לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

פינוק היא לא מילה גסה

על החלוקה לפינוק שלילי וחיובי, ועל האיזון הנכון לתינוק

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

התחושה החברתית הבסיסית תופסת את הנושא של פינוק ילדים כדבר רע. כאשר מתארים ילד כ"מפונק", מייחסים לו בדרך כלל תכונות שליליות שנגרמו כתוצאה מהפינוק שזכה לו, ולא כילד שהוריו או סביבתו הקרובה נוהגים בו בחום ועושים עבורו מחוות נעימות שאין בהן כל רע. אנשי מקצוע מגדירים את המושג "פינוק" במשפט, "לעשות עבור הילד מה שהוא יכול לעשות בעצמו". אולם האם כאשר אנו מערסלים תינוק בוכה זה פינוק? מתי פינוק הוא שלילי? האם בכלל יש פינוק רע ופינוק טוב? ולמה בעצם לא לפנק אם אפשר? ואולי אנחנו בכלל מתכוונים למשהו אחר כשאנו אומרים "ילד מפונק?"

עיין ערך פינוק

עם יד על הלב, מי מאיתנו לא אוהב להתפנק ולפנק? כמעט כולנו זקוקים למחוות הללו, שגורמות לנו לחוש נאהבים, רצויים וחשובים לאחר. כשמחפשים "פינוק" בגוגל מקבלים רשימה אינסופית של "חבילות פינוק", "נופש מפנק", "ספא מפנק" ו"פינוק ומתנות". אז אם אנו בעצמנו חוטאים בחטא הפינוק פה ושם, מדוע כשמקשרים פינוק לילדים זה מקבל קונוטציה שלילית?

ככל שמעמיקים בנושא, מתברר שקיימות אסכולות מקצועיות שונות בהתייחסות למושג פינוק. יש מי שמצדד בגישה הגורסת כי אין פינוק רע, שכן פינוק מטבעו הוא דבר טוב שבא להעביר חום ואהבה, ויש את אלה המקפידים על החלוקה לפינוק שלילי וחיובי, כאשר במובן השלילי ילד "מפונק" הוא לרוב ילד מרוכז בעצמו, אנוכי ותובעני, המצפה שהמבוגרים יפעלו על מנת לשרת את צרכיו, ויעשו זאת באופן מיידי, כזה שמתקשה להתאפק ולדחות סיפוקים.

עידית גוטמן, פסיכולוגית ומטפלת בת.ל.מ - רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, יעוץ ואבחון, ומרצה באוניברסיטת תל אביב, נותנת הגדרה משלה לפינוק ומתארת אותו כ"סוג של מחוות אהבה שיש להשתמש בהן בצורה מושכלת, שבה גם הנותן וגם המקבל יהיו מרוצים".

ד"ר איילת עציון-קרסו, פסיכולוגית, מטפלת בילדים ומרצה באוניברסיטת חיפה, מצטטת את דבריו של ג'ון בולבי (John Bowlby), חוקר בעל שם בעולם הפסיכולוגיה, שטען ש"אין דבר כזה פינוק יתר". "לדברי בולבי, פינוק זה הצורך שלנו לתת ולהעניק מתוך מקום שהוא מאוד אינטואיטיבי ונכון", היא אומרת. "בנוסף, הוא אמר שפינוק הוא משהו שעוזר לתינוק לבסס את הקשר שלו עם הדמות המטפלת וליצור יחסים שמושתתים על ביטחון ואמון".



 
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP" src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/970/970/mom-and-baby.gif?1154881409" />

""תינוקות רכים אינם יכולים לדחות סיפוקים".
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP

היענות לצורך אינה פינוק

העיסוק בפינוק מתחיל כבר בחודשים הראשונים בחייו של הילד, כאשר הרך הנולד מביע את צרכיו דרך בכי. זוהי דרכו לומר: אני רעב, צמא, עייף, כואב, זקוק למגע, חם לי או קר לי. הורים רבים חוששים שאם הם נענים מיידית לבכיו של תינוקם, הם למעשה מפנקים אותו. יש כאלה המאמינים כי תגובה מהירה לבכי התינוק תגרום לו לבכות יותר, כיוון שקיבל חיזוק חיובי, לכאורה.

כאן קיימת הסכמה ברורה אצל כל אנשי המקצוע. היענות לכל צרכיו של התינוק כפי שהוזכרו אינה נחשבת בשום אופן כפינוק. "הצרכים הפיזיים והרגשיים של התינוק באים לידי ביטוי דרך בכי וההיענות לצרכים האלה מנוגדת ללוגיקה של מה שאנו מכנים פינוק", מציינת ד"ר איילת עציון-קרסו. "תינוקות רכים אינם יכולים לדחות סיפוקים. דחיית הסיפוקים מגיעה בשלב מאוחר יותר, בגיל שנתיים-שלוש. לכן כשמדובר בתינוק אין מקום לדבר על פינוק".

דניאל שטרן, מחבר הספר "יומנו של תינוק", היטיב להמחיש זאת כשציין שכאשר התינוק רעב, יש לו תחושה שהוא נמצא בתוך מערבולת ו"סופת רעב". שטרן מתאר זאת כגל גואה של דקירות רעב, וכאשר האם מזינה את תינוקה הוא חש גאות של תענוג. "בבת אחת העולם נעטף פעימות, הפיצוצים והקריסות נרגעים וסופת הרעב חולפת".

