שלל תסריטים מבעיתים עולה בראשה הקודח של מי שעתידה ללדת בפעם הראשונה. מרביתם מבוססים על סיפורים ששמעה מנשים שכבר ילדו, אפיזודות כואבות מתוך סרטי לידה שצפתה בהם, מאמרים המתארים לפרטי פרטים את מסכת הייסורים הנלווית להריון והלידה, ומעין מארז של מיתוסים על הלידה כפי שהשתרשו ועברו במשפחתה מדור לדור. החשש טבעי, כמובן, אופייני בייחוד בהריון ראשון, ונובע בעיקר מחוסר ניסיון ואי ודאות לגבי החוויה הקרבה. הנעלם הוא כה גדול, ולכן נוצרים סביבו סיפורי מסגרת שהיולדת תגבש לעצמה כדי להעניק משמעות, פנים ודמות, לחוויה שטרם עברה על בשרה.
המחשבות הרבות על חוויית הלידה, כוללות ניסיון להעריך את עוצמת הכאב הצפוי ואף את הסיבוכים העלולים להתרחש, חלילה, בזמן ההריון והלידה. גם משך הזמן מרגע שיתקוף אותה הציר הראשון ועד קריעת חבל הטבור, מעסיק את מחשבתה של ההריונית.
לדברי ד"ר ליאת הולר הררי, פסיכיאטרית מומחית ופסיכותרפיסטית המתמחה בתחום הריון, לידה ואימהות, השאלה המהותית שמטרידה את האם לעתיד לגבי הלידה, נוגעת לחיים ומוות ובעצם להישרדות ממש.
"אישה שואלת את עצמה במודע או שלא במודע, האם תצליח ללדת, האם היא עצמה תעבור את התהליך בשלום והאם התינוק שלה ייוולד בשלום והיא תיתן לו חיים. שאלות מהותיות אלה, לא תמיד עולות באופן מפורש. השאלות הללו יכולות להתבטא בפחדים ספציפיים, כמו פחד להיקרע או להיחתך בלידה ופחדים נוספים הנוגעים לשלמות הגופנית. קיים פחד מפני התערבויות רפואיות שיפגמו בגוף האישה או התינוק, פחד שמא התינוק ייפגע או 'ייתקע', או שהלידה תתארך במיוחד ותהיה כרוכה בכאב וסבל והצוות לא יהיה שם כדי לתת מענה מתאים לצורכי היולדת. לכך נוסף פחד מהכאב. האישה חוששת מפני האפשרות שלא תצליח לעמוד בכאב או מפני איבוד שליטה והתפרקות".
ישנם נושאים מורכבים המעסיקים את האישה ההרה. אילוסטרציה: GettyImages/Imagebank
מערכות יחסים וזיכרונות
ומלרות החששות הלגיטימיים שמאפיינים נשים המצפות ללידה, ד"ר הולר הררי מדגישה כי לכל אישה עולם פנימי משלה והתייחסות שונה לכל נושא. לכן, הביטוי החיצוני לחששות משתנה מאישה לאישה, גם אם מדובר על נושאים מהותיים הטבועים בנפשו של כל אדם - חיים ומוות ושלמות גופנית ונפשית.
"תלוי על איזו קרקע נופלים התסריטים שהאישה נתקלת בהם. יש נשים שנדמה לנו כאילו דווקא להן מספרים את כל 'סיפורי האימה', ואחרות שלא שומעות אותם כמעט. יש גם כאלה השומעות את הסיפורים, אך מתעלמות מהם באיזשהו אופן ומצליחות שלא להפנים אותם. ברור שאצל נשים עם פחדים מוגברים, 'סיפורי האימה' רק ילבו את החששות".
נושא מהותי נוסף המעורר חרדה, לדברי ד"ר הולר הררי, קשור לעובדה שהלידה היא "תהליך ללא מוצא". "בשלב מסוים האישה מבינה שהלידה תגיע. זה הדבר הברור היחיד בכל התהליך, אך למעשה מדובר באירוע שאין לנו כל שליטה עליו והוא אינו ידוע".
