כעת, בשמי תחילת החורף, מצוי ממש בסמוך לזנית האובייקט השמיימי שהוא המרוחק ביותר הניתן לזיהוי בעין בלתי מצוידת. ה"ערפילית הגדולה" שבקבוצת אנדרומדה צוינה לראשונה על ידי אסטרונום פרסי במאה העשירית, בעודה מכונה "הענן הקטן" אשר בפי "הדג הגדול" (קבוצת מזל גדים - ראו במפה). היום אנו יודעים ש"ענן קטן" זה הוא גלקסיה ספיראלית גדולה - גלקסיית אנדרומדה (M31), המרוחקת מאתנו כשלושה מיליון שנות אור ומהווה בית לכמה מאות מיליארדי כוכבים. ראוי לזכור שהאור שמגיע כעת לעינינו נפלט למעשה מהגלקסיה לפני כשלושה מיליון שנים (זו המשמעות של ציון המרחק ביחידות של שנות אור), פחות או יותר בתקופת ראשיתה של האנושות. התבוננות בגלקסיות מרוחקות בהחלט מחברת אותנו אל עברו של היקום, אבל בהקשרה של גלקסיית אנדרומדה השכנה לנו, ישנו גם חיבור אל עתיד - משותף אולי.
אנו יודעים שבסקאלות הגדולות היקום מתפשט, נראה שאף באופן מואץ (כלומר, מהירות ההתפשטות הולכת וגדלה עם הזמן). אין זה המצב בסקאלות קטנות יותר. החומר אשר בתוך הגלקסיות - כוכבים וענני גז ואבק - קשור היטב בכוחות משיכה ואינו מתפשט במצב רגיל (אלא אם כן הוא נתון להפרעות כבידתיות משמעותיות); אבל גם לגלקסיות החברות בצביר (קבוצה) של גלקסיות, יש סיכוי טוב שהן לא תתרחקנה זו מזו.
גלקסיית אנדרומדה והגלקסיה שלנו - שביל החלב, כמו גם עוד כמה עשרות גלקסיות קרובות יחסית, חברות בצביר של גלקסיות שאותו אנו מכנים "הקבוצה המקומית". לגלקסיות בצביר מהירויות "שיוט" שונות במרחבי החלל וכיווני התקדמות שונים, בהתאם לכוחות המשיכה ההדדיים הפועלים בצביר. מדידות של גלקסיית אנדרומדה הראו שזו מתקדמת לעבר גלקסיית שביל החלב במהירות של כ- 120 ק"מ לשנייה. אם לוקחים בחשבון את המרחק אל הגלקסיה, מגיעים למסקנה ששביל החלב ואנדרומדה עלולות להיפגש בעוד כמה מיליארדי שנים בודדים (בהנחה שהגלקסיות אכן נעות זו לעבר זו ובמהירות המוערכת כעת).
התנגשויות בין גלקסיות הן דבר שבשגרה, שאינו צריך להפתיע אותנו יתר על המידה. אנו צופים במספר לא מבוטל של גלקסיות מסביבנו המצויות במצב של אינטראקציה, בין שבדרך למיזוג מוחלט ובין שלאו. דוגמה יפהפייה למפגש של גלקסיות היא זו של NGC 2207 המוצגת בתמונה 1.
דוגמה מפורסמת נוספת וקרובה אלינו יותר היא גלקסיית המערבולת בכיוון העגלה הגדולה (Whirlpool galaxy - M51 - ). כמה מיליארדי שנים הוא זמן רב בכל מובן שהוא. לא ניתן לדעת בוודאות מה יהיה מצבה של מערכת השמש שלנו בזמן המפגש של הגלקסיות (או מעברן זו על פני זו); האם השמש שלנו תהפוך לענק אדום לפני המפגש המיועד, או שמא אחריו? האם תהיה אנושות (כלשהי) במקום כלשהו באזור מערכת השמש, או אולי באזורים אחרים בגלקסיית שביל החלב, בעוד זמן רב כל כך? דבר אחד ניתן לומר בבירור - עד כמה מרהיב יכול להיות המראה של גלקסיית אנדרומדה כשהיא קרובה, פרושה על פני נתח יגדול ותר ויותר של כיפת השמים, וזאת לצד מישור הגלקסיה שלנו, שימשיך להיראות כפי שנראה גם היום מאזורים חשוכים - כשביל מואר של חלב.
