אבטיח. הרבה הרבה אבטיח. קערה מלאה פלחי אבטיח אדומים ומתוקים, טריים ומרווים. לא, זו בהחלט לא פרסומת לפרי הקיצי והמופלא אלא תיאור מדויק של תאוותי האחת והיחידה (למזון כמובן...) בחודשים המתקדמים של הריוני הראשון. אז אם פעם חשבתי שזה לא ממש נורמלי, למרות ששמעתי על הריוניות נוספות שרצו סטייק כאן ועכשיו, ממחקרים שונים עולה באופן מפתיע, ואולי לא, כי השתוקקות לאוכל מסוים בהריון, או cravings, כפי שמכנים זאת אחינו מעבר לים, היא תופעה שחוות כ-70% מהנשים ההרות, החל בבנות השבטים בגוואטמלה וכלה בנשות פריז האופנתיות. טובה קראוזה, דיאטנית קלינית המתמחה בתזונה בהריון ולאחר הלידה, מבקשת להרגיע את כל מי שחשה אשמה כשבשבוע 27, למשל, התעורר בה צורך מוזר לנשנש כריך חצילים בשעה שלוש לפנות בוקר, וגם את מי שחשה סלידה ממזון אהוב - את לא היחידה.
"עם תחילת ההריון מתרחשים שינויים מהותיים ברמות ההורמונים בגוף, ובין השאר באותם הורמונים המשפיעים על מרכזי הבקרה במוח השולטים על תחושות הרעב והשובע. בהתאם לכך, מתקבלים מהמוח מסרים מבלבלים אשר גורמים לדחייה ממזונות מסוימים או להשתוקקות אליהם, גם אם מדובר בכאלה שמעולם לא אהבנו".
חוקרים בארה"ב סבורים כי ייתכנו סיבות נוספות לשינויים בהרגלי האכילה של נשים הרות. חלק מהנשים, הם טוענים, חשות בטעם מתכתי בפיהן בשלבים מוקדמים מאוד בהריון (ולעיתים זהו הסימן הראשון לבשורה המשמחת), בשעה שאחרות מגלות כי חושי הטעם והריח מתקהים עם ההריון בעיקר בשל גודש באף, תופעה האופיינית גם היא לתקופה זו.
מנגנון הישרדות פסיכולוגי המניע את האישה לסלוד מחומרים מזיקים
אילוסטרציה: GettyImages
לאכול אדמה, לטעום עמילן כביסה
על אוורסיה, חוסר יכולתן של נשים הרות לסבול טעמים וריחות שמהם נהנו בעבר, מספרת שגית אורנשטיין, ממרומי השבוע ה-34 להריונה. "בשליש הראשון להריון ממש לא יכולתי לסבול ריחות של טיגון. אני, שכל כך אהבתי פלאפל, איבדתי לחלוטין את החשק אליו. כך היה גם לגבי מזונות מתוקים במשך רוב חודשי ההריון, אלא שהתאווה למתוק חזרה, ובגדול, בשבועיים האחרונים".
גם רינת אברהם, אשר ילדה את בתה השנייה לפני כחודשיים, מספרת כי מאכלים מטוגנים לא עשו לה טוב, במיוחד אוכל סיני: "זה התחיל מהשבועות הראשונים של ההריון ונמשך לכל אורכו. אני זוכרת שפעם אחת הזמנו עוף סיני עם דבש ולימון, מנה שבדרך כלל אהבתי מאוד, ונאלצתי להקיא אותה מייד כשסיימתי את הארוחה. מאז לא נגעתי במנה הזו". מתברר כי גופנו מגן על עצמו בדרכים שונות במטרה לשמור על העובר המתהווה בו.
"עובדה", אומרת קראוזה, "מרבית הנשים ההרות יימנעו מסיגריות, מאלכוהול ומקפה בטרימסטר הראשון. מדובר בשלב רגיש ביותר של ההריון, שבו מתפתחות רוב המערכות הקריטיות בגופו של העובר. ההימנעות מחומרים אלה, המסוכנים לגופה של האישה ההרה ולהתפתחות החיים החדשים בה, מעידה ככל הנראה על קיומו של מנגנון הישרדות פסיכולוגי המניע את האישה לסלוד מהם, גם אם היא מאוד אהבה אותם קודם לכן. בכל מקרה, כמובן, מומלץ להתנזר מכל אלה, שכן טובה לא תצמח מהם - לעובר כמו לאמו".