הביקוש לקורסי הכנה ללידה ניזון מחששות נפוצים וטבעיים אלה, והידע הנצבר עוזר לנשים רבות, ולעתים גם לבני זוגן, להתמודד עם הפחדים. לדברי ד"ר הולר הררי, גם שמיעת חוויות אישיות של נשים מהלידה היא דרך להתמודד עם הבלתי ידוע, להפחית את חוסר הוודאות ולקבל תחושת שליטה מסוימת על המתרחש.
אולם למרות הפתיחות, קורסי ההכנה, הקרנת סרטים בנושא והצבת הלידה באור הזרקורים יותר מבעבר, עדיין קיים אצל נשים רבות קושי לדבר על חששות מפני הלידה, במיוחד כאשר הם מוגברים. ד"ר הולר הררי מסבירה מדוע נשים נוטות לעתים קרובות שלא לשתף בפחדים את המקורבים אליהן, ואף לא את בן זוגן האמור ללוות אותן בתהליך.
"אי השיתוף נובע מכך שלפני לידה, ולא רק הראשונה, ישנם כמה נושאים מורכבים המעסיקים את האישה ההרה במידה כזו או אחרת. למשל: איזו אמא אהיה?", מסבירה ד"ר הולר הררי. לדבריה, כאן נכנסת לתמונה מערכת היחסים של ההרה עם הדמויות ההוריות, ובעיקר עם אמה, זיכרונות ינקות לא מדוברים וזיכרונות ילדות. "שאלות נוספות המטרידות את האישה הן: 'מי זה התינוק שייוולד לי? האם יהיה בריא? האם יהיה נורמלי ובסדר? האם יהיה דומה לתינוק שדמיינתי לעצמי? בהקשר זה, חושבת ההרה על אנשים אהובים יותר או פחות, על שלל תכונותיהם כפי שהייתה רוצה או לא רוצה שיופיעו אצל התינוק שלה. חששות אלה מובילים לא פעם לכך שהאישה מסתגרת בתוך עצמה ומעדיפה לנצור את המחשבות והרגשות, כדי לא לספוג ביקורת או לפגוע חלילה ביקיריה".
"שטויות, הכל יהיה בסדר"
כאשר אישה מביעה חששות לפני סביבתה הקרובה, לא פעם היא תיתקל בתגובות בנוסח: "תעזבי, שטויות, הכל יהיה בסדר". ד"ר הולר הררי אומרת כי למרות שתגובה זו נועדה להרגיע, ולמרות שיש בה אמת, אין בכך כדי לסייע למי שמנסה להתמודד עם חששות מהותיים של חיים ומוות. תגובה כזו מרגיעה אולי לזמן קצר, אך החששות יעלו שוב. דווקא מתן לגיטימציה לדבר על הפחדים הללו יכול לעזור.
"ההתמודדות של כל אישה היא בהתאם לאופייה. יש שיצברו ידע, מספרים, מהאינטרנט ומקורסים, יש שיחפשו סיפורי לידה חיוביים, יש שישאבו ביטחון מאנשי מקצוע ובעלי סמכות, ויש שפשוט ידחיקו בצורה יעילה. בסופו של דבר, כל אלה עוזרים לנשים לצלוח את המשוכה הזאת ולעבור את הלידה בצורה חיובית".
ד"ר הולר הררי מוסיפה כי ישנם מצבים קיצוניים שבהם האישה סובלת מחששות מוגברים מהלידה עד כדי כך, שהיא נמנעת מעצם הכניסה להריון. במקרים אחרים, נשים נכנסות להריון אך אז מרגישות שהפחד משתק אותן ומונע מהן להתמודד. ד"ר הולר הררי מציינת כי הפחד מפני הריון ולידה זכה בשנים האחרונות למונח רפואי: "טוקופוביה". לדבריה, אישה המרגישה שפחדיה התעצמו עד כי הם גוברים על יכולתה להתמודד, צריכה לעבור אבחון מקצועי של פסיכיאטר ותוכל להיעזר ברוב המקרים בטיפול פסיכותרפי.
