צילומים: אייל ברטוב

לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

למה גורים משחקים?

גורים של בעלי החיים משחקים ומוציאים אנרגיה אינסופית כמעט עד שהם נרדמים - רק כדי לקום למחרת ולהתחיל את הכל מחדש. במה המשחק תורם לגורים? יצאנו לבדוק

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

פעמים רבות, בעיקר באביב, אנו רואים בטבע גורים של בעלי חיים שונים משתובבים, מתחרים ביניהם, נלחמים או רודפים אחד אחרי השני. משחקים רבים נערכים בין אחים - שועלים קטנים שנולדים במחילה וגדלים יחד במשך כמה חודשים, גורי כלבים שגדלים יחד וגורי אריות שמשתוללים בחסות הלביאה האם.

ממש כמו אצלנו, בני האדם, ההורים מעודדים פעמים רבות את משחקי הקטנים ואף משתתפים בהם. הלביאה למשל מביאה לגוריה טרף חי ונותנת להם לשחק בו אף שאין להם מושג מה לעשות בו.

ומה בנוגע לסבתות? ראיתם פעם סבתא שמשחקת עם נכדיה? פתאום היא חוזרת לנעורים, משתטה עם הצעירים, זוחלת איתם על השטיח - והשנים נקלפות ממנה. כך היה לנו עם הכלבה הקשישה שלנו, סמוידית בת 14 שכבר עייפה מהחיים ובקושי זזה. הבאנו הביתה גורת פודל צעירה והיא הציקה לה ללא הרף וניסתה לשחק איתה. הקשישה הגיבה ברטינות ובסירוב עד שנסחפה באנרגיית המשחק והתרצתה. היום היא כאילו צעירה בעשר שנים בזכות הגורה.

מה פשרם של משחקים אלה? האם בעלי החיים משחקים סתם לשם השעשוע או שאולי הם מתאמנים ומשכללים יכולות שיזדקקו להן בחייהם כבוגרים? האם כל משחק תופסת הוא אימון לקראת ציד עתידי, כל תחרות ריצה היא אימון הימלטות מטורף וכל נהמה ילדותית היא אימון לקראת שאגת השליטה הטריטוריאלית? ואולי גם בעלי החיים נהנים לשחק יחד בלי תכלית או סיבה חוץ מהנאת הרגע...

התנהגויות של משחק

האדם נוטה לחשוב משום מה שבעולם בעלי החיים הכל תכליתי: אין בזבוז זמן על הנאה ומשחק או פעילות שאין בצדה צורך קיומי. אבל כל מי שחי עם בעלי חיים מכיר התנהגויות שנראות אך ורק כמו התנהגויות משחק: רגע שבו הכלב זורק ותופס מקל, שהחתול משתעשע בכדור הצמר או בזנב של עצמו, שהסוס משחק בכדור שמניחים לו באורווה, שהאוגר רץ בתוך הגליל במהירות ושהשועלון מנסה לתפוס את הזנב המתנפנף של אמו.

התנהגותם של בעלי החיים בולטת גם כשיש שינוי במזג האוויר - אחרי קיץ ארוך או כשיורד הגשם הראשון אפשר ממש לראות את השמחה שמסביב. בעלי החיים משתובבים בשלוליות, מקפצים בגשם ומשחקים בהנאה, והתנהגות דומה מאפיינת את ימי השמש הראשונים אחרי תקופת קור - כולם יוצאים להתחמם ולשחק בשמש. כן, ממש לשחק.

חוקרי התנהגות יכולים להעיד שבדיוק כמו אצל האדם, גם בקרב בעלי החיים הצעירים נוטים לשחק פי כמה מאשר הבוגרים. אני זוכרת תצפית על לביאה וגוריה: הלביאה שכבה בשמש בכיף וארבעת גוריה עלו וירדו ממנה, נשכו את זנבה, הצליפו בפניה בסגנון "אמא, קומי כבר! משעמם לנו!". והלביאה, שבהתחלה הייתה סבלנית ואדישה, איבדה את שלוות רוחה אחרי זמן מה ופשוט סטרה לאחד הגורים שהגזים בהצקות. הגור עף ממנה וכל אחיו למדו מניסיונו ועברו להשתעשע בצד.

בקרב יונקים דוגמות קופים אפשר לזהות בבירור התנהגויות של משחק שכוללות הפעלת דמיון וכושר המצאה

לא תהיה זו טעות לומר שהגורים משחקים גם כדי להשתכלל לקראת חייהם כבוגרים

כל מי שחי עם בעלי חיים מכיר התנהגויות שנראות אך ורק כמו התנהגויות משחק

משתכללים באמצעות המשחקים

עם זאת, נראה שכל פעילות של גורים מועילה לפיתוח תאי המוח והגוף ולחיזוק ולשיפור יכולות, ולכן לא תהיה זו טעות לומר שהגורים משחקים גם כדי להשתכלל לקראת חייהם כבוגרים. משחק הוא דרכו של הטבע לשכלל ולשפר את הישרדות היצורים החיים. גם אבל לא רק; לפחות בקרב יונקים דוגמות קופים, דולפינים, כלבים וחתולים, בעלי חיים בעלי מודעות למעשיהם, אפשר לזהות בבירור התנהגויות של משחק לשמו, שכוללות הפעלת דמיון וכושר המצאה.

