המרפאה. כשהגעתי למקום הבחנתי בגור חתולים בן כשבועיים-שלושה, מעוך למדי ומחרחר בקושי. הכנסתי אותו לארגז שמצאתי בדרך והלכנו כולנו, אני, הכלבים והחתלתול, בתהלוכה למרפאה.
במרפאה טשטשתי את החתולון הסובל, הכנסתי לו עירוי, הזרקתי לו אנטיביוטיקה, ויטמינים ועוד תרופות, השכבתי אותו בנוחות על מגבת מחוממת והפעלתי את מנורת החימום מעל לכלוב. הודעתי לפלג ולתהילה שניתן לחתול הזדמנות של 24 שעות, ואם במהלכן לא יתאושש, איאלץ בלית ברירה להרדימו הרדמת חסד.
לאחר כמה שעות החתול עדיין שכב דומם, באותה תנוחה. ראיתי שהוא לו נגע כלל במזון ובמים שהשארתי לו. הפכתי אותו לצד שני, ובלבי מועקה מוכרת. החתלתול היה ללא ספק במצב של קומה.
למחרת לא חל שיפור במצבו. הזרקתי לו בכל זאת עוד תרופות, ובלבי שחתי שאתן לו צ'אנס של עוד 24 שעות. שיערתי שבעילפון הקשה שבו הוא היה שרוי, ממש על סף מוות, אין הוא חש בכאבים ושההחלטה על ביצוע הרדמת החסד יכולה להמתין עוד יממה.
ההחלטה של וטרינר אם להרדים או להשאיר בחיים היא קשה. אילוסטרציה: ingimage
בובת סמרטוטים מקומטת
למחרת ראיתי שאין כל שינוי במצבו. הזרקתי לו שוב תרופות, אולם הוא לא הגיב ונראה כמו בובת סמרטוטים מקומטת. דחיתי את ההמתה לשעה מאוחרת יותר, ושקעתי בשגרת העבודה במרפאה ובמכללה.
למחרת מצאתי את החתול עדיין באותה תנוחה. החלטתי שזהו זה. בלב כבד מילאתי את המזרק בחומר ההמתה, הרכבתי את המחט, נאנחתי מעומק לבי על התפקיד הקשה שלקחתי על עצמי ונעצתי בו את המחט. להפתעתי, הוא הגיב ביללה חלושה. הוצאתי במהירות את המחט, טרם הספקתי לדחוף את בוכנת המזרק, אספתי את החתול אל חיקי, פתחתי את עיניו מלאות המוגלה והבטתי אל אישוניו המורחבים והמוגדלים. הוא ייבב חלושות והזיז את כפתו הימנית בניסיון להסיר את אצבעותיי מפניו.
בדקתי אותו ביסודיות - לסתו הייתה שבורה וכנראה גם רגלו, אולם אלה היו עובדות זניחות באופן יחסי למצבו הכללי הקשה. הכנסתי לו שוב אינפוזיה, הזלפתי לפיו תמיסת דופלייט (סוג של מזון נוזלי), נתתי לו תרופות, סידרתי לו מגבת חדשה ובקבוק מים חמים כמו של הסבתות מפעם.
חתול עם ח"י נשמות
טלפנתי לפלג וסיפרתי לו שהחלטתי לעת עתה לתת לחתול עוד צ'אנס. אפילו החלטה זו הייתה קשה עליי, מכיוון שגם אם אצליח להשאירו בחיים, עדיין מדובר בחתול רחוב חסר בית, ובמצבו המיוחד הוא זקוק להשגחה צמודה. אבל יעל, הספרית שלנו, התרגשה כל כך מהעובדה שהוא עדיין חי וקיים ונלחם בגבורה, שהחליטה בו במקום לאמץ אותו אם יחלים.
השיפור שחל בו באותו יום היה דרמטי. החתול התרומם, התהפך, ואפילו נעמד על ארבע רגליו כמה פעמים. בשעה זו, שבה אני כותב את הדברים האלה, הוא נמצא בכלוב אשפוז, מחובר לאינפוזיה בזרועו הימנית, חם לו וטוב לו, ושתי סטודנטיות שלי מאכילות אותו בתורנות בבשר קצוץ - ממש נסיך החתולים.
בעקבות המקרה הגעתי לשתי תובנות: האחת, מעולם לא פינקו אותי כמו שמפנקים את החתול הזה, והשנייה, אם אומרים בדרך כלל שלחתולים יש תשע נשמות, לחתול הזה יש בטח יש 18- כלומר ח"י נשמות - תרתי משמע.
הכותב הוא וטרינר ומורה, מנהל מכללת מגן דוד ירוק ללימודים פארא וטרינריים. הסיפור נכתב בהשראת אירועים שהתרחשו בין כותלי האקדמיה ובמרפאה
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין
עיתון חי, דצמבר 2011
מתנות, עדכונים ועוד כתבות מחכים לכם בעמוד הפייסבוק של מגזין עיתון חי »