הפסיכואנליטיקאית אנה גלמן, העוסקת בין השאר בעריכת סדנאות להכנה רגשית ללידה, מוסיפה כי חשוב שהאם העתידה ללדת תרגיש בשליטה אקטיבית ותדע איך להירגע ברגע נתון מול כאב. לדבריה, הסיבה לכך שנשים רבות נעזרות בקורסי הכנה ללידה, נובעת מהידיעה שאלה מלמדים אותן לקנות לעצמן שליטה מסוימת בתהליך הלידה.
גלמן ממליצה ליצור קשר עם העובר במהלך ההריון, כדי להפוך את הלידה לחוויה חיובית ככל האפשר. לדבריה, יש לצפות לתינוק ולהתייחס ללידה רק כאמצעי להשגת מטרה גבוהה יותר, וניתן לעשות זאת על ידי התבוננות רבה בתמונות האולטרה סאונד שיוצרות זיקה לתינוק. כמו כן, היא מציעה לדמיין את המפגש עם התינוק, לדמיין את הלידה ולדבר אל העובר.
גלמן מספקת עוד כמה הצעות מעשיות: ראשית, היא ממליצה להריונית לשאול את אמה כיצד עברה עליה חוויית הלידה שבה היא ילדה אותה. "ממחקרים שנערכו בנושא מתברר כי יש פוטנציאל רב לדמיון בין לידת האם ללידת הבת", אומרת גלמן. "השיחה מאפשרת להרגיע את פחדי הבת ההריונית, ובמקרים של קשיים בעבר - למקד את המאמצים לעבודה על הטעון שיפור".
הצעה נוספת של גלמן היא לחזק את הקשר עם בן הזוג בתקופת ההריון. "יש ללמוד כיצד להיעזר בבן הזוג ולקבל ממנו את מה שההרה צריכה כדי להירגע. יש לנקוט בלשון בקשה, ולא תביעה, כדי לכונן דו שיח המבוסס על שיתוף פעולה. דו שיח מעניק להרה תחושה שהיא אינה בודדה במערכה". דיאלוג כזה יסייע, לדברי גלמן, לפתיחת ערוצי תקשורת בין בני הזוג לקראת הלידה שיפעלו גם אחריה. בן הזוג הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הלידה, ולכן מומלץ להשקיע בזוגיות ולמצות את ההנאה ממנה על כל המשתמע מכך. "אהבה ותמיכה הן כלי טוב להתמודדות עם מועקות. כשיש אהבה, יש הרבה פחות מועקות ופחדים".
מדיטציה ככלי להרגעה עצמית
עצה נוספת היא להיפתח לתרגילי מדיטציה ככלי להרגעה עצמית. דמיון מודרך, לדברי גלמן, יסייע לאישה ההרה לסגל כלי להתמודדות עם מחשבות שליליות והלכי רוח מדכאים. "הדרך המומלצת ביותר היא לדמיין מה נעשה יחד עם התינוק, היכן נטייל, במה נשחק ואלה חוויות נחווה יחדיו. הדמיון המודרך יכול להוות כלי מצוין לדחיקת מחשבות מטרידות כשהן עולות". לסיום, גלמן ממליצה להתמודד עם הציפייה והחששות מהלידה הקרבה על ידי הכנת הבית בהדרגה ובציפייה לבוא התינוק.
"הכנת הבית נשענת על הסתכלות מהזווית שהלידה תהיה בסדר. אמנם ישנה נטייה להימנע מלדבר על הגעת התינוק בביטחון, בעיקר בעקבות אמונות טפלות ומתוך אמונה כי זו התגרות בגורל. אולם הכנת הבית בהדרגתיות מתייחסת ללידה לא כאל סוף תהליך ההריון ותחילת פרק האימהות, אלא רואה בה חלק מהמשכיות ארוכה של היכרות גדלה והולכת עם התינוק. כך תאבד הלידה את תדמיתה הדרמתית, ותהפוך לעוד שלב בדרך למטרה".
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
