קשה לדעת מאיפה להתחיל

לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

אנשי גן עדן

דרום אפריקה מזמנת למבקרים בה בעיקר הזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם הטבע. בטיול במחוז קוואזולו-נאטאל אפשר ליהנות גם ממפגש עם בני שבט זולו ולהכיר את מנהגיהם

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

כאשר סיפרנו לשלי, בתנו בת ה- 11, שהיעד לחופשה הבאה שלנו הוא דרום אפריקה, התגובה הייתה מאוד לא נלהבת. "הפעם אני רוצה מדינה מפוארת", היא אמרה, "וחוץ מזה אני לא רוצה לקבל איידס". לפחות היא מודעת למגפה הקשה שפוקדת את אפריקה, הרהרתי לעצמי. "מה זו מדינה מפוארת?" שאלנו. "מדינה שיש בה הרבה קניונים ולונה פארקים", ענתה שלי. "תראי שהפאר של דרום אפריקה ישאיר אותך עם פה פעור", עניתי, "ולגבי האיידס, אלא אם את רוצה לספר לנו משהו, את לא צריכה לפחד מהמחלה הנוראית הזו".

זהב בבטן האדמה

דרום אפריקה היא מדינה גדולה מאוד, מגוונת ועשירה באתרים תיירותיים, עד שפשוט קשה לדעת מאיפה להתחיל. מכיוון שהטיסה הישירה היחידה מהארץ לדרום אפריקה נוחתת בעיר יוהנסברג (Johannesburg), החלטנו להתחיל שם. יוהנסברג היא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בדרום אפריקה, מרכז הסחר והכלכלה של המדינה ומטרופולין מרכזי לתעשיית הזהב.

אנשים רבים מדלגים על יוהנסברג (או ג'ובורג, כפי שמכנים אותה המקומיים), ויש להודות שבמחשבה ראשונה הם צודקים. אולם בעיר יש כמה אתרים, במיוחד לילדים, שאסור לפספס. החלטנו להפתיע את שלי ולהראות לה מהרגע הראשון עד כמה דרום אפריקה היא מדינה "מפוארת", ומייד לאחר נחיתתנו יצאנו לעיר שונית הזהב (Gold Reef City). בשנת 1886 נמצאו ליד יוהנסברג מכרות זהב, אשר הפכו את מה שהיה עד אז עיירה שוממת לעיר מודרנית ומשגשגת.

עיר שונית הזהב היא פארק שעשועים, התשובה הדרום אפריקנית לדיסנילנד, שהנושא בו הוא מכרות הזהב והחיים בדרום אפריקה במאה ה- 19. הפארק בנוי על מכרה זהב מקורי מהמאה ה- 19 שכבר לא פועל, ואפשר לרדת לבטן האדמה ולהכיר מקרוב את עבודתו הקשה של פועל (שחור, כמובן) במכרות הזהב. פרט למתקני שעשועים ברמה גבוהה יש בפארק בית מלון מצוין (ולא יקר), שחדריו הענקיים מעוצבים בסגנון המאה ה- 19 עם כל הנוחיות של המאה ה- 21, ברים, חנויות, מסעדות וגם קזינו.

למחרת יצאנו לטיול לסווטו (Soweto), סמל ההתנגדות למדיניות האפרטהייד. מדיניות האפרטהייד (פירוש המילה הינו "הפרדה" בשפת האפריקאנס) הונהגה על ידי שלטון המיעוט הלבן בשנת 1948 והושתתה על עקרונות הפרדה גזעית בין לבנים, שחורים וצבעוניים (בני תערובת) ושלילת זכויות יסוד מכל מי שאינו לבן.

אזור סווטו הוקם בתחילת המאה ה- 20 כאשר השלטונות החליטו על פינוי פועלי מכרות הזהב האפריקניים משכונות ארעיות בתוככי העיר יוהנסברג, תוך הקמת ערי שינה בשטחים נטושים מחוץ לעיר. בשנות ה- 50, בעקבות מדיניות האפרטהייד, הועברה אוכלוסייה גדולה מאזורים שהוגדרו כ"לבנים" לעיירות אלו, שצמחו עם השנים לגוש אורבני מאוכלס וצפוף, מעין גטו.

בשנת 1963 ניתן למקבץ עיירות אלו השם הרשמי "סווטו" (ראשי תיבות של המיליםSouth West Townships - "עיירות שינה דרום מערביות"). ב- 16 ביוני 1976, בעקבות החלטת הממשל להפוך את האפריקאנס לשפת הלימוד בבתי הספר, פרצו בסווטו מהומות. השחורים ראו באפריקאנס את שפת שלטון המיעוט הלבן והמדכא, והתקוממו. המהומות התפשטו לריכוזי השחורים ביתר מחוזות דרום אפריקה, ואזור סווטו הפך לסמל למאבק בשלטון הלבן הגזעני.

