לפני שבועות ספורים ביקר בישראל ד"ר מדאן קטאריה, "הגורו" ההודי של מועדוני הצחוק. בעקבות ביקורו בישראל, החלו לפעול בארץ חמישה "מועדוני צחוק", שבהם יכולים המשתתפים לתרגל את הטכניקה שפיתח ד"ר קטאריה.
בין חסידיו, נמצא גם אלכס סטרניק, המנחה היום מועדון צחוק בירושלים. סטרניק, בוגר החוג למדעי התזונה באוניברסיטה העברית, לומד לתואר שני בבריאות הציבור. לפני כשנתיים הגיע לבנגלור, הודו, במסגרת עבודה בארגון הומניטרי. "ממש במקרה נפל לידיי הספר של ד"ר קטאריה המסביר את הפילוסופיה והטכניקה של היוגה צחוק", מספר סטרניק. "בעקבות הספר התחלתי לתרגל 'יוגה צחוק' במספר מועדוני צחוק שהיו באזור שבו התגוררתי. רק בבנגלור פועלים 130 מועדונים כאלו, מתוך מעל 3,000 מועדונים ברחבי העולם. בהמשך העברתי סדנאות צחוק בהוספיס של חולי איידס בבנגלור, וכשעברתי לאתיופיה, הנחיתי גם שם סדנאות צחוק במסגרת הארגון שהקימה אמא תרזה. כשחזרתי ארצה, החלטתי לעשות תואר שני בבריאות הציבור, מתוך ידיעה כי יש קשר מובהק בין בריאות לצחוק".
לדברי סטרניק, ישנם מחקרים המוכיחים כי הצחוק טוב לבריאות. הוא מעודד ייצור תאי דם לבנים הנלחמים ב"פלישות" גופים זרים לגוף, ומגביר את פעילות האימונוגלובולין A הנוצר ברוק בשעת הצחוק. חומר זה מגן עלינו מפני חדירה של וירוסים וחיידקים דרך מערכת הנשימה. הצחוק גם גורם לירידת הורמוני סטרס ומוריד את לחץ הדם.
הידיעה שהצחוק יפה לבריאות איננה חדשה. אילוסטרציה: ASAP photos
זה מדבק
לפני כעשר שנים ייסד ד"ר קטאריה את "מועדון הצחוק" הראשון בהודו. במסגרת עבודתו הרפואית, כתב מאמר מדעי שחקר את המשפט "הצחוק הוא התרופה הטובה ביותר". בעקבות המחקר, הגיע למסקנה כי הצחוק איננו מועיל רק לעידוד חולים, אלא יכול לשמש ככלי לחיזוק המערכת החיסונית ומערכות אחרות בגוף. במחקרו הוא הוכיח שהגוף מפריש בעת הצחוק חומרים משככי כאבים, מגוון רחב של חומרים אחרים הקשורים למערכת החיסונית, פותח את כלי הדם ומשפר את זרימתו, מרחיב את הריאות, משחרר אנדרופינים, מרגיע, מאזן, מגביר את הביטחון העצמי ועוד.
בתחילה גייס ד"ר קטאריה אחדים מחבריו, שהיו מסתובבים בפארקים, מספרים בדיחות אחד לשני, ומתגלגלים מצחוק. כשנגמרו הבדיחות, העוויות והדחקות, הגה ד"ר קטאריה את הרעיון כי ניתן גם "לרמות" את המוח, ולצחוק ללא סיבה. הוא גילה כי גם צחוק "מאולץ" יכול לגרום לאותו אפקט פיזיולוגי ולהפרשת כל אותם החומרים המועילים למערכת הגוף. בעזרת רעייתו, מורה ליוגה, הוא פיתח את ה"יוגה צחוק", הכוללת תרגילי צחוק, הרפיה ומדיטציה. ניתן לתרגל את היוגה צחוק לבד, אבל בחברותא זה יותר נחמד; מה עוד, שידוע שהצחוק מדבק, כך שהדבר מקל על אלו המתקשים לצחוק בעצמם.
חיים שמחים
"הידיעה שהצחוק יפה לבריאות איננה חדשה", אומר ויליאם ליבינגסטון. "סטיב וילסון, פסיכולוג מאוהיו, עשה מחקר בנושא, וגם הביא את ד"ר קטאריה לארצות הברית. רביץ ואני השתלמנו בנושא הצחוק-תראפי כבר לפני מספר שנים אצל וילסון, שפיתח מודל של "חיים מבשרי שמחה", הבנוי לפי ימי השבוע והדגש הניתן בכל יום. ביום א' - חיוכים, ביום ב' - מחמאות, ביום ג' - גמישות, ביום ד' - הכרת תודה, ביום ה' - נחמדות, ביום ו' - סליחה, וביום שבת - שמחה והנאה. וילסון וד"ר קטאריה, כל אחד בדרכו, הבינו שהקשר של הצחוק עם ההומור עלול להיות בעייתי, וליצור פאסיביות, להמתין 'שמישהו יבדר אותנו'.
"סבתא שלי אמרה שהצחוק טוב לבריאות, ורק היום מחקרים רפואיים מצליחים להוכיח את זה", אומר לני רביץ, מנחה סדנאות הומור, סטנדאפיסט ומנהל מכון גשטאלט. "אבא שלי היה אומר כי אסור לקחת את החיים ברצינות גדולה מדי כי ממילא לא נצא מזה בחיים. אחת המשתלמות שלי אמרה שנרשמה לקורס מכיוון שהגישה כמו 'קורבן'. בסוף הקורס שאלתי איך היא מרגישה, והיא השיבה, 'כמו קורבן, אבל עכשיו אני גם נהנית מזה'".
רביץ, כמו חלק גדול מהמרואיינים לכתבה, הוא בדחן גדול. הוא משתדל להצחיק כמעט בכל משפט שהוא אומר. לאחר שהיה מורה לאנגלית ומפקח של משרד החינוך, החליט לפתוח את מכון הגשטאלט והחל להנחות גם סדנאות צחוק, לאחר שהתייעץ בפרופ' אבנר זיו, מומחה וחוקר הומור מאוניברסיטת תל אביב.
"מכיוון שהייתי בין החלוצים בשימוש בצחוק ובהומור כשיטות טיפוליות, זה לא היה פשוט", הוא אומר. "אני מכבד מאוד את ד"ר קטאריה והשתתפתי בסדנאות שלו, אבל אני עובד בעיקר על הומור. זה כלי מצוין להישרדות ומחדד את האינטלקט. הומור בנוי מנוסחאות של אירוע-תגובה-תוצאה. ניתן לראות בהרבה מאוד מצבים את ההומור, וזה מקל ומשחרר. בשואה ובבתי כלא הרבו להשתמש בהומור ככלי להישרדות. לעיתים האדם איננו מסוגל לשנות את מצבו ואת התהליכים החיצוניים לו, אבל הוא יכול לאמץ לעצמו תגובה הומוריסטית. אני עובד רק עם קבוצות. האדם הוא יצור חברתי, והומור וצחוק הן בעיקרן פעולות אנושיות-חברתיות".
צחוק מחזק את המערכת החיסונית. אילוסטרציה: ASAP photos
אם תרצו
גם אנזו אגדה גורן הוא ג'וקר לא קטן. אם חלק מהצ'ארם של רביץ הוא מבטאו האנגלי הכבד, לגורן מבטא ספרדי מתגלגל, והומור דרום אמריקאי. ב-1995 ניצל גורן את נסיעתה של אשתו לארגנטינה, וצירף לשמו המקורי "אנזו גורן", את המילה "אגדה".
"ידעתי שאשתי תתנגד, אבל הסתבר שזה לא נראה גם לפקידי משרד הפנים שחשבו שאני עושה מהם ומהרצל צחוק". הוא אומר. "התעקשתי ולבסוף הסכימו. לאשתי לא היתה ברירה, כי מותר לשנות שם רק אחת לעשר שנים. עכשיו, השם שלי גם מעלה חיוך בפני כל מי ששומע אותו, וגם עוזר לי בתחושה ש'אין זו אגדה', למרות שלי קוראים 'אנזו', ולא 'אין זו'".
גורן עוסק בהומור כבר שנים רבות, עוד מארגנטינה. הוא מהנדס חשמל במקצועו, ואף עבד שנים רבות בתעשייה האווירית בפרויקט מטוס "הלביא". הוא גם כתב ספרים, מאמרים ותסריטים קומיים, ובארגנטינה היה קומיקאי. גורן גם השתתף בסדנאות של ד"ר קטאריה בישראל, ופתח מועדון צחוק בקיראון.
"אני בעל כיוון מאוד פרקטי בנושא הצחוק", מסביר גורן. "בשנים האחרונות הייתי שותף למספר ניסויים בצה"ל ובתעשייה האווירית, שהוכיחו, חד משמעית, שצחוק והומור מעלים באופן מופלא את תפוקת העבודה. לצערי, העולם פועל היום כמעט רק בפרמטרים כלכליים, וזו הדרך הטובה והיעילה ביותר להחדיר את תרבות הצחוק לשכבות אוכלוסייה רחבות.
"במסגרת הביקור של ד"ר קטאריה, מאוד התיידדתי איתו. הוא איש מקסים שהקים 3,000 מועדוני צחוק בעולם עם מעל 10 מיליון מתרגלים. עכשיו אני במהלכים לקידום תיירות צחוק בישראל, דרך המועדונים האלו".