גם חוקרים שמקבלים את ההנחה שבעלי חיים עילאיים משחקים נטו לחשוב שיכולת המשחק שמורה רק להם ואילו זוחלים אינם עושים זאת ופועלים להישרדותם בלבד. כך, עד שפורסם סיפורו של הצב הרך Pigface (פני חזיר) שחי באקווריום בגן החיות הלאומי בוושינגטון. הצב, בן יותר מ-50, משעשע את המבקרים במשחקי כדור. בכל יום במשך דקות ארוכות הוא הודף כדור משחק ברחבי האקווריום בחוטמו הארוך לשם השעשוע בלבד.

גם בקרב הציפורים כבר התגלו פעילויות משחק ושעשוע. כלומר, הקו הברור שחשבנו שמבדיל בין יצורים אינטליגנטים כבני אדם, שימפנזה ודולפין לבין ציפורים, זוחלים ויונקים אחרים הולך ומיטשטש ככל שמתרבים מחקרי ההתנהגות. עוד ועוד מינים של בעלי חיים מתגלים כבעלי התנהגויות משחק, ותמיד המובילים בהתנהגות זאת הם הגורים הצעירים.

"אמא, קומי כבר! משעמם לנו!"      

פילון ימשיך לשחק לפחות עד גיל שבע, כל זמן שאמו מגוננת עליו

עוד ועוד מינים של בעלי חיים מתגלים כבעלי התנהגויות משחק, ותמיד המובילים הם הגורים הצעירים

חוקרי התנהגות יכולים להעיד שבדיוק כמו אצל האדם, גם בקרב בעלי החיים הצעירים נוטים לשחק פי כמה מאשר הבוגרים

מכל משחקיי השכלתי

ג'והן בייארס (John A. Byers), זואולוג מאוניברסיטת איידהו, ארצות הברית, טוען שיש קשר ישיר בין גודל המוח לבין כישורי המשחק שפרט מראה. לדבריו, ככל שהמוח של בעל החיים גדול יותר, הוא יראה התנהגויות משחק רבות ומובהקות יותר. תופעה מרתקת שגילה במחקריו היא שמינים שונים של יונקים ועופות שחיים בבית גידול דומה משחקים באותם משחקים. כך נקר, תוכי וציפורים אחרות דוגרות חורים ומשחקות במשחקי תופסת דומים. ציידים כגון עיטים, ינשופים ונצים משחקים בטרף ומשתעשעים בפגר ממש כמו חתולים ודובים.

הגילוי שמשחקים דומים מתפתחים אצל בעלי חיים שונים שחיים בנישה דומה או בעלי נוהגי אכילה דומים, אולי מחזק את החוקרים שדוגלים באמירה שאין משחק לשמו, אלא שכל משחק נועד לשפר יכולות בחיים הבוגרים.

גם בייארס טוען שעיקר המשחקים בקרב בעלי חיים מתבצע בגילים שבהם תאי המוח ומערכת העצבים שלהם נבנים ומתפתחים במהירות הגבוהה ביותר, כלומר בגיל הנעורים. התנהגויות המשחק גם מסכנות את הגורים וחושפות אותם בפני סכנות וטורפים, ולכן הן נמשכות תקופה ארוכה בהרבה במינים שבהם ההתפתחות אטית וההגנה ההורית מתמשכת. כך, פילון ימשיך לשחק לפחות עד גיל שבע, כל זמן שאמו מגוננת עליו, בעוד גור קיפוד יראה התנהגות משחק במשך כמה שבועות בלבד, עד שהוא יוצא לעצמאות.

אז יש או אין משחק לשמו בקרב בעלי חיים? האמת היא שגם על גורי אדם, שמשחקים בגן שעשועים או במגרש כדורסל, יכול היה חוקר חוצן לומר שהם "רק מפתחים כישורי הישרדות לחייהם כבוגרים". אבל האם יש הבדל בין משחקי אדם לבין משחקים של בעלי החיים? והאם זה בכלל משנה אם מדובר באימון או בשעשוע לשמו? הרי צהלות השמחה שמשמיעים ילדים בזמן משחק הן ההוכחה הנהדרת ביותר לכך שמדובר בהנאה צרופה, ואם גם השכלנו בתוך כך ופיתחנו יכולת או שתיים - מה טוב!

אייל ברטוב הוא צלם וידיאו וסטילס בנושאי טבע, סביבה ותרבויות ופעיל בנושאי איכות סביבה ושמירת טבע. טל ברטוב היא כתבת ותסריטאית בנושאי טבע וסביבה.

תגובות

טוען הודעות