קראוזה מספרת על תופעה נדירה יותר, שבה הגוף משדר לנו אותות מצוקה גם מכיוון אחר. "מדובר ב-PICA, שפירושה השתוקקות לחומרים שאינם אוכל, כאלה העלולים להיות מסוכנים ביותר לגוף. הדחף לטעום מהם מעיד על חסכים של גוף האישה ההרה בוויטמינים הכרחיים. בספרות הרפואית מופיעים דיווחים על נשים הרות שהתאוו למצוץ קרח, לאכול אדמה או עמילן כביסה, ואפילו חלב של נרות. הסיבות לאכילת אדמה או קרח הן מחסור רב בברזל. באופן עקרוני, נשים החוות תחושות מסוג זה נדרשות לטיפול יסודי ומעמיק אצל הרופא, מכיוון שהן בתת תזונה רציני".
"מתקבלים מהמוח מסרים מבלבלים אשר גורמים לדחייה או להשתוקקות למזונות"
אילוסטרציה: GettyImages
תשוקה לפחמימות כתוצאה מקנדידה
ובעוד שהרפואה הקונבנציונלית תולה את הסיבות להתקפי ה-craving ברמות ההורמונים בעת ההריון, וטוענת שאין הרבה מה לעשות בכדי לשלוט על המצב, הרי שמומחים מטעם הרפואה המשלימה טוענים אחרת. "ההשתוקקות למזונות מסוימים ובעיקר לפחמימות, בכל עת ובייחוד בתקופת ההריון, היא תולדה של התזונה שלנו", אומר ד"ר ראול רודריגז MD, מומחה לרפואה סינית טבעית ומנהל רשת מרכזי "אמא" לרפואה טבעית.
"התזונה גורמת לשגשוגה של פטריה בשם קנדידה במעיים, אשר מתפשטת בכל הגוף וגורמת לתופעות המוכרות מאוד לרובנו. מבחינה סטטיסטית, אנחנו מדברים על 86% מהאוכלוסייה הנגועים בקנדידה, כאשר בקרב חלק קטן מהם, הפטריה מתפתחת באופן פתולוגי וגורמת לעייפות רבה, לקשיים בזיכרון, לדלקות שונות ולמעין הרגשת חולי מתמדת. "סביבת הגוף של אנשים החשופים לכמויות גדולות של אנטיביוטיקה, תרופות אסטרוגניות נוגדות חומצה וסטרואידים, מהווה קרקע נוחה יותר להתפשטות הקנדידה. פטריה זו היא ממשפחת השמרים, וניזונה מפחמימות. כאשר היא תוססת במעיים, מופרשים ממנה כ-80 טוקסידים (רעלנים), המגיעים לאזורים שונים בגוף וגורמים בעיקר למחלות אוטרו-אימוניות, כלומר כאלה התוקפות את המערכת החיסונית".
ומה הקשר בין הקנדידה לחשקים למזון בהריון ?
"במהלך ההריון שיעור הורמון האסטרוגן בדם עולה, ומייצר סביבה בסיסית יותר בגוף. מאחר שהקנדידה מתפתחת היטב בסביבה מסוג זה, היא משגשגת בתקופת ההריון. האישה הממוצעת, אשר בתזונה היומיומית שלה כלולות רמות גבוהות של פחמימות וסוכרים, תחוש בנפילה ברמת הסוכר בדם ובעקבות זאת - ברעב, משום שהקנדידה שולחת מולקולות המגרות את מרכז הרעב במוח. מכיוון שמדובר בתהליך החוזר על עצמו כמה פעמים ביום, האישה תשתוקק לפחמימות מסוגים שונים, כל עוד הקנדידה מצויה בגופה ותזונתה אינה מאוזנת".
ואיך פותרים את הבעיה?
"אם היא ידועה, רצוי מאוד לטפל בה עוד לפני ההריון ולפגוע באוכלוסיית הקנדידה כחלק מהכנת הגוף למצב החדש. אפשר לשנות את המצב גם בזמן ההריון, בעזרת נטילת תמצית זרעי אשכולית, אצידופילוס איכותי, כלומר מתן תוספת של חיידקים 'ידידותיים', ותזונה דלה בפחמימות. רצוי להימנע מאכילת פירות ובייחוד תפוחי אדמה, המעלים את רמת הסוכר בגוף אף יותר מסוכר לבן, וכן מדגנים העשויים מקמח לבן - לחמים, עוגות ומאפים שונים".