גוטמן מעירה שבהורות יש מסר כפול. "מצד אחד, אנו אמורים להיענות ולספק את כל הצרכים של הילד. מצד שני, אחת המטלות של ההורות היא לעודד אותו לאוטונומיה ונבדלות. אנו לוקחים ממנו משהו אם לא נאפשר לו את העצמאות. התהליכים האלה הם איטיים ודורשים הרבה סבלנות, כמו גם התאמה לבשלות של הילד".

פרופ' עפרה מייזלס, פסיכולוגית התפתחותית בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, מבקשת לחדד את הנושא עוד יותר. "לעתים ייתכן מצב שבו ילד מציג תמונה של רמת קושי גבוהה יותר ממה שהוא באמת חווה, על מנת להשיג תשומת לב, דבר שנתפס אצלנו כסממן לפינוק יתר. אולם גם אז יש משמעות למצב שהילד מגזים בהצגת המצוקה שלו. התפיסה המקובלת היא שהילד עושה זאת בכוונה, הוא נודניק ומרבה לדרוש, אבל בכל זאת צריך לברר ממה זה נובע ולטפל במצוקה הזאת. אין בכך כדי לומר שיש להיענות לכל דרישה של הילד, אך מצד שני אין להתייחס לכך כאל פינוק שלילי שלא צריך להיענות לו. יש כאן מצוקה שצריך לבדוק אותה".



 
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP" src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" _cke_saved_src="/pagemodule/image1/117/117/pinuk2.jpg?1153846179" />

"אין סיבה שהורים לא יפנקו את ילדיהם מדי פעם".
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP

הצד הטוב של הפינוק

לדברי גוטמן, אין סיבה שהורים לא יפנקו את ילדיהם מדי פעם. "הורים הם לא סוהרים ולא שוטרים", היא אומרת. "בהורות אנו שואפים לקיים מערכת יחסים נעימה שמבוססת על מחוות, ביטויים של אהבה, עזרה והתחשבות הדדית. מכיוון שההורים באופן טבעי יותר חזקים בקשר, הם אלה שעושים יותר את המחוות. הפינוק הרצוי, החיובי, הוא פינוק שנעשה מתוך כוח ובחירה".

פרופ' מייזלס מוסיפה ואומרת שפינוק הוא אחד האלמנטים המרכזיים שמתחזק מערכת יחסים ומקיים אותה. "אתה נהנה והשני נהנה, ואתה נהנה שהשני נהנה", היא מסבירה. "זה קיים בכל הגילים ובכל הקשרים. פינוק הוא אחד המרכיבים המקסימים שיש בקשר טוב".

הצד הרע של הפינוק

לתוך מה שאנו מכנים "פינוק" נכנסים לעתים גורמים פחות רצויים כמו הצורך לפצות ילד בצדק או שלא בצדק וחוסר היכולת של הורים להציב גבולות במקרים כאלה, הילד הופך לפסיבי, אגוצנטרי, כזה שחושב שהכל מגיע לו - ועכשיו. ואז לא מדובר בפינוק, אלא במשהו אחר לגמרי.

"הורים עושים לעתים דברים מאוד לא טובים בשם הפינוק", אומרת ד"ר עציון-קרסו. הורים צריכים לגלות רגישות כלפי הבשלות של הילד וכלפי התפתחותו. כלומר, אלה דברים הוא מספיק בשל כדי לבצע לבד ומתי הוא עדיין תלוי בהוריו. "ישנו איזון עדין מאוד שבו ילד צריך להבין שיש גבולות ולא תמיד נענים לבקשותיו, ויש את המקום שבו אנו צריכים לזהות את הצרכים של הילד ולראות שאנו לא חוסמים לו את הדרך לעצמאות", היא מסבירה.

פרופ' מייזלס אומרת כי "חשוב שלהורים תהיה הגדרה של ערך, של מה חשוב בעיניהם", היא ממשיכה. "לא משנה מה הכללים שהם קבעו, כל עוד הם קיימים וכל עוד מסבירים לילד את ההיגיון העומד מאחוריהם. אפשר לתת לילד להביע את דעתו ולגלות פתיחות לגביה, אבל בסופו של דבר על ההורים לקבל את ההחלטה ולעמוד על כך שהילד יקיים את הכללים. בנוסף, הורים יכולים לעזור לילדם לווסת את התנהגותו בהתאם לדרישות שלו. לדוגמה, אם ילד מאוד אוהב פיצה ולא יכול לעמוד בפיתוי, אין טעם לעבור אתו ליד הדוכן, כאשר ההורה יודע שהוא אינו מעוניין לקנות. אפשר לעקוף את הדוכן ולעזור לילד לעמוד בחוקים שנקבעו. "כשמתייחסים לפינוק במובן של אויב, מתייחסים למעשה לחוסר גבולות, ובעניין הזה צריך לקרוא לדברים בשמם. זה לא פינוק", היא מסכמת.

תגובות

טוען הודעות