 

למרות השיפור שחל מאז קץ משטר האפרטהייד כ20 אחוז מילדי השחורים בדרום אפריקה לא הולכים לבית הספר

זכות קדימה להיפופוטמים

לאחר יומיים שכרנו רכב ונסענו לפארק הימי סנט לושיה (Greater St. Lucia Wetland Park), השוכן כ- 80 ק"מ צפונית לעיר. השמורה הטבע שבמקום היא הראשונה בדרום אפריקה שזכתה לתואר אתר מורשת תרבות עולמית מטעם ארגון אונסק"ו. השמורה נמתחת לאורך 80 ק"מ וגובלת בים ההודי במזרח ובאגם סנט לושיה במערב. עם חמש המערכות האקולוגיות השונות שבה, מציעה השמורה למבקרים מגוון עצום של טיולים וסיורים כולל אחד מאתרי הצלילה הטובים בעולם, גלישה, חופים פראיים, סיורים באגם, ספארי ואפילו שיט לצפייה בלווייתנים. שלי זיהתה ראשונה את התמרור יוצא הדופן שבכניסה לעיירה סנט לושיה שבו נכתב באותיות גדולות "זכות קדימה להיפופוטמים". מסתבר שהבהמות רואות את העיירה כחלק ממרחב המחייה שלהן, ובלילות הן משתלטות על רחובותיה.

רוב הפנסיונים שבסנט לושיה הם ברמה גבוהה וההתלבטות הייתה קשה. החלטנו להתארח אצל הטי ודרק, זוג מבוגר שפתח פנסיון כאשר יצא לפנסיה לפני עשר שנים. שלי מייד הרגישה בבית, ואולי בגלל שבחדרים אין טלוויזיות כולם מתאספים בסלון כדי להעביר חוויות ורשמים מהפעילות של אותו יום. למחרת שלי התלוננה על רעש נוראי מהגג שהעיר אותה בחמש לפנות בוקר. שאלנו את הטי אם היא יודעת מה פשר הרעש והיא ציינה שזוהי חבורת קופים שאוהבת לרוץ ולקפוץ בין גגות הבתים דווקא מוקדם בבוקר.

בסיור ימי באגם של סנט לושיה ניתן לראות עדרי היפופוטמים ותנינים. ההיפופוטמים הם חיות עצומות השוקלות בין 1,350 ל- 2,600 ק"ג, מבלים את רוב זמנם במים הרדודים של האגם ועולים לרעות רק בשעות החשיכה. למרות שהם צמחונים לגמרי, ההיפופוטמים הם החיות המסוכנות ביותר ביבשת אפריקה, והורגים בני אדם יותר מאשר כל חיה אחרת. הם הורגים בשוגג, בדרך כלל תוך כדי דהירה מהירה לעבר המים. הנה לכם טיפ קטן: אל תעמדו בין היפופוטם לבין מים.

בכלל צריך להיזהר בקרבת אגמים באפריקה. בשנת 2003 ירד זוג בערב לאגם סנט לושיה ל"ערב רומנטי". הגבר הלך רגע לאוטו ועזב את האישה לבדה, וכאשר חזר הוא מצא אותה בין מלתעותיו של תנין. התנינים שבסנט לושיה, הם ממין תנין יאור, המין הנפוץ ביותר באפריקה. אורך גופם מגיע לחמישה מטרים ומשקלם עד טון וחצי בחורף. כשאין לו מה לאכול התנין צם, ומכיוון שחילוף החומרים בגופו איטי מאוד, הוא יכול לצום חודשיים בממוצע ומקסימום שנתיים.

 

אורך גופו של ההיפופוטם מגיע לחמישה מטרים

לצוד לווייתנים במצלמה

אחת החוויות המדהימות באזור סנט לושיה היא שיט לאורך החוף בחיפוש אחר לווייתנים. מוקדם בבוקר נפגשנו עם שותפינו לשיט, לבשנו חליפות נגד מים וחגרנו חגורות הצלה ועלינו לסירה הקטנה. לאחר שעברנו את הגלים הגדולים שנשברו בקרבת החוף (שלי התלהבה כי זה הזכיר לה לונה פארק), עלינו לסיפון הגבוה כדי "לצוד" לווייתנים.