אופן מעבר כדור הארץ דרך נחיל אבק - שרידי פליטה של כוכב שביט - המקיף גם הוא את השמש במסלול קבוע
שמי סוף הסתיו ותחילת החורף
הסתיו והחורף הממשמש ובא כבר מורגשים היטב מאז הסתיים לו שעון הקיץ והחשיכה פוקדת אותנו כבר בשעות אחר הצהריים. גם בכיפת השמיים מתחילות להתגלות קבוצות החורף, אם כי אלו עדיין רק בשעות המאוחרות יותר של הערב. באזור הזנית שולטות כעת קבוצות פגאסוס (בדמות מרובע גדול), אנדרומדה (נסו להתבונן בגלקסיה דרך משקפת או טלסקופ והרשו לעצמכם להפליג בדמיון - לו רק הייתה גלקסיה זו פרושה כבר עתה על פני נתח גדול מהשמיים), כמו גם קבוצת מזל דגים.
הקבוצות והכוכבים המרכיבים את משולש הקיץ מצויים כבר לקראת שקיעה בשמי המערב הנמוכים - הזדמנות אחרונה להתבונן לעבר אזור יפה זה. נסו גם להבחין בקבוצת דולפין הקטנה והחביבה, מזרחית לאלטאיר - הקודקוד הדרום מערבי של משולש הקיץ שבקבוצת נשר, כמו גם בראש החץ הקטן צפונית לו.
מי ירה חץ זה ומהו יעדו? השערות רבות הועלו בהקשר זה על ידי אלו המתעניינים גם בסיפורים שמאחורי כיפת השמיים. אחת האפשרויות המובילות היא שהחץ נורה לעבר מקבץ הציפורים "הרשעיות", אוכלות האדם אשר באזור (ה-Stymphalian birds, לפי המיתולוגיה היוונית), ומיוצגות על ידי הנשר, הברבור ונֶבל (Lyra) - שהיה במקור נשר (vulture). החץ אכן עובר על פני דמויות אלו בשמיים, אך מהיכן הוא מגיע? התבוננות במפת ספטמבר-אוקטובר (גיליון 97) כאשר מסתכלים בה באופן שבו הצפון למטה, חושפת את היורה רב-העוצמה, הלא הוא הרקולס הכורע ברך בעודו משחרר את מיתר קשתו.
באזור השמיים הצפוניים, לאורך המרידיאן (קו המצהר הדמיוני - זה העובר דרך הזנית ומחלק את כיפת השמים למזרח ולמערב) נבחין בקבוצת קסיופיאה - בצורת M כעת - ממש מעל לכוכב הצפון, בעוד שהעגלה הגדולה מצויה ממש באופק הצפוני ומתחת לו ואינה נראית בשעות הערב. בקבוצת קסיופיאה עצמה הייתי ממליץ להתבונן באמצעות טלסקופ בכוכב כפול המצוי בדיוק מעל לצלע השנייה ממערב של ה- M - זהו אֶטה () קסיופיאה. האם אתם מסוגלים להבחין בהבדלי הצבעים שבין שני הכוכבים - הבהיר והחיוור?
עוד באזור, מזרחית לקסיופיאה בקבוצת פרסאוס (בדיוק בין הכוכב המזרחי של קסיופיאה והכוכב המערבי של פרסאוס), שני צבירי כוכבים צמודים המכונים - "הצביר הכפול" (double cluster - NGC 884, 869). צבירים אלו, אשר מופו כבר בתקופה שלפני הספירה, מרוחקים מאתנו יותר מ- 7,000 שנות אור, וביניהם מפרידות כמה מאות שנות אור. מומלץ להסתכל בצביר הכפול באמצעות משקפת וכך להתפעל מכל שטחם של שדות כוכבים מרשימים אלו.