"ככלל, מומלץ לא לאכול בשר משום הוא מכיל רמות גבוהות של ניטריטים (מלחים), הורמונים, אנטיביוטיקה ושרידים מחומרי ריסוס שונים. כל אלה מרקיבים במעיים ויוצרים לטפילים כמו הקנדידה סביבה נפלאה להתפתח בה. "גם תוצרת חלב אינה מומלצת, מסיבות דומות. מוצאה מהחי ולכן גם היא תוססת בקיבה, וגורמת לגזים, לדלקתיות במעיים, וכן יוצרת ליחה ומשפיעה על אלרגיות. בנוסף לכך, מוצרי חלב גוזלים ברזל ולמרבה הפלא - גם סידן, המהווה אבן יסוד בבניית עצמות התינוק, כך שאינה מומלצת לאישה הרה החייבת את המרכיבים האלה".
קראוזה מוסיפה כי יש להגביל גם את צריכת המלוחים. "השתוקקות למלוחים צריכה להיות מנוטרת, מכיוון שעודף נתרן לא יעשה חסד עם גוף האישה ההרה. המלח עלול לגרום לאצירת מים ולבצקות. בחודשי ההריון האחרונים הגוף ממילא נוטה לכך עם העלייה בנפח הדם, ולכן מומלץ לא להעמיס עליו".
מומלץ לצרוך דגי מים עמוקים כמו סלמון, בקלה וסול, שהם בריאים ועשירים בחומצת אומגה 3 החיונית לגוף
אילוסטרציה: Clipart
קטניות, וגם בשר ודגים
לדברי קראוזה, חשוב לאכול מגוון מזונות בצורתם הטבעית. עוד בשלב תכנון ההריון, ובתקופת ההריון עצמו, מומלץ להכניס לתפריט מזונות העשירים בחומצה פולית, החיונית לצורך התפתחות תקינה של מערכת העצבים ועמוד השדרה של העובר, כמו קטניות, דגני בוקר מועשרים, פרי הדר וירקות ירוקים. "צמיחת העובר בשליש השני והשלישי של ההריון דורשת כמות גדולה של ברזל ועל כן, מומלץ לכלול בתפריט מאכלים העשירים בברזל כמו בשר הודו, עוף ובקר בכמויות מוגבלות, וכן קטניות. מוצרי חלב לסוגיהם וירקות כמו כרובית, חסה וסלרי, מספקים סידן לגוף, ואגוזי מלך, ירקות עליים וזרעי פשתן יעשירו את הגוף בשומן מן הטבע. "מבחינת דגים, מומלץ לצרוך דגי מים עמוקים כמו סלמון, בקלה וסול, שהם בריאים ועשירים בחומצת אומגה 3 החיונית לגוף. אולם, לא כדאי לעבור את רף שתי המנות השבועיות של דגים אשר מוצאם מן הים התיכון, כיוון שהוא אינו נקי ותוצרתו לא תמיד אידיאלית".
לתפיסתו של ד"ר רודריגז, התזונה האולטימטיבית מתבססת על מזונות שמקורם מן הטבע ולא מן החי: "באופן בסיסי אני ממליץ על נטילת תוספי מזון שאיננו יכולים לקבל את הכמות הנדרשת מהם באמצעות התזונה היומית בלבד, כמו ויטמין B קומפלקס, ויטמין C, אומגה 3 וחומצה פולית. כפי שציינתי, לא כדאי לכלול מוצרי חלב בתפריט היומי, וניתן למצוא להם תחליפים רבים ומשובחים, כמו טופו וקטניות למיניהן. "כדאי להמעיט בצריכת פירות ולהרבות באכילת ירקות (אורגניים כמובן) ובאגוזים לא קלויים, לא כולל בוטנים ואגוזי קאשיו, משום שהם אלרגניים. בכדי להעלות את רמת הסידן מומלץ להרבות באכילת סרדינים, בטחינה העשויה משומשום ובאגוזים הספציפיים שהוזכרו קודם. כל אלה חשובים להתפתחות עצמות העובר. מזונות אלה בהחלט מהווים גם ספק מצוין של ברזל."תופעה שכיחה היא מחסור בברזל המיתרגם לחשק עז לבשר. יש המציעים לנשים הרות, שמאגרי הברזל שלהן מדולדלים, את כבד העוף כספק הטוב ביותר של הרכיב החסר. אולם כאן מדובר במזון שבהחלט רצוי להימנע ממנו. הכבד הוא האיבר שאליו מתנקזים כל הרעלים בגוף החיה, והדבר האחרון שאותו רוצה אישה הרה רוצה לאכול, לטעמי, הוא מצבור כזה של פסולת".