כמו בטיולי ספארי שעשינו מאוחר יותר, גילינו שהחיפוש אחר החיות הוא חלק גדול מהחוויה. התחלתי להבין במקצת את מניעיהם של ציידי החיות, למרות שאני עדיין מעדיף "לצוד" אותן במצלמתי. הים היה רגוע ושום סימן חיים לא נראה. לפתע שלי צעקה והצביעה על "שפריץ" שיצא מהמים. למזלנו נתקלנו באימא וב"תינוק" שעלו ממעמקי המים. הצלחנו להתקרב אליהם עד למרחק מטרים ספורים והאלגנטיות והעדינות של החיות הענקיות האלו עוררה בנו פליאה.

בערב הלכנו לאכול במסעדה האיטלקית של העיירה. שלי, שחיכתה לרדת החשיכה כדי לצפות בהיפופוטמים מסתובבים ברחובות, שאלה את בעלת המסעדה, מריאנה, אם זה נכון שהיפופוטמים מטיילים בין הבתים בלילה. מריאנה לקחה אותנו לחצר האחורית של המסעדה כדי להראות לנו את ה"שרידים" שהבהמות השאירו מהלילה הקודם.

מסתבר שההיפופוטמים מטילים שתן ומפרישים צואה במקומות קבועים ומוגדרים היטב, ומפזרים את הפרשותיהם בעזרת הזנב. אם חשבתם שתל אביב המציאה את המושג "עיר ללא הפסקה", כדאי להצטרף לסיור לילי בשמורת סנט לושיה. הסיור מאפשר הצצה לחיי הלילה של הג'ונגל, שבהחלט לא היו מביישים את תל אביב בליל שבת. ינשופים, היפופוטמים, חתולי בר, צבועים, ועוד המון מינים שונים של חיות יוצאים מהמחבוא בלילה.

ספארי אקסקלוסיבי ששכרו בצדו

מפרץ סודוואנה (Sodwana Bay) שבגבולה הצפוני של סנט לושיה הפך לאתר צלילה פופולארי ביותר, המושך צוללנים רבים מרחבי העולם. קרוב ל- 100 אלף צלילות מתבצעות כאן בכל שנה, בעיקר הודות למגוון החי הימי העצום הכולל כרישים לבנים, לווייתנים, דולפינים ודגים.

כ- 20 ק"מ צפונית לפארק הימי סנט לושיה שוכנת השמורה הפרטית פהינדה (Phinda), השייכת לארגון סי.סי. אפריקה (Conservation Corporation Africa). זהו ארגון ללא מטרת רווח, המפעיל טיולי ספארי אקסקלוסיביים בשמורות פרטיות ברחבי אפריקה. הרווחים משמשים למימון פרויקטים שונים בקהילות השוכנות סביב השמורות כגון הקמת כיתות לימוד, אספקת מי שתייה נקיים, קידום החקלאות המקומית, הסברה בנושא איידס ועוד.

מאז הקמתו תרם הארגון כעשרה מיליון דולר לפרויקטים אלה. בשמורות של סי. סי. אפריקה נדמה שהמציאו מחדש את המילה "אקסקלוסיבי", והאורחים בפהינדה חווים את הספארי בנוחיות ובפאר ברמה גבוהה כשתשומת לב ניתנת גם לפרטים הקטנים ביותר. בשמורה אפשר לצפות ב"חמישייה הגדולה" (אריות, נמרים, פילים וקרנפים), ובנוסף היא ידועה כשמורה מצוינת לצפייה בברדלסים. ואכן, באחד מסיורי הספארי, מאוחר בערב, גילינו ברדלס יושב ליד מסלול ההמראה של השמורה, סמוך לפגר שככל הנראה הרג כמה שעות לפני כן. בבוקר כאשר חזרנו מצאנו אותו שוכב עם בטן מלאה באמצע המסלול.

לאחר חמישה ימים במחוז קוואזולו-נאטאל גילנו שיש בו הכל, ממש מדינה בתוך מדינה. ישבנו ליד האגם, מספיק רחוק כדי לצפות בתנינים אבל לא קרוב מדי כדי שנהפוך לארוחת הערב שלהם. שאלתי את שלי האם דרום אפריקה מספיק "מפוארת" בשבילה. "מפוארת זו לא מילה", היא ענתה בהתפעלות אופיינית. "וזו רק ההתחלה", אמרתי לה. "עוד לא ראינו את קייפטאון, השמורות הגדולות באזור פארק קרוגר, סווזילנד והחוף המזרחי. הדרך עוד ארוכה...".

סטיב אלן - צלם ועיתונאי

מתוך: מגזין מסע עולמי

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

תגובות

טוען הודעות