בכיוון מזרח ניתן להתרשם מקבוצת עגלון, על כוכבה הבהיר - קפלה, ודרומית לה (ממש בכיוון מזרח) קבוצת כוכבים בצורת V ברורה - זהו צביר ההיאדות (Hyades) המהווה את ראשו של השור. הכוכב הבהיר והאדמדם שבקצה צלע ה- V המזרחית הוא לא אחר מאשר עינו הכעוסה של השור - אלדבארן (Aldebaran). אלדבארן, כמו גם חבר אדום נוסף מתחתיו - בטלג'וז (Betelgeuse) שבקבוצת הצייד אוריון, שניהם מסיביים יותר מהשמש שלנו ונמצאים כעת בשלב מתקדם באבולוציה שלהם - שלב הענקים אדומים.
מקור השם הקדום אלדבארן הוא בערבית ומשמעותו "העוקב" (the follower). כוכב זה אכן עוקב אחר צביר הפליאדות (המכונה גם שבע אחיות, M45, או סובארו ביפנית - כן, שמה וסמלה של יצרנית הרכב הוא בדיוק צביר כוכבים זה), המצוי ממש מערבית לו (מעליו בשמי הערב המזרחיים). הפליאדות הוא צביר פתוח מהמוכרים יותר ונראה בעין בלתי מצוידת כקבוצה קטנה של כוכבים. מומלץ להתבונן בצביר במיוחד באמצעות משקפת ומאזור חשוך ככל שניתן. צפונית לאוריון כבר עולה מהאופק המזרחי קבוצת מזל תאומים.
בתקופה זו עדיין לא נראים כוכבי לכת מרשימים בשעות הערב. את שבתאי ניתן כבר להתחיל לראות לאחר חצות הלילה ועד לפני הזריחה, בעודו זורח מוקדם יותר ויותר ככל שמתקדמים לעבר החורף. לעומתו, צדק ומאדים עדיין קרובים מדי לשמש ממערב לה (מקדימים את הזריחה רק בשעה לערך לקראת סוף דצמבר).
ב- 14 בדצמבר מגיע לשיאו אחד ממטרי המטאורים המשמעותיים ביותר - מטר הג'מינידים (הרדיאנט - נקודת המוצא הנראית של המטאורים על פני כיפת השמים - מצוי בגבולות קבוצת תאומים - Gemini). מטר מטאורים מתקבל כאשר כדור הארץ עובר דרך נחיל של חלקיקים שהותיר אחריו במסלולו סביב השמש.
למטר הג'מינידים סיפור מעניין ושונה במקצת. במשך שנים רבות ניסו להתחקות אחר השביט שמהווה את המקור למטר ("שביט-האב"), ללא הצלחה. רק ב-1983 גילו גוף שמסלולו תואם בדיוק את כיווני התנועה של שטף מטאורי הג'מינידים, אולם הפליאה הייתה בכך שגוף זה, הקרוי 3200 Phaethon, אינו שביט ממש, כי אם יותר אסטרואיד. גוף זה סובב את השמש במסלול אליפטי מאוד (ומתקרב אליה עד כדי 0.14 יחידות אסטרונומיות בלבד בנקודת הפֶּריהֶליון - הנקודה במסלול שהיא הקרובה ביותר אל השמש) ובזמן מחזור של כ- 1.4 שנים. ההתייחסות אליו כיום היא כאל גוף כלאיים - בין שביט לאסטרואיד - מבחינת תכונות החומר - הרכבו וצפיפותו. ייתכן שמדובר בשביט (שאותו מאפיין הרכב קרחי ברובו בלוויית גזים כלואים וחלקיקי אבק) שהתעטף ברבות השנים בפני שטח "אסטרואידיים" יותר (הרכב סלעי).
למטר הג'מינידים קצב גבוה מאוד של מטאורים - ניתן לקוות להבחין במטאור אחד כל חצי דקה בממוצע (בתנאים אידיאליים), והשנה הזדמנות מצוינת לצפות במטר מאזורים חשוכים בלילה שבין ה- 13 ל-14 בדצמבר, בעוד הירח (בשיעור הארה של פחות מ- 40%) גם הוא משתף פעולה (גם אם באופן חלקי) וזורח רק לקראת אחת אחר חצות (כשרדיאנט המטר כבר במרכז כיפת השמים). להלן נתונים בסיסיים של כמה מטרות מטאורים בולטים (מבוסס על מידע המופיע באתר ה- International Meteor Organization):
מתוך: מגזין גליליאו
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה