בשנים האחרונות הפתיעו הסינים את המערב בשני תחומים בחקר החלל. ההפתעה האחת היא, כי מאז שנת 2003 הפכה סין למדינה השלישית בעולם שיש לה יכולת לשגר בני-אדם לחלל. ההפתעה השנייה היתה הגילוי, שסין מתכננת שלב נוסף: נחיתה מאוישת על הירח. החלטה זו הובילה למירוץ חלל, לאחר שנדמה היה שכבר שכך, בזכות שיתוף הפעולה בין ארצות-הברית, רוסיה ואירופה בתחנת החלל הבינלאומית המשותפת.
תכנית החלל המאוישת של סין יצאה לדרך בשנת 1968. הפרויקט, שכונה פרויקט 714, שם לו למטרה להציב אסטרונאוט בחלל, בחללית שוגואנג 1, עד 1973. התכנית בוטלה רשמית ב-13 במאי 1972, מסיבות כלכליות.
בשנת 1992 ניתן אישור ומימון לפרויקט 921, שמטרתו היתה לשגר לחלל חללית מאוישת מסדרת שנז'ו (תרגום השם שנז'ו הוא "ספינה שמימית"). במסגרת הפרויקט, נשלחו לחלל תחילה ארבע חלליות לא-מאוישות: שנז'ו 1 נשלחה ב-20 בנובמבר 1999 והיתה חללית ניסויית לא-מאוישת; שנז'ו 2, שנשלחה ב-9 בינואר 2001, נשאה בעלי-חיים, כדי לבדוק את השפעות החלל עליהם; שנז'ו 3 נשלחה ב-25 במרץ 2002, ובה שכנה בובת ניסוי; שנז'ו 4, שנשלחה ב-29 בדצמבר 2002, נשאה בובת ניסוי וכן נערכו עליה כמה ניסויים מדעיים.
השיגור המאויש הראשון היה של החללית שנז'ו 5, שנשלחה לחלל ב-15 באוקטובר 2003, ועל סיפונה טייס החלל הסיני הראשון ("טייקונאוט", על משקל האסטרונאוט האמריקני והקוסמונאוט הרוסי) - יאנג ליוואי (Yang Liwei), שהקיף את כדור-הארץ 14 פעמים. בחלוף שנתיים נוספות, ב-12 באוקטובר 2005, נשלחה לחלל חללית מאוישת נוספת - שנז'ו 6, שעל סיפונה היו שני אנשי צוות, זיא זייאנג (Zhai Zhigang) וניא הישנג (Nie Haisheng), שנשארו בחלל 5 ימים.
תכנית החלל הסינית נחלקת לשלושה שלבים. הראשון שבהם הוא פיתוח מערכת תעבורת חלל מאוישת והעלאת בני-אדם למסלול סביב כדור-הארץ; שלב זה החל בשתי חלליות השנז'ו המאוישות הראשונות (5 ו-6). השלב השני הוא ייסוד מיני-תחנת-חלל, או מעבדת חלל; והשלב השלישי הוא בניית תחנת חלל קבועה. על פי לוח הזמנים המקורי של תכנית שאפתנית זו, שיגור בני-אדם לחלל נועד להתבצע עד שנת 2002; בסופו של דבר, בוצע השיגור באוקטובר 2003 - אסטרונאוט אחד בשנז'ו 5, ושוב באוקטובר 2005 - שני אסטרונאוטים בשנז'ו 6. הקמת מיני-תחנת-החלל נועדה להסתיים, על פי התכנון המקורי, בשנת 2007; ובניית תחנת החלל הקבועה - לאחר שנת 2010.
עגינה והיצמדות בחלל
סין החליטה שלא לבצע ניסויים בהליכת חלל, בעגינה ובמפגש בחלל בין שתי חלליות במסגרת מבצע שנז'ו 6. מובן שאם ברצונה לבנות תחנת חלל, היא תידרש לבצע פעולות כאלה, אך אין עדיין מועד רשמי לבניית התחנה. ישנם דיווחים שלפיהם הסינים כבר פיתחו חליפת חלל שתאפשר שהות מחוץ לחללית, ככל הנראה מבוססת גם היא על תכנון רוסי, בדומה לחליפת החלל המשמשת אותם כיום בהמראת השנז'ו. ישנם גם דיווחים על פיתוח מערכת עגינה במכון החלל בשנחאי. ככל הנראה, ינוסו מערכות אלה בחללית שנז'ו 7, שתשוגר בשנת 2007, ובמשימות ייעודיות לניסויי מפגשים ועגינה, שיבוצעו אחריה.
בכירי תכנית החלל הסינית תיארו ניסויים מתוכננים במערכת עגינה ייחודית, הדורשת שרק חללית אחת משתי החלליות הנצמדות זו לזו תבצע פעולה, ולא שתיהן גם יחד. במשימת שנז'ו 8 תיצמד החללית לתא שבו מבצעים האסטרונאוטים את פעילויותיהם במהלך השהייה במסלול סביב כדור-הארץ. תא זה יושאר בחלל במשימת שנז'ו 7, ויהיה מצויד בפתח עגינה שישמש כיעד עגינה לחללית הבאה. לפיכך תבוצע משימת שנז'ו 8 חצי שנה אחרי משימת שנז'ו 7, ולא בהפרש של שנתיים בין משימה למשימה, כפי שהיה עד כה. תאריך היעד: תחילת 2008.
סין חשפה לאחרונה, כי בהליכי בנייה נמצאות גם החלליות שנז'ו 9 ושנז'ו 10, שתשוגרנה אף הן למשימות שיבדקו את כושר השהייה של אנשים בחלל לטווח ארוך. על פי התכנון, יתבצעו משימות אלה עד סוף העשור.
תא הצוות של שנז'ו 5 לאחר חזרתו לכדור הארץ
מעבדת חלל
לפני כשנה חשפה סין תרשימים ותצלומי דגמים של מעבדת חלל מתוכננת, מעין מיני-תחנת-חלל, אך בלא הפרטים ובלא פרסום מצב הפיתוח כיום. ההדמיות חשפו שני חלקים: גליל צר שממנו יוצא זוג קולטי שמש, שישמש כמנוע התחנה או כרכיב שירות, המבוסס על תא המנוע של השנז'ו; וגליל רחב יותר הנראה כמו הרכיב המסלולי של השנז'ו, אך גדול יותר. למעבדה יש גם פתח עגינה אחד, שיאפשר לחלליות להיצמד אליה. גודלה ומשקלה של המעבדה עדיין אינם ידועים, אך ההערכה היא שהתכנון הראשוני הוא של כעין מיני-תחנה, שמשקלה יהיה כשמונה טונות ואשר תשוגר באמצעות טיל מדגם CZ-2F. טרם נמסר כמה מעבדות חלל כאלו ישוגרו, אך השיגור הראשון צפוי להתקיים בשנת 2010. מכל מקום, מדובר בתחנת חלל בסיסית ביותר, ולא בתכנון המתקדם של תחנת חלל גדולה ומשוכללת יותר. תחנה זו נועדה לצבירת ניסיון לקראת בניית תחנת החלל הקבועה.
תחנת חלל קבועה
המטרה הסופית של התכנית הנוכחית, בת שלושת השלבים, היא תחנת חלל המאוישת דרך קבע. סין הודיעה כי תשגר תחנה במשקל 20 טון באמצעות משגר מודולרי כבד, הנמצא בתכנון (והמכונה באופן בלתי רשמי CZ-5). התחנה נמצאת עדיין בשלבי תכנון ראשונים, אך ברור שבתכנונה ייושמו לקחים מהשנז'ו וממעבדות החלל, וכן ידע שנצבר בתחנות "סליוט" ו"מיר" הרוסיות. לוח זמנים סביר לבניית תחנת החלל הוא בתוך כעשור. בשל עלותה הגבוהה וזמן הפיתוח הארוך, מימונה עלול להיתקל בקשיים; ייתכנו גם שינויים פוליטיים, ואפשר גם שסין תצטרף לתחנת החלל הבינלאומית.
וריאציות על שנז'ו
מהבחינה הטכנית, חלליות שנז'ו יכולות להיות מותאמות לביצוע משימות טיסה לירח ולחלל העמוק, גם אם לא יהיו אלה טיסות מאוישות, כפי שעשו הסובייטים בסוף שנות השישים, אז שיגרו כמה חלליות מטיפוס סויוז אל הירח ובחזרה בלא בני-אדם בתוכן. חלליות שנז'ו יוכלו לשמש גם כבסיס ללוויינים שונים, שיהיו מבוססים על מבנה החללית, שתעבור פישוט והסרת מרכיבים שונים.
ואולם, הנגזרת היחידה שנחשפה עד כה של חללית בלתי מאוישת המבוססת על המבנה הכללי של חלליות שנז'ו היא גרסת המטען, שנוצרה באמצעות הסרת הרכיב המשמש כיום לשהיית בני-אדם במסלול סביב כדור-הארץ. ספינת המטען, שטרם נבנתה ושוגרה למסלול, תהיה דומה לחלליות פרוגרס הרוסיות המביאות אספקה לתחנת החלל, אך בעלת נפח גדול יותר. ספינת המטען תסייע בתחזוקתה של תחנת החלל הקבועה. חללית המטען הראשונה תשוגר, ככל הנראה, לא לפני 2010.
מעבורת לשימוש חוזר
אף כי חלליות מכונפות, או מעבורות, איבדו את בכורתן לחלליות שנז'ו הנוכחיות בשלבים מוקדמים של פרויקט 921, מאמינים במערב כי המחקרים עדיין נמשכים. מקורות שונים בסין טוענים בעקביות זה שנים כי סין תבנה מערכת חלליות רב-פעמיות עד שנת 2020. מדובר בחללית דו-שלבית בלתי מאוישת. נראה שעדיין מוקדם לקבוע איזו חללית תירש את השנז'ו, אך מכל מקום, ברור שחללית עתידית זו תושפע מהתכנון של חללית ה"קליפר" - החללית העתידית של רוסיה, שתחליף את חלליות הסויוז הוותיקות - ושל רכב הצוות האמריקני, שיחליף את המעבורות הקיימות כיום.
משימות לירח ולחלל העמוק
השמועות אומרות, כי סין מתכננת לשגר אנשים לירח. לפי חלק מהתחזיות, הדבר יקרה בתוך עשור. ואולם, משימה מאוישת לירח אינה חלק מתכנית 921 או מכל תכנית סינית אחרת. לעומת זאת, סין מתכננת שיגורים לא-מאוישים לירח, שיחלו עוד בעשור הנוכחי. התכנית מורכבת משלושה שלבים. השלב הראשון הוא שיגור חללית מחקר שתיכנס למסלול הקפה סביב הירח בשנת 2007. המקפת, המכונה שנז'ה 1 (Chang'e 1), תשוגר באמצעות המשגר CZ-3A. השלב השני של התכנית יהיה נחיתה רכה של חללית ובתוכה רכב שטח. תכנון הרכב יבוצע לאחר תחרות פתוחה בקרב תעשיות התעופה והחלל בסין. השלב השלישי בתכנית השיגור הלא-מאויש לירח יהיה שיגור חללית שגם תחזור לכדור-הארץ, ותביא עמה דוגמאות קרקע מהירח; משימת החזרת הדגימות לא תתבצע לפני 2015.
אשר להנחתת אדם על הירח, הסינים חשפו תכניות לעשות זאת עוד בשנות התשעים המאוחרות. דגמים פשוטים של חלליות נחיתה וכלי רכב מאוישים הוצגו בכמה כנסים בינלאומיים. ואולם, משנת 2000 ואילך לא היו עוד אזכורים של תכניות אלה בפרסומים סיניים רשמיים. בנובמבר 2005 פרסמה נאס"א תכנית להחזרת האמריקנים לירח עד שנת 2018; לאחר פרסום ההודעה, דיווחו סוכנויות הידיעות בבייג'ין כי סין מתכננת להנחית אדם על הירח בשנת 2017.
סוכנות החלל הסינית שואפת להתקין טלסקופ על הירח, וכן לבחון את עובי הקרקע שלו, לצורך הערכת היכולת לבנות מתקנים על הירח ולאמוד את כמות ההליום-3, הנחשב בעיני חוקרים למקור מושלם לדלק למיזוג גרעיני. מדען בכיר בפרויקט החלל הסיני, אויאנג קיויאן (Ouyang Ziyuan), אף אמר זאת לאחרונה באופן רשמי. יש מדענים הסבורים, כי כמות ההליום-3 על הירח די בה לאספקת אנרגיית מיזוג גרעיני לאנושות במשך אלפי שנים. "אנו נספק את הדיווח המדויק ביותר על כמות ההליום-3, לטובת כל האנושות," אמר אויאנג.
מה סין מחפשת בחלל?
הפתרון למשבר האנרגיה על כדור-הארץ
שיגורי חלליות לירח הם יקרים, אך התמורה שיספקו עשויה להיות גדולה בהרבה מכפי ששיערנו עד כה. יהיה נחמד למקם טלסקופ על הצד המרוחק של הירח, ואף להקים שם מושבה קבועה, אך בניגוד לשנות השישים, אז הכסף לא שיחק תפקיד בכל הקשור ליוקרה בין-מעצמתית, היום המצב שונה. האם אפשר להפיק מהירח תועלת כלכלית? ד"ר אמנון בר-לב, יו"ר הוועד המנהל של המכון הטכנולוגי חולון ובעבר נשיא חברת Imagesat וראש מנהל החלל בתעשייה האווירית, אמר בהרצאה שהתקיימה במכון באפריל 2006, כי הסינים מתכננים להקיף את הירח כבר בשנת 2007, ולהנחית עליו אדם לקראת שנת 2017. בר-לב הזכיר כי סין מפתחת את החללית שנז'ו X, שתאפשר להנחית על הירח אנשים ומשגר למשקל של עד 25 טונות. תכניתם כוללת הצבת טלסקופ ובדיקת אפשרות לכרות הליום-3.
מה מיוחד בהליום-3? לדברי בר-לב, ניתן לפתח בטכנולוגיות קיימות כור למיזוג גרעיני של הליום-3 (שהוא איזוטופ של הליום) ודיטריום, תוך שימוש בשדות אלקטרוסטטיים במקום שדות מגנטיים. בניגוד לכורים גרעיניים קונוונציונליים, כור מיזוג לריאקציות של הליום-3 הוא בטוח, משום שאינו יוצר חומרים רדיואקטיביים. בכור מסוג זה אין סיכון לפגיעה בעובדים או באוכלוסיית האזור, אין חשש לנזק רדיואקטיבי, אין כמעט פסולת גרעינית, אין גזי פליטה מהריאקציה ואין השפעה על איכות הסביבה. כור הליום-3 הוא גם בעל יעילות גבוהה - כ-70%.
המגבלה העיקרית העומדת כיום בפני שימוש מסיבי באנרגיה זו היא, כי על פני כדור-הארץ קיימת כמות זניחה של הגז הזה. דוגמיות של קרקע הירח שהובאו לכדור-הארץ הראו, כי הליום-3 קיים בקרקע הירח. חישובים הראו, כי על פני הירח קיימים לפחות מיליון טון של יסוד זה. 25 טון הליום-3 יספקו את תצרוכת האנרגיה השנתית של ארצות-הברית; פירוש הדבר הוא, כי כמות ההליום-3 שעל פני הירח יכולה לספק כמות אנרגיה גדולה לפחות פי 10 מכלל משאבי הפחם, הנפט והגז הטבעי על כדור-הארץ.
טל ענבר, חוקר בכיר במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, ומומחה למדיניות חלל, עוקב אחר תכנית החלל הסינית זה 15 שנה. לדברי ענבר, ההחלטה על פיתוח תכנית חלל מאוישת בסין היא החלטה פוליטית, שנועדה להדגים בפני שאר העולם את הישגיה המדעיים-טכנולוגיים של סין. "עוד בראשית שנות השבעים תוכננו בסין חלליות מאוישות, אך התכנית בוטלה בשל חוסר ודאות לגבי שרידות הצוות, וכן מסיבות של תקציב. בשנות התשעים המוקדמות (1992) כבר החלו הסינים את תכנית שנז'ו, תכנית ענק לביסוס מעמדה של סין בחלל, והארכיטקטורה של המערכת היתה מבוססת על החללית הרוסית סויוז.
"סין מחפשת בחלל בעיקר הכרה בינלאומית ומיצוב כמעצמה מובילה מבחינה טכנולוגית. חשוב להדגיש כי רק שלוש מדינות שיגרו עד כה חלליות מאוישות, ולפיכך סין היא השלישית במועדון המצומצם של מדינות המשגרות חלליות מאוישות. הסינים רואים בחלל קטר טכנולוגי-מדעי, המזניק קדימה את התעשייה והאקדמיה, ובד בבד מלהיב את הציבור ומושך ילדים ובני נוער לעסוק בתחומים מדעיים וטכנולוגיים.
"לדעתי הולך ומתגבש בלוק של מדינות המשתפות פעולה בתחום החלל, הכולל את סין, ברזיל וסוכנות החלל האירופית. זהו כוח משמעותי, ההולך וגדל, בתחום החלל בכלל והטיסות המאוישות בפרט, ולא ירחק היום שבו נראה אסטרונאוטים אירופים טסים לחלל בחלליות סיניות. גם שיתוף פעולה טכנולוגי בתחומי מערכות אוויוניקה חלליות יכול לקדם את תכנית החלל הסינית במהירות. מובן שארצות-הברית אינה רואה בעין יפה את גיבוש גוש החלל הסיני אל מול יכולתה המידלדלת והמידרדרת לשגר את מעבורות החלל, מה גם שקו הסיום של התכנית הסינית, 2010, מתקרב והולך. קולות לא-מעטים נשמעו כבר בקונגרס לגבי הגבלת קשרי מדע וטכנולוגיה עם סין, הנוגעים לתחום החלל."
אבי בליזובסקי הוא עיתונאי עצמאי המתמחה בתחומי המדע והטכנולוגיה, בעל אתר האינטרנט "הידען" ושותף לחיבור הספר "ההתרסקות", שראה אור בהוצאת כנרת זמורה ביתן (2003)
מתוך: מגזין גליליאו
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
